ביקורת ספרותית על השקרן מאומבריה מאת ביארנה רויטר
ספר טוב

---

#
הסיפור מתרחש במאה ה-14, בתקופת מגיפת הדבר באיטליה. גיבורו הוא ג'וזפה פגמינו, שקרן, כייס, שודד-קברים, "רוקח" בחסד-עצמו המבטיח שיקויים ומשחות שיגביהו גמדים, יצמיחו איברים ויטפלו במרה שחורה ונדודי שינה. הוא משוטט עם בית המרקחת הנייד שלו הרתום לחמור ששמו כשם האפיפיור, בערים ועיירות, מוציא מהן את מחייתו ומספר סיפורים מופרכים שהיו באותה תקופה נטולת מָסַכים הדרך המקובלת להתבדר וגם לרכוש השכלה.

למרות שהסיפור הוא תקופתי ומתאר תקופה חשוכה למדי בהיסטוריה, ימי הביניים, אין זה רומן היסטורי. רויטר אמנם מצליח לעצב את הסביבה שהוא מתאר ואת האנשים עליהם הוא כותב באופן אמין, אך לא נראה שהוא מסתמך על שיחזור היסטורי מדויק. הוא מתאר את המלחמה בין הדת הממוסדת לבין האמונות הטפלות האליליות לא הוכרעה. הכנסייה ואנשי הדת צברו כוח רב וגייסו לתועלתם אפילו את הדֶבר והצרעת. אלה – מסביר פה איש דת בכיר – הם עונש מהאל, לכן אי אפשר לרפא אותם. אם מישהו מצליח – ברור שהוא קשור לשטן ודינו מוות.

מה עוד? תינוקות היו מצרך זול ואלה שהיו לא-רצויים – הושלכו לנהר כמו גורי חתולים וכלבים. שוליות הוכו בידי אדוניהם, האינקויזיצייה הטילה אימה על האנשים, מכשפות ונשים שהזדווגו עם השטן וילדו לו ילד נשרפו עם הילד. רויטר – שהוא מחזאי וסופר דני - משתמש בהומור להגיד דברים שאין הוא יכול או לא רוצה לומר בגלוי. "הרוע מאווה לו למשכן את המקומות המוזרים ביותר, אך בדרך כלל בקרב המתחסדים..."

הביקורת של פרפר צהוב כיוונה אותי לסיפור החמוד והמענג הזה (תודה). בהרפתקאותיו של הגיבור הקשיש, בעלן המאושר של שתי שיניים (אחת מהן נעקרה במהלך הסיפור...) אמנם רמאי ושקרן, לא בוחל בשוד קברים או בגניבה פשוטה, אבל גם בעל לב רך ומוכן לאמץ אל חיקו נער אבוד, תינוק לא רצוי וחמור זקן. כל מה שכתבתי הוא על הספר פחות הפרק האחרון שלו. העדפתי להבין את הפרק האחרון כמו פרק ראשון בספר שאני לא רוצה לקרוא. אבל הרוב קובע ורוב הספר מהנה, לעתים קרובות מצחיק ואגדתי במידה הנכונה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על השקרן מאומבריה