“מהי בדידות? יש לי הרגשה שאם נשאל באקראי אנשים מה היא בדידות? הרוב יענה : רווק, לבד, חריג ,שונה. ואם היו שואלים אותי הייתי עונה שבדידות אינה מעמד אישי ואינה בהכרח מצב חברתי, בדידות זו הרגשתו של האדם. האם אדם ללא זוגיות הוא בודד? האם אדם בזוגיות הוא לא בודד? ספרו של מיכאל שיינפלד דן בסוגיית הבדידות מעיניים שונות, מיכאל הציף והעלה למודעות את חיי הרווקות, חיי הבדידות. יוני הנקלע לסיטואציה”

“פתיח- ערב שבת, כ"ב אלול. 'ואז.... "יאיר!" התנפצות. "לא! יאיר...." שברי זכוכית וסיבובי מכונית, עשן ורעש וחריקה מחרידה, שקט איום וריח חריף, מכה מתפרצת וצעקה חנוקה. הכול שחור'. לקראת סיום וסגירת מעגלים- 'מירב (האחות הצעירה) מגיעה לבר-אילן. אני פותח את דלת המכונית, זורק את התיק על המושב האחורי ומתחלף עם מירב, מתיישב מאחורי ההגה בשתיקה. איתות ונקישת חגורה. מכבה את הרדיו. טרוד. מה עם השנה”

“בכל בית מלון, האידיאל המצוי הוא שתהיה מחלקה מסודרת העוסקת באבדות ומציאות. ברוב המקומות האחראי הבלעדי על נושא זה הוא קצין הביטחון של המלון. אני זוכר את ההרגשה הזאת בדיוק. מגיע לידי חפץ, תכשיט, לפעמים תיק, לפעמים ארנק עם כסף, ואז, תוך כדי נקיפות מצפון מתחיל תהליך הפשפוש, אם זה ארנק, פשוט מפזרים את הכול, בכרטיס האשראי יופיע בדרך כלל שמו של האורח שאיבד את הארנק כל מה שנותר זה להעלות את זה לחדר הרשום ע”

“בספר יש דמות מרכזית אחת, יואב שגיב,שעובד במחלקת האבידות בתחנת רכבת. הוא עבר לגור בבית דודתו בתל אביב כדי להיות קרוב ללימודיו באוניברסיטה.מערכת יחסים יפה נרקמת לאט לאט ביניהם והיא כמו בין סבתא לנכד. בספר יש סיפורים קטנים נוספים שבסוף מתחברים לסיפור המרכזי. המוטיבים המרכזיים בספר הם, רכבת ואבידות. יש הרבה דברים אנשים מאבדים לא רק דברים פיסיים אלא מערכות יחסים ואופציות בחיים שמפספסים.הסופר מתאר את”

“מהי בדידות? יש לי הרגשה שאם נשאל באקראי אנשים מה היא בדידות? הרוב יענה : רווק, לבד, חריג ,שונה. ואם היו שואלים אותי הייתי עונה שבדידות אינה מעמד אישי ואינה בהכרח מצב חברתי, בדידות זו הרגשתו של האדם. האם אדם ללא זוגיות הוא בודד? האם אדם בזוגיות הוא לא בודד? ספרו של מיכאל שיינפלד דן בסוגיית הבדידות מעיניים שונות, מיכאל הציף והעלה למודעות את חיי הרווקות, חיי הבדידות. יוני הנקלע לסיטואציה”

“פתיח- ערב שבת, כ"ב אלול. 'ואז.... "יאיר!" התנפצות. "לא! יאיר...." שברי זכוכית וסיבובי מכונית, עשן ורעש וחריקה מחרידה, שקט איום וריח חריף, מכה מתפרצת וצעקה חנוקה. הכול שחור'. לקראת סיום וסגירת מעגלים- 'מירב (האחות הצעירה) מגיעה לבר-אילן. אני פותח את דלת המכונית, זורק את התיק על המושב האחורי ומתחלף עם מירב, מתיישב מאחורי ההגה בשתיקה. איתות ונקישת חגורה. מכבה את הרדיו. טרוד. מה עם השנה”

“בכל בית מלון, האידיאל המצוי הוא שתהיה מחלקה מסודרת העוסקת באבדות ומציאות. ברוב המקומות האחראי הבלעדי על נושא זה הוא קצין הביטחון של המלון. אני זוכר את ההרגשה הזאת בדיוק. מגיע לידי חפץ, תכשיט, לפעמים תיק, לפעמים ארנק עם כסף, ואז, תוך כדי נקיפות מצפון מתחיל תהליך הפשפוש, אם זה ארנק, פשוט מפזרים את הכול, בכרטיס האשראי יופיע בדרך כלל שמו של האורח שאיבד את הארנק כל מה שנותר זה להעלות את זה לחדר הרשום ע”

“בספר יש דמות מרכזית אחת, יואב שגיב,שעובד במחלקת האבידות בתחנת רכבת. הוא עבר לגור בבית דודתו בתל אביב כדי להיות קרוב ללימודיו באוניברסיטה.מערכת יחסים יפה נרקמת לאט לאט ביניהם והיא כמו בין סבתא לנכד. בספר יש סיפורים קטנים נוספים שבסוף מתחברים לסיפור המרכזי. המוטיבים המרכזיים בספר הם, רכבת ואבידות. יש הרבה דברים אנשים מאבדים לא רק דברים פיסיים אלא מערכות יחסים ואופציות בחיים שמפספסים.הסופר מתאר את”