הביקורת נכתבה ביום שישי, 29 במאי, 2020
ע"י אירית פריד
ע"י אירית פריד
"שעות קטיפה" הוא רומן ידידותי. מהסוג הקולח. כזה שמכניס אותנו לאווירה כבר מהעמודים הראשונים, ודי מהר גם מצליח, בצעדים מדודים אומנם אבל בטוחים, לקרב אותנו הקוראים לכל אחת ואחד מהדמויות שבו. סיפור שמבוסס על מקרה אמיתי - גילויה של דירה פריזאית מפוארת בשעת 2010, שננטשה בתחילת מלחמת העולם השנייה ונותרה נעולה במשך 70 שנה כשהיא אוצרת בתוכה יצירות אומנות ודיוקן של אישה צעירה שצויר בידי אמן איטלקי שהיה פופולרי בזמנו ג'ובאני בולדיני .
הזמן עמד שם מלכת והידיעה הזו יוצרת מיד מסתורין וסקרנות .
ארצ'ר כתבה ספרים לא מעטים שזכו לפופולריות גדולה. אני חושבת שהיא סופרת של נשים. ואל תשאלו אותי למה, כי ככה. היא כותבת לנשים ועל נשים. ואיזה כיף לקרוא סיפורת כזו שיש בה מן סוג של אתנחתא מכל שאר הז'אנרים, וכפי שכבר ציינתי בסקירה שלי הקודמת, הכוונה היא לאתנחתא מהחיפוש התמידי אחר היצירה המושלמת...
ארצ'ר כותבת אומנם בקלילות אך בעין חדה היא פורטת על נימי הגיבורים שלה והיא עושה זאת עם הרבה אהבה. אהבה לדמויות ואהבה לחיים גם כשהיא אורגת את הגיבורים שלה בתקופת מלחמה, ובכך היא מנעימה את הקריאה מבלי ליישר קו עם אף אחד...
מרת' (מרתה) היא הגיבורה ב"ה" הידיעה. והיא גם הדמות המצוירת. אישה נחושה ואנינת טעם, שזנחה את בית הגידול העני שלה והצליחה לחלץ את עצמה מגורלה. היא בחרה בחיים אחרים. מסרה את הבן שנולד לה מחוץ לנישואין מהריון לא רצוי, התפתחה והעשירה את עולמה בזכות גבר נשוי שתמך בה כלכלית ואהב אותה ובזכות אישיותה המיוחדת, ובערוב ימיה סגרה מעגל עם נכדתה היחידה. וכל השתלשלות מסכת חייה, נמסרת לנכדה, שמעלה את הסיפור שלה ביומן אישי שלימים יהפוך לספר.
ספר נשים כבר אמרתי ? אמרתי... רומנטי ? כן , רומן רומנטי, זורם, מהסוג שאפשר לקרוא בחטף, או רק עמוד בודד גם בעמידה בתור כי לא צריך הערכות מיוחדת... וכמה טוב שישנם ספרים כאלה, שאפשר לקרוא בפיג'מה בלי איפור ותוך כדי נישנוש כי קשה מאוד להניח אותו מהיד ובכלל לא צריך להתאמץ ...
נגיד שזה כמו לגלות פתאום שהישיבה במרפסת הביתית שלנו, עם כוס קפה בתקופה של קורונה, מרגיש לנו הרבה יותר מבילוי במלון מפואר בתוך נופים של איים בקאריבים...
ולמי שרוצה להציץ בדיוקן המדובר של אותה מרתה דה פלוריאן, הגיבורה שנמכר אגב לא מזמן במכירה פומבית, ביותר משלושה מיליון יורו, מוזמן לחפש אותו בגוגל תחת השם של הגיבורה ושם הצייר- ג'ובאני בולדיני .
"קל לעיכול נוח לקריאה ונוח לשכחה" כך כתבו עליו בעיתון "הארץ"
זהו. אז תחליטו אתם .
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אירית פריד
(לפני 5 שנים ו-4 חודשים)
ותודה מאוד רבה לכל המגיבים . :-)
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת טובה לספר שאינו בשבילי, וגם על המלון המפואר בקריביים אוותר :-)
בת-יה, הוצאת את השיר מהנפטלין ?! |
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מוקדש באהבה...
https://www.youtube.com/watch?v=icfq_foa5Mo לכל המינים והסוגים... |
|
|
מיכל
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
לא הבנתי את העניין הזה עם ספר נשים
איפה נשים אותו? במרפסת הביתית? על השידה ליד המיטה? מה שבטוח, אם הוא ספר נשים, אפשר לשאוף אותו לריאות ואז לנשוף אותו בחזרה. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
הביקורת כתובה יופי.
סוג הספרים הזה משעמם אותי, לרוב. לכן החלטתי - לא. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת יפה
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
קראתי
ספר חביב ביותר.
תודה |
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
