ביקורת ספרותית על החוק למניעת בדידות - פרוזה # מאת מיכאל שיינפלד
ספר טוב

---

רעיון מעולה לספר שמקבל משמעות כפולה כשקוראים אותו בזמן הקורונה.
צחוק הגורל שעלילת הספר מתחילה אי שם ב16/3/2020 בדיוק יומיים אחרי שהתחילו ההגבלות על הקורונה בישראל – 15/03/2020.
לו רק הסופר היה יודע שבאותו תקופה תהיה תמיכה גורפת להיות בבידוד וכן להיות לבד בגלל המחלה, הוא היה מעביר את הספר לתקופה אחרת. שום קמפיין נגד בדידות לא היה מקבל סקירה חדשותית חיובית בתקופת הקורונה.
אפשר לקחת את כל העלילה שבספר מבחינת החוק שמנסים לחוקק למניעת בדידות ולגלות איך כיום זה מתרחש רק בכיוון הנגדי. אם אתה מתקהל אתה מקבל את הקנס. אם אתה מתבודד ועוד גר לבד – יש מצב שתקבל הטבות אותך. (מקווה שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא יקרא את הספר בשנה הקרובה, שלא יבואו לו עוד רעיונות הפוכים)
אפשר לומר שחוק למניעת בדידות בזמנו כשיצא הספר, היה סוג של גימיק שהסופר ניסה לרכוב עליו. יכול להיות שהסופר קיבל את ההשראה ממחאת האוהלים שהייתה שנה לפני הוצאת הספר. למרות זאת, הספר מביע את הרעיון בצורה מעולה עם השתלחות לא קטנה (שממש התמוגגתי לקרוא אותה) במוסד הכנסת ובמדיה הטלויזיונית. בייחוד בערוץ 2 לשעבר.
הספר די מתחיל צולע ומשעמם עד לחלק של הקריאה השנייה שאמורה להיות בכנסת. ההכנסה של חבר הכנסת שעוזר להם, לא ברורה ולא תורמת כלום לעלילה.
לעומת זאת, הסוף חזק מאוד, מפתיע לחלוטין ודי עצוב. הוא סוג של פואנטה שעימה אתה מבין את הטריגר שמניע את הגיבור לכל המאבק הזה, שלכל אורך הסיפור, אינו גלוי ומובן פרט לרמזים דקים. דחיית הגילוי הזה לסוף ממש הקסימה אותי ורק עבור זה שווה לתת ציון גבוה מאוד לספר. יש ספרים שזה מה שעושה אותם לטובים וזה אחד מאלו המקרים.
פה ושם יש גם הומור לא קטן שמסתתר בין השורות. לדוגמא כשנועה אחותו, שואלת אותו לאחר שיוני מספר בשידור ישיר למצלמה שאביו בבית החולים, אם צריך שגם כל העולם יידע על מצבו של אביו או רק ערוץ 2 כי היא מתכננת לכתוב מודעה בעיתון על כך.
בקיצור ספר מהנה מאוד ומקסים שמשאיר הרבה מחשבה אחריו.

» ביקורות נוספות של רמי כהן
» ביקורות נוספות על החוק למניעת בדידות - פרוזה #