• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

מאת ליאן הרן

הביקורת של רמי כהן

תמונה של רמי כהן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

מאת ליאן הרן

הביקורת של רמי כהן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של רמי כהן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2005
סדרה:סיפורי האוטורי #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
גקי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“ספר מכושף מעולם לא הצלחתי לקרוא ספר שיש בו בדיון על כוחות על וכדומה לא התחברתי, והנה הפלא ופלא לא הצ”

10/37
ביקורות על פסיעות על רצפת הזמיר
הבאה
זה שאין לנקוב בשמו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

יש פה כמעט כל מה שצריך בעלילה לספר שמיועד לבני נוער בעיקר ולהעשרת חשבון הבנק של הסופרת.
1) שליט רע ואכזר שזוממים לחסל אותו. כך כבר בונים מתח שהולך וגוהה לאורך כל העלילה, האם יצילחו או לא.
כמו שהמלצתי בספר "רשת השמיים רחבה" - רצוי לקרוא קודם את הספר "רשת השמיים רחבה" לפני הספר הזה. אז אפשר להבין עד כמה השליט אידה הוא אכזרי ואת תיאור מעשיו באופן מפורט יותר. בספר הזה יש רק תמצית מהרוע שלו.
2) אהבת נעורים חדשה שמתהווה בין הגיבור לעלמה צעירה וכלואה. ממש כמו סיפור סינדרלה שמקוללת להישאר עם אמה החורגת וכולי.
3) מסע של בחור צעיר פשוט שכל ישועת וגאולת העם, תלוייה רק בו עם כל ההזדהות שמתרחשת בינו לבין הקורא הצעיר(בני נוער כבר אמרתי).
4) קסמים וכוחות על טבעיים ששיכות לחלק מהדמויות שמעשירות את העלילה למקומות קסומים יותר ולא סתם עוד סיפור בנאלי של שעבוד עם/מלחמות/קרבות במאה ה20
בקיצור ספר מרתק, קריא ונחמד אך לא יותר מזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של Nightgale
Nightgale
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של חיפושית
חיפושית
תמונה של מושמוש
מושמוש
תמונה של מורי
מורי
6קוראים|גיל ממוצע51|67%נשים

על המבקר

תמונה של רמי כהן

רמי כהן

חבר מזה 11 שנים
34 ביקורות•204 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של רמי כהן
רמי כהן
חבר באתר מזה 11 שנים
ביקורות34
לייקים שקיבל204
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת16ספרות מקורית9מתח ריגול והרפתקאות4

דיון על הביקורת

2 תגובות
Nightgale
Nightgale•לפני 6 שנים
אני שונאת ספרים שחוזרים על אותו pattern תודה על הביקורת(:
מורי
מורי•לפני 6 שנים

אני מנחש שאפילו פחות מזה.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רמי כהן

צופן הפרעונים

צופן הפרעונים

ויל אדמס

אהבתי את הפרשנות המדעית שהסופר עושה פה לעשרת המכות. הוא מסביר כיצד כל מכה בצורה גאולוגית ומדעית היתה יכולה להתרחש. למרות שזה דברי הבל ללא שום הוכחה, רק בשביל נקודת הראות האחרת הזאת, שווה לקרוא את הספר.
כל הסיפור שעם ישראל הוא איזה עם שמקורו בעם עתיק שהיה במצריים ונשאר שם - אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה. מה הסופר לא יעשה כדי לנסות לייצור מתח ולהמציא עלילה תוך כדי עיוות ההיסטוריה לחלוטין.
הספר מותח ברמות גבוהות. הסופר יודע לבנות מתח בצורה ממש גאונית ועל זה יש לתת לו כבוד.
לא לצפות לרמה ספרותית גבוהה עם רבדים או לחילופין לעלילה ממש מקורית אבל איכשהו זה זורם מעולה.
בקיצור מומלץ בתור ספר קליל ושטוח.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
הצופן האלכסנדרוני

