ביקורת ספרותית על קלריסה מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

קלריסה, הרומן שלא נגמר.
כמו שכבר צוין במלא מקומות, קלריסה נכתב בשנותיו האחרונות של צוויג ולאחר שנטל את חייו, גם לא הספיק לסיים אותו.
אהבתי מאוד את העובדה שבחרו לפרסם את טיוטת הרומן הזה בכל זאת כספר, ולו רק בגלל העובדה שאפילו ספר לא גמור של צוויג - יצירה בפני עצמו.
עלילת הספר מתעסקת בחייה של קלריסה, מילדותה ועד לרגע הבגרות שלה (איזור גיל 21, בכל זאת) בה היא עוברת הרבה דברים משמעותיים בחיים שלה - והכל מנקודת הזווית המדויקת והכיפית של צוויג.
מה שאותי תפס בעיקר, זאת התפיסה של המלחמה אצל צוויג.
הסיפור של קלריסה מתפתח עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, והדמויות מתעסקות הרבה בעניין של מלחמה עולמית, ובכלל בכל מה שנוגע.
נהניתי מאוד לקרוא ולהבין את מה שצווייג מנסה להעביר בייחוד עם הקשר לזמנים שלנו, אחרי הכל גם אנחנו בזמן מלחמה, ועם כל הבלאגן הפוליטי, מצאתי הרבה קווים דומים גם מבחינת ההשתייכות חברתית וההרגשה הזולה הזאת של ניסיון נואש להיכנס תחת מטריה חברתית שנותנת משמעות ומעמד, וגם מהצד של הרצון הלא נגמר של הימנעות ממלחמה - ורק כמיהה ללחיות בשקט.
כמה וכמה מהדמויות בספר זועקות את זה, את חוסר הרצון להתעסק בכל מה שהמצב הקיים דורש, ונראה שצווייג כותב את זה מדם ליבו, בעקבות כל מה שקרה באירופה בתקופתו.
כמו שכולם יודעים הוא גם לא ממש התקבל יפה אצל הנאצים דאז, ולא רק שברח לברזיל, בסוף גם התאבד.
(אגב, ביד ושם ראיתי תמונה ואיזכור שלו כמיצג וקצת תהיתי, הוא התאבד בגלל השואה? אפשר לקשר את הדיכאון והייאוש לכל ענייני הנאצים, אבל משהו שם קצת לא ברור לי)
הספר הזה מהווה מין שיתוף רגשי של תקופה קשה ומעיקה, במעטה של רומן. לכן עם זה שהרומן לא גמור, יש בו המון, או לפחות כך אני הרגשתי כשגם ברקע שלי מתחוללת מלחמה מקוללת.

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על קלריסה