ביקורת ספרותית על מאחורי עיניה מאת שרה פינבורו

---

גבר ואישה נפגשים בבר ומתקרבים ללילה אחד קצת יותר מדי, עד שהגבר מספר לה שהוא נשוי. ביום שלמחרת האישה מגלה שהוא הבוס בעבודה החדשה שלה, ומספר ימים אחרי זה היא נתקלת בטעות באשתו, והשתיים מתחברות.
לואיז היא האישה, והגבר מהבר הוא דיוויד. אדל היא הצלע השלישית במשולש הרומנטי/חברי הלא מוסבר הזה, אשתו של דיוויד שלימים הופכת לחברה קרובה של לואיז.

על פניו נשמע שהסיפור היה יכול להיות סתם רומן פשוט ובנאלי, אפילו נדוש (לי אישית התקציר בגב הספר העלה מיד פלאשבק לפתיחה של "האנטומיה של גריי"). קצת תמוה ואולי אפילו אובססיבי, אבל עדיין נשאר בגבולות הרומן. מקסימום דרמה. אבל יש כאן שני דברים: זה שהספר מוגדר כמותחן מלכתחילה כבר גורם, או לפחות גרם לי, לקרוא אותו עם ציפייה למשהו רע ולסודות אפלים שהולכים לצאת. זו קריאה בשקיקה ובהתרגשות ובמתח; הדבר השני זו הכתיבה של שרה פינבורו, שהיא מעבר למדויקת. יש הרבה חלקים בספר שהיא כתבה כאוסף של משפטים קצרים, גם אם ההתרחשות עצמה היא ארוכה. כשמקצרים משפטים ככה ומוסיפים מלא נקודות והפרדות זה ללא ספק מחזק את המתח ואת העוצמה בקריאה.
הסיפור כתוב משתי נקודות מבט (או שתיים וחצי): של לואיז ושל אדל. החצי הנוסף הוא נקודת מבט חיצונית, שכתובה בגוף שלישי ומספרת על העבר של אדל בפרק זמן מסוים בחייה. אישית יש לי חיבה מיוחדת לסיפורים שמציגים מספר נקודות מבט, זה תמיד מרגיש לי שזה עוזר להכיר את כל הדמויות במקביל ולעומק, וזה פרט ענק שהעמיק מאוד את חוויית הקריאה, שהייתה מרתקת בעיניי.

גילוי נאות: אני עובדת בחנות ספרים. ככה שיצא לי לשמוע פה ושם ביקורות על הספר, לרוב בהרבה התלהבות אבל עם הפתעה מוגזמת מהסוף. הכנתי את עצמי להכל ושמרתי על ראש פתוח לחלוטין במהלך הקריאה, ובעיניי דווקא זה מה שהפך את הקריאה לאפילו מהנה יותר. כי לא הסתכלתי בעין ביקורתית בשום שלב וכי הראש שלי נשאר פתוח לקבל ולהכיל הכל. הספר סוחף ומרתק לכל אורכו, מהרגע הראשון ועד המילה הסוגרת את העמוד האחרון.

בקיצור, פשוט לכו לקרוא. מזהירה שקשה להפסיק את הקריאה באמצע.
מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של Wish You Were Here
» ביקורות נוספות על מאחורי עיניה