הצופן האלכסנדרוני

ויל אדמס

כשראיתי את השם של הספר, הייתי בטוח שזה ספר מתמטי כל שהוא. כמו ספר על עולם המספרים או על קריפטוגרפיה. כשהתחלתי לקרוא הבנתי שאני בתוך ספר שנקרא בדיוק כמו שצופים בסרט פעולה מותח על כל המרכיבים הטובים והרעים שישנם בסרטים כאלו.
אבל למרות האכזבה שזה לא ספר כזה מורכב המשכתי לקרוא אותו כי העלילה די מסודרת בצורה מותחת ועל זה אין לי ויכוח.
קצת הפריע לי הקלילות שבה מצאו לפתע את הקבר לקראת סוף הסיפור. כאילו שהסופר רצה כבר לסיים את הספר.
ספר די סוחף וקליל. אם אתה מחפש היסטוריה מדוקדקת ולעומק, לא תמצא פה. אם אתה מחפש מתח עלילתי ואקשן יש פה בשפע ובצורה מעולה. אבל מה שהכי אהבתי היתה העובדה שאין עלילות ודמויות מיותרות. זה כ"כ תענוג לקרוא בצורה כזאת שאתה לא נרדם באמצע הספר כפי שכבר קרא לי עם לא מעט עם סופרים אחרים וריבוי פרטים לא רלוונטים שדוחפים לסיפור.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
שבועת רחל

שבועת רחל

מיכל שלו

ספר שמרגיש כאילו השכנה ממול או בעל הבסטה בשוק מספר לי. הסיבה היא ששוב העלילה ידועה מראש. היא מוגשת בכתיבה ממש נמוכה לפעמים עם ביטויים יותר מדי עממיים.
כמעט כל דו שיח בין הדמויות והרעיונות/עובדות שהם מביעים נראה כל כך מוכר ידוע ובנאלי. כמו דו שיח ששמענו לא פעם מפי מכר כלשהו.
לפעמים יש הרגשה שאנו כ"כ מכירים את הסצנה הזאת שאפשר להישבע שצפינו בה באיזה אופרת סבון זולה או באיזה ראיון בתוכנית כלשהי.
משולש האהבה של הדס עם יריב ושחר הוא דוגמא לכך . זה נראה לקוח ממקום אחר שזה מדהים עד כמה ידעתי מה יהיה המהלך הבא. גם הפגישה לכאורה עם הגרושה/אקסית של הדמויות זה נראה זול ולא אמין .
לגבי הכתיבה ושאר הדברים שמפריעים בכתיבה של מיכל כבר כתבתי בביקורות שכתבתי על שאר ספריה שקראתי.
רוב הביקורות חוזרות גם כאן כי העלילות בין כל ספריה זורמות לפי אותו מתכון שאני לא חושב שיכול להיות מנצח לאורך זמן.
הסופרת חושבת שהקורא הוא בור ועם הארץ. העלילה מלאה בהסברים מיותרים שרק מייגעות את הקורא ומנפחות את מספר העמודים. לדוגמא, באחד מדו השיח שיש, אחד הדמויות שואלת מי זה שרלוק הולמס. הסופרת במקום לקצר את דו השיח המיותר, מורחת יותר ומספרת לנו מה הדמות השניה עונה לה - בלש מהולל.
לסיכום למי שמחפש עלילה מורכבת ומפתיעה שתהדהד בראש לאחר סיום קריאת הספר, זה לא הספר הנכון.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
החוק למניעת בדידות

