ביקורת ספרותית על מאחורי עיניה מאת שרה פינבורו
ספר טוב

---

הספר הזה יושב לו על המדף מיום ההשקה. הבאז המטורף סביבו הרתיע אותי. סופרלטיבים קיצוניים פשוט גורמים לי לחשב מסלול וכך קרה שלא נגעתי בו עד שיצא ספרה החדש והבנתי שהגיע הזמן. איימתי על חברות וחברים שהפצירו בי לקרוא שאם לא אהנה, כולם ישמעו ממני. עדכנתי חברה שהתחלתי לקרוא והיא כתבה לי "רק תשמרי על ראש פתוח." שמרתי.

יום בהיר אחד כשמגיעה לואיז לעבודה, היא מגלה שד"ר דיוויד מרטין, הבוס החדש שלה הוא אותו גבר זר שהתנשקה איתו ערב קודם לכן בבר. המצב מביך מאין כמותו אך שניהם מחליטים לשמור על יחסי עבודה קורקטיים ולשכוח מאותו מפגש. מדוע? טוב, כי בנוסף להיותו הבוס שלה, הוא נשוי.

לואיז היא גרושה בת 34 ואמא לילד בן שש. היא בודדה אך משקיעה את יומה בבנה ובעבודתה. באחד הבקרים כשהיא מורידה את הבן שלה בבית הספר, היא נתקלת באדל. אדל היא אישה צעירה ויפהפייה, חדשה בעיר ואין לה חברים. באורח פלא (או שלא) מתברר שאדל היא אשתו של דיוויד.

אדל הבודדה והנעימה מושכת את לואיז אליה ובין השתיים מתפתחת חברות. הדברים המוזרים המתרחשים בנישואיהם של דיוויד ושל אדל מסקרנים את לואיז. היא לומדת עד כמה הוא שתלטן, חדשן ומזרה אימה על אדל.

מדוע דיוויד חייב להיות בשליטה?
מדוע זוג צעיר ומושלם למראה עובר קשיים?
ממה מפחדת אדל?
מה מחבר בין השניים?
מה התרחש אי שם בעבר שאי אפשר להתנער ממנו?
מה מסתירים דיוויד ואדל?
מי בעצם שולט במי?
ידו של מי תצא על העליונה?
ולמי הקורא יאמין?

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטן של לואיז ואדל לסירוגין ובגוף שלישי בפרקים המספרים על עברם של אדל ודיוויד. אני חייבת לציין שהכתיבה משובחת, מרתקת, מסתורית ומותחת. אומנם הכרתי את כתיבתה של הסופרת בספר נוער בשם "13 דקות" שהיה מיועד יותר לנוער אך פה מורגשת קפיצת מדרגה איכותנית רצינית הן בטיב העלילה ופתלתלותה, הן ביצירתיות והדמיון הקודח שנדרשו לשם רקימתה והן בדמויות המעניינות שהסופרת יצרה. התוצר היה ספר מרתק וגאוני.

ככל שאנחנו למדים על עברם של אדל ודיוויד, יותר ויותר פיסות מתחברות לנו אך קשה לי להאמין שמישהו היה יכול לפענח את מה שהתרחש שם. השימוש בחלומות ובשליטה במוחו של אדם ושל מחשבותיו היו פשוט מקאבריים בעיניי. מצד אחד ישנו אלמנט שנראה משוייך יותר לז'אנר הפנטזיה ודי בדיוני ולכן נדמה שזה הזוי, אך בשל היותו הזוי, זה היה פשוט מאוד מבריק.

אדל, לואיז ודיוויד הפעילו לי את התאים האפורים שעות נוספות. תהיתי ולא מעט על קנקנם. מי שם קורבן? מי שם צודק? מי שם אשם? מי שם איבד אחיזה במציאות? מי גאון? מי שחקן? למי אני מאמינה??? שלוש דמויות מרתקות שהחיבור והסלידה מהן השתנתה לאורך העלילה.

מורידה את הכובע בפני הסופרת על עלילה מרתקת, דמויות מיוחדות וזה שגרמה לי לומר את המילה "מטומטמת" עשרות פעמים במהלך הקריאה. מדוע? תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם.

ספר בלתי שגרתי, מרתק, זורק את הקורא לכמה קווי מחשבה אפשריים ובסוף? התדהמה שתכה בכם פשוט תגרום לכם לעשות כמוני, לקרוא כמה קטעים כמה וכמה פעמים כדי להפנים שהבנתם נכון את מה שעיניכם רואות. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של איה
» ביקורות נוספות על מאחורי עיניה