כשראיתי את השם של הספר, הייתי בטוח שזה ספר מתמטי כל שהוא. כמו ספר על עולם המספרים או על קריפטוגרפיה. כשהתחלתי לקרוא הבנתי שאני בתוך ספר שנקרא בדיוק כמו שצופים בסרט פעולה מותח על כל המרכיבים הטובים והרעים שישנם בסרטים כאלו.
אבל למרות האכזבה שזה לא ספר כזה מורכב המשכתי לקרוא אותו כי העלילה די מסודרת בצורה מותחת ועל זה אין לי ויכוח.
קצת הפריע לי הקלילות שבה מצאו לפתע את הקבר לקראת סוף הסיפור. כאילו שהסופר רצה כבר לסיים את הספר.
ספר די סוחף וקליל. אם אתה מחפש היסטוריה מדוקדקת ולעומק, לא תמצא פה. אם אתה מחפש מתח עלילתי ואקשן יש פה בשפע ובצורה מעולה. אבל מה שהכי אהבתי היתה העובדה שאין עלילות ודמויות מיותרות. זה כ"כ תענוג לקרוא בצורה כזאת שאתה לא נרדם באמצע הספר כפי שכבר קרא לי עם לא מעט עם סופרים אחרים וריבוי פרטים לא רלוונטים שדוחפים לסיפור.

ספר שמרגיש כאילו השכנה ממול או בעל הבסטה בשוק מספר לי. הסיבה היא ששוב העלילה ידועה מראש. היא מוגשת בכתיבה ממש נמוכה לפעמים עם ביטויים יותר מדי עממיים.
כמעט כל דו שיח בין הדמויות והרעיונות/עובדות שהם מביעים נראה כל כך מוכר ידוע ובנאלי. כמו דו שיח ששמענו לא פעם מפי מכר כלשהו.
לפעמים יש הרגשה שאנו כ"כ מכירים את הסצנה הזאת שאפשר להישבע שצפינו בה באיזה אופרת סבון זולה או באיזה ראיון בתוכנית כלשהי.
משולש האהבה של הדס עם יריב ושחר הוא דוגמא לכך . זה נראה לקוח ממקום אחר שזה מדהים עד כמה ידעתי מה יהיה המהלך הבא. גם הפגישה לכאורה עם הגרושה/אקסית של הדמויות זה נראה זול ולא אמין .
לגבי הכתיבה ושאר הדברים שמפריעים בכתיבה של מיכל כבר כתבתי בביקורות שכתבתי על שאר ספריה שקראתי.
רוב הביקורות חוזרות גם כאן כי העלילות בין כל ספריה זורמות לפי אותו מתכון שאני לא חושב שיכול להיות מנצח לאורך זמן.
הסופרת חושבת שהקורא הוא בור ועם הארץ. העלילה מלאה בהסברים מיותרים שרק מייגעות את הקורא ומנפחות את מספר העמודים. לדוגמא, באחד מדו השיח שיש, אחד הדמויות שואלת מי זה שרלוק הולמס. הסופרת במקום לקצר את דו השיח המיותר, מורחת יותר ומספרת לנו מה הדמות השניה עונה לה - בלש מהולל.
לסיכום למי שמחפש עלילה מורכבת ומפתיעה שתהדהד בראש לאחר סיום קריאת הספר, זה לא הספר הנכון.

רעיון מעולה לספר שמקבל משמעות כפולה כשקוראים אותו בזמן הקורונה.
צחוק הגורל שעלילת הספר מתחילה אי שם ב16/3/2020 בדיוק יומיים אחרי שהתחילו ההגבלות על הקורונה בישראל – 15/03/2020.
לו רק הסופר היה יודע שבאותו תקופה תהיה תמיכה גורפת להיות בבידוד וכן להיות לבד בגלל המחלה, הוא היה מעביר את הספר לתקופה אחרת. שום קמפיין נגד בדידות לא היה מקבל סקירה חדשותית חיובית בתקופת הקורונה.