החוק למניעת בדידות

מיכאל שיינפלד

רעיון מעולה לספר שמקבל משמעות כפולה כשקוראים אותו בזמן הקורונה.
צחוק הגורל שעלילת הספר מתחילה אי שם ב16/3/2020 בדיוק יומיים אחרי שהתחילו ההגבלות על הקורונה בישראל – 15/03/2020.
לו רק הסופר היה יודע שבאותו תקופה תהיה תמיכה גורפת להיות בבידוד וכן להיות לבד בגלל המחלה, הוא היה מעביר את הספר לתקופה אחרת. שום קמפיין נגד בדידות לא היה מקבל סקירה חדשותית חיובית בתקופת הקורונה.
אפשר לקחת את כל העלילה שבספר מבחינת החוק שמנסים לחוקק למניעת בדידות ולגלות איך כיום זה מתרחש רק בכיוון הנגדי. אם אתה מתקהל אתה מקבל את הקנס. אם אתה מתבודד ועוד גר לבד – יש מצב שתקבל הטבות אותך. (מקווה שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא יקרא את הספר בשנה הקרובה, שלא יבואו לו עוד רעיונות הפוכים)
אפשר לומר שחוק למניעת בדידות בזמנו כשיצא הספר, היה סוג של גימיק שהסופר ניסה לרכוב עליו. יכול להיות שהסופר קיבל את ההשראה ממחאת האוהלים שהייתה שנה לפני הוצאת הספר. למרות זאת, הספר מביע את הרעיון בצורה מעולה עם השתלחות לא קטנה (שממש התמוגגתי לקרוא אותה) במוסד הכנסת ובמדיה הטלויזיונית. בייחוד בערוץ 2 לשעבר.
הספר די מתחיל צולע ומשעמם עד לחלק של הקריאה השנייה שאמורה להיות בכנסת. ההכנסה של חבר הכנסת שעוזר להם, לא ברורה ולא תורמת כלום לעלילה.
לעומת זאת, הסוף חזק מאוד, מפתיע לחלוטין ודי עצוב. הוא סוג של פואנטה שעימה אתה מבין את הטריגר שמניע את הגיבור לכל המאבק הזה, שלכל אורך הסיפור, אינו גלוי ומובן פרט לרמזים דקים. דחיית הגילוי הזה לסוף ממש הקסימה אותי ורק עבור זה שווה לתת ציון גבוה מאוד לספר. יש ספרים שזה מה שעושה אותם לטובים וזה אחד מאלו המקרים.
פה ושם יש גם הומור לא קטן שמסתתר בין השורות. לדוגמא כשנועה אחותו, שואלת אותו לאחר שיוני מספר בשידור ישיר למצלמה שאביו בבית החולים, אם צריך שגם כל העולם יידע על מצבו של אביו או רק ערוץ 2 כי היא מתכננת לכתוב מודעה בעיתון על כך.
בקיצור ספר מהנה מאוד ומקסים שמשאיר הרבה מחשבה אחריו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
ממערב לירח

ממערב לירח

מיכל שלו

מתכון למכירת ספר כשהמכירות יורדות:
ראשית נמצא שם מפוצץ שימשוך את העין. בינו לבין העלילה המרכזית אין ממש קשר אבל הצלחנו.
נכניס רומנטיקה זולה בין הגיבורים שידועה מראש במי הגיבור יתאהב. אם אפשר לדחוף את עלילת ההתאהבות בתוך חו"ל (ארה"ב) אז ברור שכן.
נכניס סיפורים של תקופות שונות בהיסטוריה שלא קשורות לכלום כדי שלפחות קורא אחד שאולי אוהב את התקופה הזאת, יקבל הזדהות עם מה שהוא קורא. אם לא הזדהות אז לפחות יאמר אה כן מוכר לי התקופה הזאת משיעורי היסטוריה או תוכנית היסטוריה שראיתי. המוכר תמיד עדיף ומכניס פנים מהלא מוכר.
לבסוף אם אפשר להכניס אלמנטים מספרים קודמים (מהספר "רחמים") כמו קרקס , אונס וכדומה עד כדי מצב שבו אתה מרגיש שכבר קראת את זה - אז נכניס אותם בצורה של העתקה גרידא.
נוסיף ריבוי סיפורים קטנים ועודף פרטים על דמויות משניות שלא תורמים לכלום כדי לנפח את הסיפור. זה ממש כמו לדחוף עלי בייבי בתחתית הסלט כדי שיחשבו שהסלט ענק.
לבסוף נכניס את השואה איכשהו. זה כמו החמאה ששמים בכל מאכל שתמיד תיתן טעם ערב.
מה שקיבלת זה ארוחה תפלה עם עלילה ידועה מראש.
גם פה יש הסברים על עובדות ידועות מההיסטוריה לקורא בדיוק כמו בספרים קודמים. היה רצוי מאוד לתת יותר הרחבה והסבר מקצועי על המוסיקה. אחרי הכל גיבור הספר הוא פסנתן. לפעמים העובדות ההיסטוריות כתובות כביכול מפי הדמות בצורה רחוקה מאוד משיחה ויותר נשמע כאילו קוראים ספר היסטוריה ולא רומן היסטורי.
הסיפור עם הצונמי ממש לא קשורה לעלילה . זה שקוף שהסופרת רצתה להקדיש לזוהר אלוני ז״ל את הספר ואז דחפה את זה. זה מוזיל מאוד מרמת העלילה שגם כך לא נוסקת כ"כ מבחינת מורכבתה והעניין שהיא תורמת לקורא. היה יותר פשוט להקדיש את הספר בעמוד הראשון.
לסיכום אם קראת ספר אחד של מיכל שלו ולא בא לך לחטוף דה ז'ה ווה , אפשר לדלג על הספר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
מחזיר החלומות

