השקרן מאומבריה / ביארנה רויטר

על הספר הזה שמעתי הרבה. בשורה תחתונה, ציפיתי שהוא יהיה מצוין במידה יוצאת דופן. רומניים היסטוריים ואני ידידים רחוקים, אבל לקחתי את הספר ליד (אחרי שצחקתי מכריכת הספר) והתחלתי לקרוא.

ג´וזפה עמנואלה פגמינו, סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ונוכל מדופלם, עובר בפירנצה מוכת הדבר בשנת 1348. הוא אוסף אליו את ארתורו, נער רפה שכל במקצת שניצל באורח פלא מהמגפה, ועושה אותו לחניכו. הצמד המוזר יוצא להגשים את חלומו הגדול של פגמינו, השגת המרכיב החסר להכנת השיקוי לחיי נצח: חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן. אבל בנו של השטן יושב בכלא של הבישוף אגוסטינו מלוקה ומחכה שיעלוהו על המוקד, וכדי להגיע אל הציפורן המיוחלת יצטרך פגמינו להתמודד עם הבישוף רב-העוצמה ושני עוזריו, התליין האימתני דל סרטו ומפקד חיל המשמר, הקפיטן טיציאן. (מתוך גב הספר)

אי אפשר להגיד שהעלילה לא מעניינת. אמנם ספר מתח זה לא, ואפילו לא קרוב לזה, אבל הוא בהחלט קולח, אין מחסור בהתחרשויות, ובנוסף לכך, מצאתי כאן את הדמות הספרותית שהכי אהבתי בספרות- ג'וזפה עמנואלה פגמינו. פגמינו הוא סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ושקרן כפייתי. עוד נקודות זכות מעניקות השורות הנטויות של שני הקולות במוחו, הקול הטוב והקול הרע, שמנהלים דו-שיח מצחיק ומעורר מחשבה.

ואם כבר הזכרתי צחוק – הספר הזה פשוט מנצח בעניין הזה. לא הפסקתי לחייך. אני לא יודע מה יש בו, אבל ההומור בספר פשוט קלע לטעם שלי – הומור שלא מתאפיין בבדיחות ישירות, אלא באירוניה. נראה גם כאילו רויטר שונא את הדמות שלו, כי הוא מתקיל אותה בכל הצרות האפשריות, מה שרק תורם לעלילה.

עם זאת, חיסרון בולט מאוד בספר הוא עניין אי הבנת העלילה. במשך יותר מדי עמודים, יותר משני השלישים הראשונים של הספר, לא הצלחתי לקלוט לגמרי את קווי העלילה של הסיפור. ובנוגע להדפסה – בכל ציטוט רביעי חסרים גרשיים בסוף המשפט. ובכל זאת, זה לא פוגם באופן משמעותי ברצף הקריאה.

ועכשיו לחלק האהוב עליי בביקורות הספרים : הציטוטים. במהלך הקריאה ציטטתי משפטים רבים מהספר, אבל בחרתי רק כמה מהם לקריאתכם, כדי שתוכלו להתרשם מהתיאורים הקולעים וההומור המיוחד.

"כאשר נבראת קופסת האומץ הייתה ריקה, ולכן מילאו אותך בציניות." (עמוד 81)

"השטן הוא בוודאי רק אלוהים במצב רוח הפוך." (עמוד 88)

"אף שהאמת היא בתו של הזמן, השקר נולד לאותו אב." (עמוד 91)

"לאלוהים יש חיבה למוות בטביעה. על זה יכולים המצרים להעיד." (עמוד 103)

"כשגבר שיכור נופל, דואג השטן להניח כרית תחת ראשו." (עמוד 144)

"אך בקושי אני יודע מה גרוע יותר, להיות עד לפשע או להיות קורבנו." (עמוד 156)

"מנחם כמו גשם, משכך כמו שינה, עדין מחיוך וענוג מטל." (לאורך כל הספר)

"'קשה עם נשים', נאנח, 'אבל יותר קשה עם שיניים תותבות.'" (עמוד 280)

"האהבה טומנת בחובה מגוון של חטאים." (עמוד 383)

"האם מקבלים אי פעם הסבר?" (עמוד 399)

על הסופר (מתוך גב הספר) :

ביארנה רויטר, יליד 1950, הוא סופר ותסריטאי דני מוערך (בין השאר כתב את התסריט ל"פלה הכובש", זוכה פרס האוסקר לסרט הזר ב-1988). השקרן מאומבריה, עטור השבחים והפרסים, תורגם לשפות רבות, ביניהן גרמנית, ספרדית וצרפתית. זהו ספרו הראשון של רויטר הרואה אור בעברית.