אפשר לקחת את כל העלילה שבספר מבחינת החוק שמנסים לחוקק למניעת בדידות ולגלות איך כיום זה מתרחש רק בכיוון הנגדי. אם אתה מתקהל אתה מקבל את הקנס. אם אתה מתבודד ועוד גר לבד – יש מצב שתקבל הטבות אותך. (מקווה שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא יקרא את הספר בשנה הקרובה, שלא יבואו לו עוד רעיונות הפוכים)
אפשר לומר שחוק למניעת בדידות בזמנו כשיצא הספר, היה סוג של גימיק שהסופר ניסה לרכוב עליו. יכול להיות שהסופר קיבל את ההשראה ממחאת האוהלים שהייתה שנה לפני הוצאת הספר. למרות זאת, הספר מביע את הרעיון בצורה מעולה עם השתלחות לא קטנה (שממש התמוגגתי לקרוא אותה) במוסד הכנסת ובמדיה הטלויזיונית. בייחוד בערוץ 2 לשעבר.
הספר די מתחיל צולע ומשעמם עד לחלק של הקריאה השנייה שאמורה להיות בכנסת. ההכנסה של חבר הכנסת שעוזר להם, לא ברורה ולא תורמת כלום לעלילה.
לעומת זאת, הסוף חזק מאוד, מפתיע לחלוטין ודי עצוב. הוא סוג של פואנטה שעימה אתה מבין את הטריגר שמניע את הגיבור לכל המאבק הזה, שלכל אורך הסיפור, אינו גלוי ומובן פרט לרמזים דקים. דחיית הגילוי הזה לסוף ממש הקסימה אותי ורק עבור זה שווה לתת ציון גבוה מאוד לספר. יש ספרים שזה מה שעושה אותם לטובים וזה אחד מאלו המקרים.
פה ושם יש גם הומור לא קטן שמסתתר בין השורות. לדוגמא כשנועה אחותו, שואלת אותו לאחר שיוני מספר בשידור ישיר למצלמה שאביו בבית החולים, אם צריך שגם כל העולם יידע על מצבו של אביו או רק ערוץ 2 כי היא מתכננת לכתוב מודעה בעיתון על כך.
בקיצור ספר מהנה מאוד ומקסים שמשאיר הרבה מחשבה אחריו.

מתכון למכירת ספר כשהמכירות יורדות:
ראשית נמצא שם מפוצץ שימשוך את העין. בינו לבין העלילה המרכזית אין ממש קשר אבל הצלחנו.
נכניס רומנטיקה זולה בין הגיבורים שידועה מראש במי הגיבור יתאהב. אם אפשר לדחוף את עלילת ההתאהבות בתוך חו"ל (ארה"ב) אז ברור שכן.
נכניס סיפורים של תקופות שונות בהיסטוריה שלא קשורות לכלום כדי שלפחות קורא אחד שאולי אוהב את התקופה הזאת, יקבל הזדהות עם מה שהוא קורא. אם לא הזדהות אז לפחות יאמר אה כן מוכר לי התקופה הזאת משיעורי היסטוריה או תוכנית היסטוריה שראיתי. המוכר תמיד עדיף ומכניס פנים מהלא מוכר.
לבסוף אם אפשר להכניס אלמנטים מספרים קודמים (מהספר "רחמים") כמו קרקס , אונס וכדומה עד כדי מצב שבו אתה מרגיש שכבר קראת את זה - אז נכניס אותם בצורה של העתקה גרידא.
נוסיף ריבוי סיפורים קטנים ועודף פרטים על דמויות משניות שלא תורמים לכלום כדי לנפח את הסיפור. זה ממש כמו לדחוף עלי בייבי בתחתית הסלט כדי שיחשבו שהסלט ענק.
לבסוף נכניס את השואה איכשהו. זה כמו החמאה ששמים בכל מאכל שתמיד תיתן טעם ערב.
מה שקיבלת זה ארוחה תפלה עם עלילה ידועה מראש.
גם פה יש הסברים על עובדות ידועות מההיסטוריה לקורא בדיוק כמו בספרים קודמים. היה רצוי מאוד לתת יותר הרחבה והסבר מקצועי על המוסיקה. אחרי הכל גיבור הספר הוא פסנתן. לפעמים העובדות ההיסטוריות כתובות כביכול מפי הדמות בצורה רחוקה מאוד משיחה ויותר נשמע כאילו קוראים ספר היסטוריה ולא רומן היסטורי.
הסיפור עם הצונמי ממש לא קשורה לעלילה . זה שקוף שהסופרת רצתה להקדיש לזוהר אלוני ז״ל את הספר ואז דחפה את זה. זה מוזיל מאוד מרמת העלילה שגם כך לא נוסקת כ"כ מבחינת מורכבתה והעניין שהיא תורמת לקורא. היה יותר פשוט להקדיש את הספר בעמוד הראשון.
