ביקורת ספרותית על שעות הקטיפה - פרוזה # מאת אליסון ריצ'מן
ספר טוב

---

לפני מספר חודשים נתקלתי באיזושהי כתבה על שתי אחיות שגרו בדירת שיכון קטנה בגבעתיים בתחילת שנות ה-60, דירה שחלקו אותה עד יום מותן. שתיהן לא נישאו ולא ילדו.לאחר מותה של הדודה האחיינית היורשת פנתה לאספן ויינטג' ומשמר נוסטלגיה ישראלית, לפנות את הדירה. הדירה נמצאה כמו קפסולת זמן. הבתים באותה תקופה היו דומים זה לזה מאחר והמסחר היה מצומצם וכמעט הכל היה תוצרת הארץ. זו דירה שלא שינו בה כלום. כל הריהוט והעיצוב רטרו.
ארון הבגדים כלל עושר של פריטי ביגוד.
כשנתקלתי בספר "שעות הקטיפה" והבנתי שכל העלילה היא סביב דירה פריזאית שנמצאה סגורה במשך 70 שנה סקרנותי גברה והייתי חייבת למצוא את הכתבה משנת 2010 עת התגלתה הדירה ונבדקה ע"י מומחה לויטג'. הדירה נמצאה כקפסולת זמן. ריהוט מפואר ומרשים מהמאה ה-19. חפצי אומנות נדירים ותמונות ובראשן תמונת דיוקן של בעלת הדירה שצוירה בידי אומן איטלקי ידוע של התקופה ג'ובאני בולדיני.
הסופרת המוכשרת שקראה את הכתבה ב-2010 התלהבה ונתנה דרור לדמיונה..יש לציין שעשתה מחקר מקיף סביב כל נושא ונושא. כמעט כמו רוב ספריה יש גם כאן נקודה יהודית. למרות שבמציאות לא ידוע הרבה על המשפחה שהדירה שייכת לה.
הספר קולח. הסיפור מעניין, התקופה מלחמת העולם השניה קשה מאוד לכולם בכלל וליהודים בפרט.
ממליצה בכל לב.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על שעות הקטיפה - פרוזה #