ביקורת ספרותית על קלריסה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

יש לי תמיד כמה ספרים שמורים בצד שמוגדרים אצלי "קריאה בטוחה", כלומר אני בטוח כמעט לחלוטין שאהנה מהם בצורה מלאה, הם נשמרים בצד וכשאני רוצה לקרוא משהו באמת טוב הם מגיעים לידי, קלריסה של צוויג הוא ספר כזה.

סיפורה של קלריסה נפתח באוסטריה בשנים שלפני מלחה"ע ה-I, היא מתייתמת מאימה בגיל צעיר וגדלה אצל אביה. האב איש צבא עסוק וקר בעצם איננו מעוניין להקדיש זמן לגידול הילדה ושולח אותה ל-10 שנים לגדול ולהתחנך במנזר. קלריסה יוצאת מן המנזר בנערותה, צעירה, משכילה, דקדקנית ויסודית בהלכותיה. היא מושכת את תשומת ליבו של רופא עצבים מפורסם ומזדקן והופכת יד ימינו. היא נשלחת לייצג את הרופא בכנס חשוב בשוויץ שאמור לשדר אחדות וסולידריות באקדמיה האירופאית כולה. מלחה"ע ה-I נפתחת כשקלריסה בכנס. היא יוצרת קשרי חברות הדוקים עם מארגן הכנס שהופך מאהבה. המלחמה מפרידה בניהם והיא מחליטה להתנדב לעזור בבית חולים שדה קרוב לחזית המלחמה. שם היא מכירה חייל פצוע שעתידה ועתידו יהיו שזורים יחד.
כל המאפיינים של כתיבתו של צוויג נמצאים בספר זה שהוא אחד משיאי בשלותו. תיאור עמוק ויסודי של הנפשות הפועלות. לכל דמות יש אפיון של רמת המוסר שלה והיא נדונה לפרטים תוך כדי עלילה. הסיפור ברובו מסופר על ידי קלריסה עצמה, ומעניין לקרוא את דעותיה על שלל הטיפוסים שהיא פוגשת לאורך הסיפור.

הכתיבה מאוד אופיינית לצוויג, רזה, הדוקה, זורמת ומעניינת לכל אורך הדרך. זהו מספריו האחרונים של צוויג שנכתב בשהותו בברזיל כשנה לפני ששם קץ לחייו.
ההנאה מובטחת.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על קלריסה