“#
מאד אהבתי את ספרו "להתראות עכו" בו עשה חליחל מה שספרות במיטבה עושה – לקח סיפור ידוע והלביש אותו בבגדים חדשים ושינה אותו כמו שצייר משנה את העצמים אותם הוא מצייר: הם אמיתיים ומומצאים באותה מידה. כך שבאיזה "מבצע" בו ספרים נמכרים לפי משקל קניתי את הספר הזה, בזכותו.

זה ספר סיפורים שמצד אחד ניכר כשרונו של חליחל לעצב לו מציאות שונה ולפעמים להשתמש בהומור שחור דרך תיאור הדמויות הלא מוכרות, ומצד שני ניכרת בו מידה לא מעטה של אכזריות (אכזריות לא מעטה יש גם ב"להתראות, עכו") . הוא חושף בו את פניהם הלא-כל-כך-יפים של אנשים הסומכים על המסיכות שלהם (ועל הנימוס שלנו) שיסתירו אותם ואת מניעיהם.
חליחל מרבה לכתוב על פנטזיות. די הרבה פנטזיות מיניות. בסיפור "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" הוא מעצב את הדימויים המיניים של גבר ערבי מזרחי החושק באשה "אירופית לבנה" ונחשק על ידה בזכות היותו "ערבי שחום ודומיננטי"(כל כך רומנטי...) בפנטזיות אחרות הוא סופר ידוע, מוכר ואהוב. אני חושבת שהוא אינו מבין נשים והוא כותב תיאור מקובל של התנהגויות נשיות, ללא התעניינות או הבנה של מניעים.

רוב הסיפורים הם סיפורים על ערבים – חליחל, ייאמר לזכותו, מתרכז בדמויות שהוא מכיר מקרוב. הוא אינו מרחם על ערבים-ישראלים-פלשתינאים. הכתיבה שלו היא תיאורית, כניסה לנפשות הדמויות אינה הצד החזק שלו. התיאורים מצביעים על עין חדה ונכונות ללכת עד הסוף עם תיאור לא-מחמיא. הוא מתאר יחסי-משפחה בהם יש הפעלת כוח של גברים על נשים – על ידי הבעל, האב והאח ("אוויר ים", "בעלי נהג האוטובוס" המתאר אישה שבעלה, שהוא נהג אוטובוס, שלעולם אינו לוקח אותה לטייל), הוא מתאר נשים (בעיקר) המקיימות מסורת של אמונות טפלות ("אדמת הקדוש הטהור").
שלא ישתמע מכך שחליחל עושה הנחות ליהודים. בסיפור "קפה וקרואסון" הוא מתאר תיאור קשה לבליעה של זוג קשה-יום שמצא במקרה דרך להרוויח ולהרים את הראש מעל המים בזכות נקודת תצפית על אנשים אחרים באסונם.

אהבתי? לא הכל ולא מוחלט. איכות הסיפורים אינה אחידה. נהניתי יותר מהסיפורים שנראו לי אמינים, פחות אהבתי את אלה שנראו לי רחוקים מאד מהמציאות כמו "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" שנראה כאילו נוצר כדי שחליחל ירגיש קצת יותר גדול... מילא. יש דרכים גרועות יותר מלכתוב סיפור...”

“אם אבקש אתכם למנות כמה שמות של סופרים ערבים אתם מכירים נראה לי שאתם תענו לי: נגיב מחפוז, אמיל חביבי וסייד קשוע - אלו השמות שאני לפחות שמעתי עליהם מתוך התעניינות אישית שלי בספרות הערבית אבל למה שלא תזכירו את עלא חליאל? למרות שהוא יותר מן הראוי להיכלל בין הגדולים שביניהם, לולא ראיתי את ההצגה "הרעלת זעתר" בפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו (אותו פסטיבל המתקיים ברובע העתיק של העיר מדי שנה) קשה לי להאמין שהייתי זוכה לשמוע את השם שלו בדרך אחרת וחבל, חבל משום שרק בקרב הערבים זוכה כתיבה כזאת להיחשב לקאלט. עכשיו אפשר לומר שאני מבין את הקהל שנהר בהמוניו לראות את אותה הצגה.

עברו כמה חודשים מהפסטיבל, מאז שרציתי לקרוא את הספר של עלא חליחל ורק לאחרונה מצאתי אותו במסגרת הספרים הנמכרים בהנחה לחברי "מועדון 365", אותה פינה שאם להודות על האמת נטתי דיי להתעלם ממנה מרוב ריבוי הנחות על ספרים וכמו שאתם יכולים להבין לא רכשתי את הספר בגלל מחירו הזול. אם תשאלו אותי זה דיי מטעה שספרים כאלה ערכיים לא שומרים על מחירם ונמכרים בבזאריות כשאר הספרים שלא יעברו את מבחן הזמן. נכון שחשוב לרבים מאיתנו יותר מכל להינות מספר אבל נדמה שדווקא בסופו של דבר לפחות האספנים שבינינו בוחרים לשמור על אותם ספרים שיעברו את מבחן הזמן, כשלכל אחד מהקוראים יש מדד משלו.

