ביקורת ספרותית על נרדף מאת רוני דונביץ'
ספר לא משהו

---

הספר מתיימר להיות תיעוד של החיסולים או שאר הפעולות שבמוסד אך מה שבאמת מוגש לקורא זאת עלילה קיצ'ית בסגנון אמריקאי נחות. קראתי לא מעט ביקורות שמתייחסות לספר כאילו שהוא סוג של ספר דוקומנטרי על פעילות המוסד אך לדעתי הרמיזות למוסד מופיעות רק כדי לתת איזשהו גוף שתומך בגיבור הראשי וכמובן כי זה המקביל לCIA האמריקאי. בסופו של יום הרגשתי כאילו אני בעוד סרט פעולה אמריקאי זול.
הספר די ארוך ולא חוסך בעלילות מפותלות ולא קשורות שלא מובילות לכלום למרות שהסוף די מפתיע אך לצערי גם הוא בנוי בצורה של סרט פעולה זול.
אבל הדבר שהכי הרחיק אותי מהספר היה סגנון הכתיבה. ממש לא ברור לי איך הוא הצליח לעבור את המו"לים. אמנם כל פרק הוא קצר ומתמקד באזור אחר אך הכתיבה בו קמצנית וחסרה. אפשר להרחיק לכת ולומר שזה סוג של עצלנות.
באף ספר שקראתי לא נתקלתי בכזה סגנון ספרותי של פרק שמורכב מכמה פסקאות קצרות שנקטעות באמצע העלילה וכביכול הקורא צריך להשלים ובפרק שלאחר מכן עוברים לנושא אחר. יש לא מעט ספרים, שהסופר לא מאכיל את הקורא בכל הפרטים, אבל לרוב זה בסוף הספר או באיזה פרק אחד או שניים וגם אז בצורה די יפה עם פרק מעובה כמו שצריך ולא סתם 20 שורות של תחילת עלילה כלשהיא ואז עצירה.
אולי המטרה היתה לייצור מתח ולתת לקורא לחשוב ולקשר את הנקודות ועל מה גרם לפיצוץ ומה הפיצוץ גרם אך בסופו של יום זה מעייף את הקורא ולעיתים גם מבלבל עד שמאבדים עניין. בחצי השני העלילה פחות מקוטעת ויותר זורמת מאשר בחלק הראשון של הספר.
לסיכום מי שבאמת מתרגש מספרי אקשן זולים ופשוטים ייהנה מאוד מהספר למי שמחפש מעבר עדיף לחפש ספר אחר.

» ביקורות נוספות של רמי כהן
» ביקורות נוספות על נרדף