לסיכום אם קראת ספר אחד של מיכל שלו ולא בא לך לחטוף דה ז'ה ווה , אפשר לדלג על הספר.

הספר הזה הוא אחת ההוכחות שלי לעובדה שכדי שספר יצליח חייב קודם כל שתהיה עלילה מרתקת.
תואר בספרות ו/או כתיבה יפה וקשרים בעולם התרבות בעידן היום, כבר לא ערובה ברורה להצלחה.
ההתחלה נראית מבטיחה מאוד ואי אפשר להתעלם משם הספר שמאוד מזמין אותך לעולם קסום של חלומות וכולי. בסופו של דבר אתה מגלה שההר הוליד עכבר קטן מאוד.
זאת אחת האכזבות שלי מהספר הזה. כשקניתי אותו לפני עשר שנים אז המוכרת אמרה לי זה רב מכר, תחטוף אותו. גם מבקרי ספרות אחד או שניים כתבו ביקורות מהללות(בדיעבד הבנתי שהסופר היה מקושר לאחר מהם). לכן, קניתי בלי לבדוק יותר מדי.
היום, אודות לריבוי האתרים עם ביקורות של קוראים, אין מצב שהייתי קונה כזה ספר.
כל צורת הכתיבה וההגשה של העלילה נראית שהסופר כביכול כותב כאילו הוא מגיש מטלה באוניברסיטה והוא צריך להרשים את המרצה.
טעות נוספת גורפת לכל הספר - הסופר בטוח שהקורא מכיר את העלילה ולכן מחסיר פרטים פה ושם.
קשה מאוד להתרכז בעלילה ולעקוב אחריה. בכלל כל העלילה מוגשת בצורת חסרת מתח ועניין. זה חבל כי לרעיונות של הסיפור יש פוטנציאל אדיר לסיפור מצליח. חלק מהרעיונוית כמו רצח הקבצן ומערכת היחסים בין החולמת רחל למחזיר החלומות יואל, יכולים לקבל בביטוי הרבה יותר משמעותי ונכון ולהוות עניין גדול.
לצערי, כל העלילה הגדולה הזאת מתפספסת עם צורת ההגשה שלה.
הכתיבה מאוד יפה אך היא גם נראית מתאמצת מדי כך שבמקומות מסויימים זה כבר מאבד את הטעם היפה שלה (overkill) .
ההכנסה של המשפחה הערבית לסיפור לא תורמת כלום וממש לא ברור מדוע הסופר הכניס אותה.
אפשר לסכם שחוץ מ10 הדפי הראשונים ו50 הדפים האחרונים שום דבר שם לא מעניין בספר. כך שאם בכל זאת מישהו כן רוצה לקרוא רצוי לקרוא רק את הדפים שציינתי . שאר הדפים לא תורמים מאומה חוץ מבזבוז זמן.

הספר מתיימר להיות תיעוד של החיסולים או שאר הפעולות שבמוסד אך מה שבאמת מוגש לקורא זאת עלילה קיצ'ית בסגנון אמריקאי נחות. קראתי לא מעט ביקורות שמתייחסות לספר כאילו שהוא סוג של ספר דוקומנטרי על פעילות המוסד אך לדעתי הרמיזות למוסד מופיעות רק כדי לתת איזשהו גוף שתומך בגיבור הראשי וכמובן כי זה המקביל לCIA האמריקאי. בסופו של יום הרגשתי כאילו אני בעוד סרט פעולה אמריקאי זול.
הספר די ארוך ולא חוסך בעלילות מפותלות ולא קשורות שלא מובילות לכלום למרות שהסוף די מפתיע אך לצערי גם הוא בנוי בצורה של סרט פעולה זול.
אבל הדבר שהכי הרחיק אותי מהספר היה סגנון הכתיבה. ממש לא ברור לי איך הוא הצליח לעבור את המו"לים. אמנם כל פרק הוא קצר ומתמקד באזור אחר אך הכתיבה בו קמצנית וחסרה. אפשר להרחיק לכת ולומר שזה סוג של עצלנות.
