ביקורת ספרותית על קלריסה מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בנובמבר, 2016
ע"י לי יניני


שטפן צוויג נולד ב-1881 כיהודי אוסטרי. כילד היו לו חילוקי דעות עם אימו הנוקשה, ולכן את הרוך והחום הוא מצא בחיק סבתו.

במלחמת העולם הראשונה הוא התגייס ושירת כספרן, כי לא מצא את עצמו בשדה הקרב.

עם איסור פרסום ספריו על ידי הנאצים, הוא עקר לברטניה, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזב את ברטניה ועבר לברזיל.

שטפן צוויג בחר להתאבד יחד עם לוטה אשתו השנייה, וב-22.2.1942 בני הזוג נמצאו ללא רוח חיים חבוקים במיטתם.

ולמה כתבתי את הפתיח הזה?

משום שב"קלריסה" ישנם לא מעט קטעים ביוגראפיים המפרטים עובדות, רגשות ומחשבות המאכלסים בהם את דמותו של הסופר.

דרך היצירה "קלריסה", מצליח שטפן צוויג לשפוך אור על דמותו והסביבה בה הוא חיי כגון: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, החיים בין שתי המלחמות, רוח התקופה, העוני, הדלות, התסכול, היחסים עם הסביבה ועוד.

האב הקשוח, האם הקפדנית שנעדרת מחייו, והחום שקיבל מסבתו, הדמויות הללו יחדיו מקבלות ביטוי ושזורות ביצירה "קלריסה". עובדות אלה מביאות אותי לתובנה אחת ברורה: "היצירה "קלריסה" היא חלק מהביוגרפיה של שטפן צוויג.

ביצירתו, צוויג מציף על הכתב ומטמיע את כאבו האישי בדמותה של "קלריסה". כידוע שטפן צוויג היה חשוך ילדים ונושא זה הטריד אותו מאוד. וכהוכחה לכך במכתבו לחברו- ברטולד פירטל הוא כתב: "אתה יכול לפחות לשאוב סיפוק מכך שחייך נמשכים בחיי צאצאיך ואינך מרגיש כמוני, שדבר אינו מעכב אותי זולת חוסר יכולת להחליט ושוויון נפש. בגיל מסוים צריך לשלם מחיר על היעדר ילדים-וילדיי האחרים, הספרים, איפה הם עכשיו?" (עמוד 155)

*זהירות: ספויילר... בעמוד 101 פרופ' זילברשטיין מסביר לקלריסה "... לא קל להיות עם סוד בלב. אני לא מאשים אותך. את תהיי חייבת להמשיך, והדמעות ייקוו בעינייך כשתראי ילדים אחרים, שיש להם שם אב. אבל, ילדתי, כל זה יהיה קל יותר וטוב יותר עבורך, מאשר... כי את המעשה האחר, ילדונת, לא יהיה אפשר להשיב. את לא תדעי לשם מה את חיה. אבל יש משהו בעצם העובדה שאת אמו של מישהו, אני הרי יודע במקצת..."

ידידו האישי של שטפן צוויג היה ד"ר זיגמונד פרויד, והוא אורז אותו לתוך דמותו של פרופ' זילברשטיין הפסיכולוג, שהיה מעסיקה של קלריסה ולימים גם איש סודה.

מלבד ד"ר זיגמונד פרויד באריזת פרופ' זילברשטיין, צוויג לא מהסס להביע את אי הסכמתו מול משנתו של ד"ר זיגמונד פרויד דרך יצירתו הנוכחית "...הוא סבור שאפשר לרפא אדם שיודעים מה הגורם למצוקתו אם מראים לו היכן הטירוף שלו שוכן ומנין הוא בא. פרויד רוצה להביא את האנשים אל הגורם, אני רוצה להרחיקם משם. אני חושב שמוטב לגרום למטופל להתמקד בגורם אחר, אני לא חושב שהאמת תעזור לו. להפך חייבים לתת לו שיגעון, משהו שיוכל לנעוץ בו את שיניו, כדי שלא יכרסם את הכבד שלו...." (עמוד 43)

מי זו "קלריסה"?

"קלריסה" נולדה בגליציה בעת שאביה שרת כסרן במטה הכללי. אימה נפטרה זמן קצר אחרי שנולדה מדלקת ריאות.

בגלל שאביה ליאופולד היה איש צבא קשוח ועסוק, היא ואחיה אדוארד המבוגר ממנה בשנתיים נשלחו לסבתה.

לאחר מות הסבתא האחים הופרדו, ונשלחו כל אחד לאחות אחרת של האב. בגיל שמונה קלריסה הועברה לפנימיית מנזר, ואחיה הועבר לבית ספר לצוערים כיאה לאיש צבא.

כשהתבגרה קלריסה קיבלה הצעת עבודה אצל פרופ' זילברשטיין, ותמורה משכורת נאה ריכזה עבורו את סיפורי החולים.

בשנת 1914 קלריסה נסעה לכנס ב"לוצרן" והתאהבה בליאונר הצרפתי שהיה פרוד מאשתו השאפתנית.

