#
מאד אהבתי את ספרו "להתראות עכו" בו עשה חליחל מה שספרות במיטבה עושה – לקח סיפור ידוע והלביש אותו בבגדים חדשים ושינה אותו כמו שצייר משנה את העצמים אותם הוא מצייר: הם אמיתיים ומומצאים באותה מידה. כך שבאיזה "מבצע" בו ספרים נמכרים לפי משקל קניתי את הספר הזה, בזכותו.
זה ספר סיפורים שמצד אחד ניכר כשרונו של חליחל לעצב לו מציאות שונה ולפעמים להשתמש בהומור שחור דרך תיאור הדמויות הלא מוכרות, ומצד שני ניכרת בו מידה לא מעטה של אכזריות (אכזריות לא מעטה יש גם ב"להתראות, עכו") . הוא חושף בו את פניהם הלא-כל-כך-יפים של אנשים הסומכים על המסיכות שלהם (ועל הנימוס שלנו) שיסתירו אותם ואת מניעיהם.
חליחל מרבה לכתוב על פנטזיות. די הרבה פנטזיות מיניות. בסיפור "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" הוא מעצב את הדימויים המיניים של גבר ערבי מזרחי החושק באשה "אירופית לבנה" ונחשק על ידה בזכות היותו "ערבי שחום ודומיננטי"(כל כך רומנטי...) בפנטזיות אחרות הוא סופר ידוע, מוכר ואהוב. אני חושבת שהוא אינו מבין נשים והוא כותב תיאור מקובל של התנהגויות נשיות, ללא התעניינות או הבנה של מניעים.
רוב הסיפורים הם סיפורים על ערבים – חליחל, ייאמר לזכותו, מתרכז בדמויות שהוא מכיר מקרוב. הוא אינו מרחם על ערבים-ישראלים-פלשתינאים. הכתיבה שלו היא תיאורית, כניסה לנפשות הדמויות אינה הצד החזק שלו. התיאורים מצביעים על עין חדה ונכונות ללכת עד הסוף עם תיאור לא-מחמיא. הוא מתאר יחסי-משפחה בהם יש הפעלת כוח של גברים על נשים – על ידי הבעל, האב והאח ("אוויר ים", "בעלי נהג האוטובוס" המתאר אישה שבעלה, שהוא נהג אוטובוס, שלעולם אינו לוקח אותה לטייל), הוא מתאר נשים (בעיקר) המקיימות מסורת של אמונות טפלות ("אדמת הקדוש הטהור").
שלא ישתמע מכך שחליחל עושה הנחות ליהודים. בסיפור "קפה וקרואסון" הוא מתאר תיאור קשה לבליעה של זוג קשה-יום שמצא במקרה דרך להרוויח ולהרים את הראש מעל המים בזכות נקודת תצפית על אנשים אחרים באסונם.
אהבתי? לא הכל ולא מוחלט. איכות הסיפורים אינה אחידה. נהניתי יותר מהסיפורים שנראו לי אמינים, פחות אהבתי את אלה שנראו לי רחוקים מאד מהמציאות כמו "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" שנראה כאילו נוצר כדי שחליחל ירגיש קצת יותר גדול... מילא. יש דרכים גרועות יותר מלכתוב סיפור...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