באף ספר שקראתי לא נתקלתי בכזה סגנון ספרותי של פרק שמורכב מכמה פסקאות קצרות שנקטעות באמצע העלילה וכביכול הקורא צריך להשלים ובפרק שלאחר מכן עוברים לנושא אחר. יש לא מעט ספרים, שהסופר לא מאכיל את הקורא בכל הפרטים, אבל לרוב זה בסוף הספר או באיזה פרק אחד או שניים וגם אז בצורה די יפה עם פרק מעובה כמו שצריך ולא סתם 20 שורות של תחילת עלילה כלשהיא ואז עצירה.
אולי המטרה היתה לייצור מתח ולתת לקורא לחשוב ולקשר את הנקודות ועל מה גרם לפיצוץ ומה הפיצוץ גרם אך בסופו של יום זה מעייף את הקורא ולעיתים גם מבלבל עד שמאבדים עניין. בחצי השני העלילה פחות מקוטעת ויותר זורמת מאשר בחלק הראשון של הספר.
לסיכום מי שבאמת מתרגש מספרי אקשן זולים ופשוטים ייהנה מאוד מהספר למי שמחפש מעבר עדיף לחפש ספר אחר.

תמיד כשניגשים לקרוא ספר אחרי שאת הסרט שמבוסס עליו, ראית יותר מפעם אחת והעלילה די ידועה לך מראש, יש חשש מליפול למלכודת שעמום. זה היה עבורי אתגר די מעניין אבל להפתעתי הרבה, הספר היה רחוק מזה.
הסיבה העיקרית היא ההגשה של הספר. אמנם הספר לא כתוב בשפה ספרותית גבוהה. יש נטייה לרבות בדיאלוגים אבל אפשר לספור על היד את כמות הדיאלוגים/תיאורים המיותרים. עובדה כזאת, קשה לי לומר על ספרים רבים שקראתי. התיאורים המדויקים של האזור, הנוף והעיר תורמים מאוד להזדהות עם העלילה ולהבנתה.
העלילה זורמת ובנויה בצורה הדרגטית ונכונה. הסופרת לא מותירה אותך עם קצוות לא פתורים. יש גם פואנטה עם ג'ימס שאפילו אותי הפתיעה. בסרט הם פחות הדגישו אותה. אהבתי את העובדה שהסופרת לא דחפה עלילה בלתי גמורה בסוף כדי למשוך אותך לקרוא את החלק הבא. בסוף הספר אפשר להניח את הספר ולסיים בכך את הסאגה למי שלא רוצה להמשיך לקרוא את שאר 4 הספרים.
עבורי, עיקר העיקרים בספר שעבר בצורה מדוייקת, לעומת הגשתו הצולעת בסרט, היה הרגש של בלה שמתואר פה בצורה אמיתית ומדויקת. הרגשות באות לידי ביטוי באופן יותר מוחשי וחוזקם נבנה עם התקדמות העלילה. עם רגשות עזים אלו, אפשר להבין ביתר קלות, את הנטיה של בלה להקריב הכל בשביל אדווארד ואת חוסר הפחד שלה ממנו למרות איומיו.
לסיכום: מי שמתכנן לקרוא אז נא לא לצפות לאתגרים ספרותיים, לשון גבוהה או עלילה מורכבת ומפותלת עם דמויות בעל רובד עמוק. מאידך, הספר נחמד מאוד, קולח וזורם וכיף להעביר איתו את הזמן.

הסיבה היחידה שנתתי ציון של 2 כוכבים לספר הזה, הוא רק בגלל אמיתות החיים שרשומות בסוף הספר, שכביכול רושמות את כל עיקרי הבלוג.
את הספר קראתי רק כי הוא נמסר לי בחינם והעטיפה די נראית מכניסה.
קראתי אותו מיד אחרי "התרוממות" ומיד הבחנתי בקו עלילתי מאוד דומה מבחינת תבנית ודמויות. לכן מומלץ לקרוא אותו כראשון בספרייה של אורלי, אחרת מהר מאוד משתעממים.
כל העלילה עם הסמים לא אמינה וכלל לא מעובה כמו שצריך. כאילו נועדה לתת איזשהו עוד עלילת פשע/מתח צדדית לסיפור כדי שייכנס לקטגוריה של ספרי מתח. אם תוריד אותו תראה שכל הספר נשאר אותו הדבר.