אשתו עזבה את ליאונר לפני כמה שנים, בגלל שכעסה על כך שנטש את משרתו כמזכיר השר, ועבר למשרת הוראה בישוב קטן.

ליאונר לא אהב את שאפתנותה של אשתו וטען בפני קלריסה "שאפתנות הולמת את הגבר, אצל אשה היא הופכת לקריקטורה"... עמוד 62. עוד קטע המלמד על רוח התקופה ומקומה של האישה במאה הקודמת.

האירועים מחזירים את קלריסה וסודה חזרה לעיר הולדתה, ואיך היא מתמודדת עם הסוד? בעזרת חייל שהיה גם טיפוס מפוקפק, וההיפך הגמור מהערכים שספגה בבית ילדותה.

מול דמותה של קלריסה שעושה כל מה שהסביבה מצפה ממנה, מופיעה דמות משנית בצורתה של מריון. מריון- חברתה מהימים שלמדה במנזר וידעה "להסתדר". מריון עשתה כל מה שהיא רוצה בניגוד לקלריסה. עוד דמות שנוספה ליצירה ולא לשווא.

הספר "קלריסה" הוא טיוטא אחרונה, לא גמורה של שטפן צוויג שמותירה את הקורא עם סימני שאלה רבים.

אין פה סיפור עם סוף. הסוף כאן לא גמור!

לדעתי ספר משובח של סופר ענק, עם תיאור מצבים נפשיים, והתמקדות בנפש הפשוטה והשסועה, וכל זה על רקע עובדות היסטוריות מורכבות.

ללא עוררין יצירת מופת! חגיגה למעריציו של צוויג!

בשורה התחתונה: קוקטייל של חייו הפרטיים של הסופר עם הסביבה ורוח התקופה.

לי יניני
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דני בר (לפני שנה ו-9 חודשים)
יופי של ביקורת, יסודית ומעוררת סקרנות.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
אורי תודה
אורי רעננה (לפני שנה ו-10 חודשים)
הצלחת לסקרן אותי, תודה
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
בזמן האחרון כל ספר שאני קוראת מוצאת לו איזכור בעיתונים ... הנה היום יש כתבה בידיעות אחרונות (עמוד 22) שאתמול נמסרו לסיפרייה הלאומית מכתביו המקוריים.
לא ירחק היום והם ירוכזו בספר

מדובר בחליפת מכתבים שהחלטה ב-1921 כאשר רוזנקרנץ ביקש את עצתו של צוויג כיצד עליו לנתב את חייו כך שיוכל להיות בעתיד סופר. חליפת המכתבים הסתיימה ב-1933 בסמוך לעליית הנאצים לשלטון.
מעניין
יום טוב לכולנו
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
רץ תודה.
רץ (לפני שנה ו-11 חודשים)
סקירה יפה - צוויג כתב את הביוגרפיה שלו על רקע ההיסטוריה האירופית בעולם של אתמול.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
אב"פ נכון אני חושבת כמוך מקווה עם הזמן זה ישתנה. תודה רבה יאללה התנור אפייה קורה לי :-)
אב''פ (לפני שנה ו-11 חודשים)
לי, אני מכיר את הסיבה הזאת ויחד עם זאת אני לא חושב שההוצאות בארץ לא יכולות שלא ליצור אחידות.
צוויג כסופר אולי לא ישכח אבל יש בכל זאת יצירות שנעלמות ולא זוכות למהדורות חדשות. זאת עובדה.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
קשה לי להאמין שצוויג ישכחו כל כך מהר. כמוך אני שמחה שההוצאות מפרסמות לאחרונה כל מיני קלאסיקות וספרים של סופרים "שנשכחו".
מסכימה עם אב"פ שצוויג ידע להתעסק בגורלה של האנושות וגם ידע להביע בספריו המשובחים.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
לגבי השם, אפרתי כבר ענתה על כך ל-live השבוע והנה "בהעתק הדבק" מעבירה לכאן את ההסבר של אפרתי.
באמת יופי! בגרמנית הוגים שטפן. בארצות אירופאיות מסוימות, סטפן. כיוון ששטפן צווייג נקרא כך, אין שום סיבה לכתוב סטפן.
אב''פ (לפני שנה ו-11 חודשים)
יופי לי, עוררת את סקרנותי לספר הזה שהוא בין התרגומים החדשים שיצאו לאחרונה ליצירות של צוויג
(אגב, חבל שההוצאות לא דואגות לכתיב אחיד של שמו). לדעתי יש מקום לחשוף גם מהיצירות הישנות
שלו שנשכחו קצת. מעניין שהוא תמיד, עוד לפני שדינו נחרץ התעסק בגורלה של האנושות, זו היתה
כנראה תקופה אפלה אבל נדמה שצוויג התעסק בזה יותר משאר יוצרי בני תקופתו, נניח כמו וולטר
בנימין שהם תמיד מזכירים לי זה את זה.
לי יניני (לפני שנה ו-11 חודשים)
מחשבות תודה רבה. ברור שאהיה גם סקרנית לקרוא את סקירתך. סופש נעים
מחשבות (לפני שנה ו-11 חודשים)
בטוח אקרא. אני קורא סדרתי של צוויג.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