השקרן מאומבריה / ביארנה רויטר

על הספר הזה שמעתי הרבה. בשורה תחתונה, ציפיתי שהוא יהיה מצוין במידה יוצאת דופן. רומניים היסטוריים ואני ידידים רחוקים, אבל לקחתי את הספר ליד (אחרי שצחקתי מכריכת הספר) והתחלתי לקרוא.

ג´וזפה עמנואלה פגמינו, סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ונוכל מדופלם, עובר בפירנצה מוכת הדבר בשנת 1348. הוא אוסף אליו את ארתורו, נער רפה שכל במקצת שניצל באורח פלא מהמגפה, ועושה אותו לחניכו. הצמד המוזר יוצא להגשים את חלומו הגדול של פגמינו, השגת המרכיב החסר להכנת השיקוי לחיי נצח: חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן. אבל בנו של השטן יושב בכלא של הבישוף אגוסטינו מלוקה ומחכה שיעלוהו על המוקד, וכדי להגיע אל הציפורן המיוחלת יצטרך פגמינו להתמודד עם הבישוף רב-העוצמה ושני עוזריו, התליין האימתני דל סרטו ומפקד חיל המשמר, הקפיטן טיציאן. (מתוך גב הספר)

אי אפשר להגיד שהעלילה לא מעניינת. אמנם ספר מתח זה לא, ואפילו לא קרוב לזה, אבל הוא בהחלט קולח, אין מחסור בהתחרשויות, ובנוסף לכך, מצאתי כאן את הדמות הספרותית שהכי אהבתי בספרות- ג'וזפה עמנואלה פגמינו. פגמינו הוא סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ושקרן כפייתי. עוד נקודות זכות מעניקות השורות הנטויות של שני הקולות במוחו, הקול הטוב והקול הרע, שמנהלים דו-שיח מצחיק ומעורר מחשבה.

ואם כבר הזכרתי צחוק – הספר הזה פשוט מנצח בעניין הזה. לא הפסקתי לחייך. אני לא יודע מה יש בו, אבל ההומור בספר פשוט קלע לטעם שלי – הומור שלא מתאפיין בבדיחות ישירות, אלא באירוניה. נראה גם כאילו רויטר שונא את הדמות שלו, כי הוא מתקיל אותה בכל הצרות האפשריות, מה שרק תורם לעלילה.

עם זאת, חיסרון בולט מאוד בספר הוא עניין אי הבנת העלילה. במשך יותר מדי עמודים, יותר משני השלישים הראשונים של הספר, לא הצלחתי לקלוט לגמרי את קווי העלילה של הסיפור. ובנוגע להדפסה – בכל ציטוט רביעי חסרים גרשיים בסוף המשפט. ובכל זאת, זה לא פוגם באופן משמעותי ברצף הקריאה.

ועכשיו לחלק האהוב עליי בביקורות הספרים : הציטוטים. במהלך הקריאה ציטטתי משפטים רבים מהספר, אבל בחרתי רק כמה מהם לקריאתכם, כדי שתוכלו להתרשם מהתיאורים הקולעים וההומור המיוחד.

"כאשר נבראת קופסת האומץ הייתה ריקה, ולכן מילאו אותך בציניות." (עמוד 81)

"השטן הוא בוודאי רק אלוהים במצב רוח הפוך." (עמוד 88)

"אף שהאמת היא בתו של הזמן, השקר נולד לאותו אב." (עמוד 91)

"לאלוהים יש חיבה למוות בטביעה. על זה יכולים המצרים להעיד." (עמוד 103)

"כשגבר שיכור נופל, דואג השטן להניח כרית תחת ראשו." (עמוד 144)

"אך בקושי אני יודע מה גרוע יותר, להיות עד לפשע או להיות קורבנו." (עמוד 156)

"מנחם כמו גשם, משכך כמו שינה, עדין מחיוך וענוג מטל." (לאורך כל הספר)

"'קשה עם נשים', נאנח, 'אבל יותר קשה עם שיניים תותבות.'" (עמוד 280)

"האהבה טומנת בחובה מגוון של חטאים." (עמוד 383)

"האם מקבלים אי פעם הסבר?" (עמוד 399)

על הסופר (מתוך גב הספר) :

ביארנה רויטר, יליד 1950, הוא סופר ותסריטאי דני מוערך (בין השאר כתב את התסריט ל"פלה הכובש", זוכה פרס האוסקר לסרט הזר ב-1988). השקרן מאומבריה, עטור השבחים והפרסים, תורגם לשפות רבות, ביניהן גרמנית, ספרדית וצרפתית. זהו ספרו הראשון של רויטר הרואה אור בעברית.