גם כאן כמו בשאר ספרייה של אורלי, ישנם הגזמות בטירוף שמשדרות חוסר אמינות. יסמין הגיבורה שבתור בחורה שסבלה טראומה מאיזה קצין בצבא, מגיעה לארה"ב וכך בקלות קופצים אחריה גברים חתיכים יפים ועשירים. בינהם שיא ההגזמה היה הבחור בראד (מילארדר). בתגובה לכמות הגברים שנוחתת עליה, בשיא המהירות, היא קופצת למיטה עם כל אחד. חבל שהסופרת לא חשבה דקה לפני שכתבה, ואולי הייתה מדברת עם אחת שחוותה טראומה אמיתית ואולי הייתה מבינה שצריך להמעיט בכמות הגברים ולהראות הדרגטיות בכניסה שלה לעולם הגברים. במיוחד לבחורה שחוות טראומה רצינית שזאת הסיבה בעצם לכל הספר הזה.
ישנה הרגשה כזאת מתוך הבלוג הזה של הכל מגיע לי. גיבורת הספר לא צריכה לעשות כלום ורק לנצל את יזיז הנפש שלה. אל תתאמצי על זה וכולי והכל יגיע אלייך בסוף.
אחד הדברים שאותי אישית, בתור אחד שחי בארה"ב כמה שנים די עצבן, הוא הצורה שבה היא כותבת על החיים בארה"ב. לא ברור מדוע היא הכניסה את העלילה למדינה שאין לה באמת מושג מהי המנטליות שם ואיך באמת מתנהגים שם. כי כפי שהיא כתבה, סגנון החיים וצורת הדיבור מתאימה יותר לחברה הישראלית. אז אלוהים יודע למה מלכתחילה לספח את העלילה לשם.
השטחיות של הדמויות וגם של הדמות הראשית מוצגת בצורה בוטה וגלויה ומורידה מערך הסיפור. כל מה שמעניין את הדמויות זה קניות ובזבוזים והנאות. במיוחד התאכזבתי מכך שאם הדמות הראשית לומדת פסיכולוגיה היא אמורה להיות מתוארת ומצויירת בצורה יותר מעמיקה, הרבה מעבר לדמות הבנאלית והתמימה שהסופרת מציגה פה.
לסיכום רצוי שיקטרגו את הספר הזה לבני נוער. העלילה, הדמויות וחלומותיהם הכמוסים יתאימו כמו כפפה ליד, לחיים ולרמה של גיל הנעורים.

ההתחלה של הספר מתחילה בעמודים הראשונים די יפה ודי מושכת אבל ההגזמה הפראית עם ינאי הטייס שכביכול נדלק עליה ולוקח אותה לסוויטה ממש מורידה את האוויר מצמיג הרצון להמשיך לקרוא. זה כ"כ לא אמין שזה זועק לשמיים.
במהלך רוב הספר הזה כמות הגברים שנמשכת לגיבורה נראה כאילו שמדובר בדוגמנית על. זה ממש לא מסתדר עם כך שהגיבורה טוענת שהיא לא ממש יפה וממעיטה בערכה.
ישנם כמה קטעים קומיים אבל ישנם גם קטעים של יותר מדי חפירה במחשבות של הגיבורה מה עלול לקרות לה אם כך וכך יקרה (כמו ההמתנה לציון במבחן של שיטות מחקר) ועוד מחשבות שכביכול אמורות למתוח את קפיץ המתח אבל במקרה הזה הסופרת עשתה את זה בצורה כזאת גרועה וחופרת שזה יותר מפריע לעלילה וגורם לך פשוט לדלג על פסקאות נדושות של מחשבות שלא תורמות כלום.
כפי שכתר כתבו לפניי, העלילה לא תמיד מסתדרת כמו שצריך ולא משלימה קטעים חסרים. כל העלילה של הדמות של יעל מאוד לא אמינה ונשארת כמבוי סתום. ישנם עלילות משנה שמיותרות מאוד כמו השביתה וגם כאן הגזמה פראית שמיד לאחר שביתה של 2 דיילים, כהרף עין משנים את מעמד הדיילים הזמניים. (הלוואי וזה היה כך במציאות – המצב שלנו היה מעולה.)
לסיכום, ספר קליל שאפשר לקרוא אם באמת אין משהו חשוב לעשות וצריך להעביר את הזמן.
בחיים, לא חסרים רגעים כאלו כגון המתנה לרופא שיניים או סתם המתנה לעוד טיסה בחברת "מרום".