ביקורת ספרותית על העזרה מאת קתרין סטוקט
ספר בסדר

---

בין הספרים הבודדים שהעיבוד לסרט, עבורי, היה הרבה יותר טוב. אני לא יודע אם הסופרת כתבה את הספר תוך כדי שהיא חושבת על הסרט שיהיה אח"כ אבל על פניו זה נראה כך לפי קריאה של הספר.
הספר כתוב בצורה של מחזה לכל דבר. אין כמעט תיאורים ויותר מדי דו שיח. הדמויות מאוד שטוחות והצורה בה היא משתמשת להראות את הלבנים כרעי לב בצורה קיצונית מאבדת את האמינות.
אפילו הסופרת באפילוג כותבת על כך שאולי היא הגזימה בתיאור היחס של הלבנים לשחורים.
אני יודע שהרבה דרגו את הספר כחובה וכמעולה אבל אם תשימו בצד את נושא הספר וכמובן שזה נושא בוער (ניצול, שעבוד, דיכוי) בכל תקופה שקל למשוך קוראים, ותנתחו את הספר כעלילה, תגלו שהוא לא כ"כ מושך ובעצם לא השיגו שום הישג כביר או תמורה רצינית בסוף.
פרסמו ספר נכון אבל האם משהו בעצם השתנה בזכות זה? האם הגיבורים עברו שינוי במהלך העלילה? ממש לא.
יתרה מזה, המון דיאלוגים לא מובילים לשום מקום בעלילה ובקלילות אפשר לוותר עליהם.
בכלל לי אישית די מפריע שסופר לבן מנסה להראות את הבעיות של השחורים. זה יותר כמו סוג של ניסיון לתפוס גל מסויים.
בתור אחד שגר בארה"ב אני יוכל לומר בוודאות, אם באמת היה אכפת למישהו מהלבנים כ"כ אז ממזמן היו משפרים את תנאי העסקתם של השחורים עוד היום. אבל הכי קל זה לקרוא ספר, לצקצק ומאידך לא לנקוף אצבע.
לו הסופרת היתה תורמת את כל הרווחים העצומים מהספר לאיזו עמותה למען השחורים בארה"ב הייתי מוריד את הכובע ובאמת מאמין שהיא אכן כתבה את הסיפור כי היא רוצה לעורר שינוי אבל עד כמה שנאיבי אנסה להיות, קשה להאמין שהיא לא חשבה על נושא שיתפוש את הטרנד הבא בכתיבת הספר.

» ביקורות נוספות של רמי כהן
» ביקורות נוספות על העזרה