ביקורת ספרותית על שבועת רחל מאת מיכל שלו
בזבוז של זמן

---

ספר שמרגיש כאילו השכנה ממול או בעל הבסטה בשוק מספר לי. הסיבה היא ששוב העלילה ידועה מראש. היא מוגשת בכתיבה ממש נמוכה לפעמים עם ביטויים יותר מדי עממיים.
כמעט כל דו שיח בין הדמויות והרעיונות/עובדות שהם מביעים נראה כל כך מוכר ידוע ובנאלי. כמו דו שיח ששמענו לא פעם מפי מכר כלשהו.
לפעמים יש הרגשה שאנו כ"כ מכירים את הסצנה הזאת שאפשר להישבע שצפינו בה באיזה אופרת סבון זולה או באיזה ראיון בתוכנית כלשהי.
משולש האהבה של הדס עם יריב ושחר הוא דוגמא לכך . זה נראה לקוח ממקום אחר שזה מדהים עד כמה ידעתי מה יהיה המהלך הבא. גם הפגישה לכאורה עם הגרושה/אקסית של הדמויות זה נראה זול ולא אמין .
לגבי הכתיבה ושאר הדברים שמפריעים בכתיבה של מיכל כבר כתבתי בביקורות שכתבתי על שאר ספריה שקראתי.
רוב הביקורות חוזרות גם כאן כי העלילות בין כל ספריה זורמות לפי אותו מתכון שאני לא חושב שיכול להיות מנצח לאורך זמן.
הסופרת חושבת שהקורא הוא בור ועם הארץ. העלילה מלאה בהסברים מיותרים שרק מייגעות את הקורא ומנפחות את מספר העמודים. לדוגמא, באחד מדו השיח שיש, אחד הדמויות שואלת מי זה שרלוק הולמס. הסופרת במקום לקצר את דו השיח המיותר, מורחת יותר ומספרת לנו מה הדמות השניה עונה לה - בלש מהולל.
לסיכום למי שמחפש עלילה מורכבת ומפתיעה שתהדהד בראש לאחר סיום קריאת הספר, זה לא הספר הנכון.

» ביקורות נוספות של רמי כהן
» ביקורות נוספות על שבועת רחל