בפסטיבל יצא לי להכיר באופן אישי גם עלא חליחל ורציתי שהוא יגלה לי משהו מאותם יחסים סודיים שלו עם קרלה ברוני ולמרות שהוא בחר (בצדק או לא) לשמור אותם בסודיות כאילו הקוראים שלו הם אותם יחידי סגולה שיזכו לגלות את אותו סוד, אני יכול לגלות לכם (כמובן בלי למכור איזה ספויילר) שבניגוד למה שחשבתי בתחילה הספר הוא אינו רומאן אלא ספר סיפורים שיצאו לאור כבר בכמה ממדינות ערב, כולי תקווה שמכירת הרבה עותקים ממנו יוכיחו שגם ספריו האחרים שהוא רק הראשון שביניהם ראויים לצאת לאור בעברית.

הסיפור שנבחר לפתוח את הספר הוא שנושא את שמו, "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני", דיי אירוני שבזמן שהמוסלמים "כובשים" את צרפת, הסופר בין אם הוא עלא חליאל בעצמו ובין אם בן דמותו הוא חולם לכבוש אותה בדרך אחרת ולקחת ממנה חלק בלי לוותר הרבה מעצמו. אתם ודאי רוצים לדעת איך, אז למה שלא תקראו את הספר? תסלחו לי, כלכך אהבתי את הספר שלא איכפת לי להישמע כמו מקדם המכירות שלו, מאותה סיבה שהזכרתי בפיסקה הקודמת.

יאמר לזכותו של עלא שהוא בוחן את החיים בכל היבטיהם, מספר על הפנטזיות שלו ובאופן טבעי מערבב אותם עם המציאות של הערבים שחיים בינינו. דרך אחד הסיפורים אפשר למשל להבין איך העם שחי איתנו חש בתקופה של מלחמת הלבנון השניה.

הוא עושה את זה בחן רב, אהבתי במיוחד את האיזכורים שלו על עכו, כמו את "החומוס של טוני" (כן עוד חומוסיה שאני מאמין שלמעטים מכם יצא לשמוע עליה) ועוד כמה מקומות שכיליד אותה עיר אני יכול לומר לכם שהם אכן קיימים. בהמשך הספר הוא מחליף שלל דמויות ולבסוף חוזר לדמות הסופר. ספר שידגדג, יצחיק ואף יעצבן אתכם, בקיצור יפעיל לכם את כל החושים. גם אם אתם לא אוהבים ספרי סיפורים תנו לו הזדמנות אני מאמין שתצליחו להתחבר אליו.”

“כדי לקרוא את הספר של עלא חליחל צריך להיות במצב נפשי שמנטרל תחילה כל יחס פוליטי /פטריוטי כלפי אמירותיו על הגירוש , על הציונוץ ,רק לאחר מכן ניתן להתחיל ולהנות מכתיבה מצויינת.

מדובר בספר לא קל לעיניים של יהודי-ישראלי.
הספר כולל סיפורים קצרים המסמלים את הנרטיב הפלסטיני, את תחושת הפליטות והניצול של היהודים, הוא כולל ביקורת כלפי הגבר הערבי, כלפי הדת (החיגאב שאיתו אמורות לשחות נשים ערביות בים, ובסיפור אחר על ההיפוך הרדיקלי המתרחש באדם צעיר ושמח שהופך בין רגע לשיח עם דעות רדיקליות לבני כפרו).

הספר כולל סיפורים מצחיקים ומלאי תובנות מנגד על החברה הערבית:
לדוגמא סיפור על אישה המתחתנת עם נהג אוטובוס, כל חברותיה מקנאות בה על הטיולים שהיא עתידה לעשות עם בעלה באוטובוס, ולמעט טיול לכפר הסמוך, המהווה מבחינת רגע שיא (ירח דבש), ההיכרות שלה עם האוטובוס היא דרך מגב וכלי ניקוי שאיתם היא מנקה אותו, בעוד ילדיה ונשים אחרות הם שנוסעים בו, כך גם היא למדה על הממתקים שילדים אוכלים ועל קונדומים..

סיפור על התאהבותה של קרלה ברוני בסופר ערבי במהלך ועידת סופרים בפריז, אותה קרלה שתגיע גם לרחובות עכו.

סיפור על יציאה לחוף ים של משפחה ערבית שהנשים בה נאלצות לשחות עם ח'יגאב - ומה קורה שילדים יהודים חוטפים את הח'גאב מאחת הנשים השוחות.

סיפור על רכישת תחבושות הגייניות בבית מרקחת.

סיפורים מצחקים המבקרים את היהודים:
לדוגמא בזמן אחד המבצעים של צה"ל נגד עזה, בני זוג יהודים שנקלעו למצוקה כספית, פותחים קיוסק למכירת סנדוויצים וקפה בנקודת ראות אסטרטגית, שממנה ניתן לראות כיצד צה"ל מפגיז את עזה, ואליה מגיעים אנשים כדי לעודד את צה"ל לתקוף בעזה.

סיפור על צעיר פלסטיני שנוסע ברכבת, שהחליט באחרונה לגדל זקן ועל הפחד שאותו זקן יוצר בקרב האנשים הסובבים אותו, שלא לדבר על התיק אותו הוא נושא עימו.


בקצרה קובץ סיפורים מהנה מאד”