מחזיר החלומות

ניר ברעם

הספר הזה הוא אחת ההוכחות שלי לעובדה שכדי שספר יצליח חייב קודם כל שתהיה עלילה מרתקת.
תואר בספרות ו/או כתיבה יפה וקשרים בעולם התרבות בעידן היום, כבר לא ערובה ברורה להצלחה.
ההתחלה נראית מבטיחה מאוד ואי אפשר להתעלם משם הספר שמאוד מזמין אותך לעולם קסום של חלומות וכולי. בסופו של דבר אתה מגלה שההר הוליד עכבר קטן מאוד.
זאת אחת האכזבות שלי מהספר הזה. כשקניתי אותו לפני עשר שנים אז המוכרת אמרה לי זה רב מכר, תחטוף אותו. גם מבקרי ספרות אחד או שניים כתבו ביקורות מהללות(בדיעבד הבנתי שהסופר היה מקושר לאחר מהם). לכן, קניתי בלי לבדוק יותר מדי.
היום, אודות לריבוי האתרים עם ביקורות של קוראים, אין מצב שהייתי קונה כזה ספר.
כל צורת הכתיבה וההגשה של העלילה נראית שהסופר כביכול כותב כאילו הוא מגיש מטלה באוניברסיטה והוא צריך להרשים את המרצה.
טעות נוספת גורפת לכל הספר - הסופר בטוח שהקורא מכיר את העלילה ולכן מחסיר פרטים פה ושם.
קשה מאוד להתרכז בעלילה ולעקוב אחריה. בכלל כל העלילה מוגשת בצורת חסרת מתח ועניין. זה חבל כי לרעיונות של הסיפור יש פוטנציאל אדיר לסיפור מצליח. חלק מהרעיונוית כמו רצח הקבצן ומערכת היחסים בין החולמת רחל למחזיר החלומות יואל, יכולים לקבל בביטוי הרבה יותר משמעותי ונכון ולהוות עניין גדול.
לצערי, כל העלילה הגדולה הזאת מתפספסת עם צורת ההגשה שלה.
הכתיבה מאוד יפה אך היא גם נראית מתאמצת מדי כך שבמקומות מסויימים זה כבר מאבד את הטעם היפה שלה (overkill) .
ההכנסה של המשפחה הערבית לסיפור לא תורמת כלום וממש לא ברור מדוע הסופר הכניס אותה.
אפשר לסכם שחוץ מ10 הדפי הראשונים ו50 הדפים האחרונים שום דבר שם לא מעניין בספר. כך שאם בכל זאת מישהו כן רוצה לקרוא רצוי לקרוא רק את הדפים שציינתי . שאר הדפים לא תורמים מאומה חוץ מבזבוז זמן.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
נרדף

נרדף

רוני דונביץ'

הספר מתיימר להיות תיעוד של החיסולים או שאר הפעולות שבמוסד אך מה שבאמת מוגש לקורא זאת עלילה קיצ'ית בסגנון אמריקאי נחות. קראתי לא מעט ביקורות שמתייחסות לספר כאילו שהוא סוג של ספר דוקומנטרי על פעילות המוסד אך לדעתי הרמיזות למוסד מופיעות רק כדי לתת איזשהו גוף שתומך בגיבור הראשי וכמובן כי זה המקביל לCIA האמריקאי. בסופו של יום הרגשתי כאילו אני בעוד סרט פעולה אמריקאי זול.
הספר די ארוך ולא חוסך בעלילות מפותלות ולא קשורות שלא מובילות לכלום למרות שהסוף די מפתיע אך לצערי גם הוא בנוי בצורה של סרט פעולה זול.
אבל הדבר שהכי הרחיק אותי מהספר היה סגנון הכתיבה. ממש לא ברור לי איך הוא הצליח לעבור את המו"לים. אמנם כל פרק הוא קצר ומתמקד באזור אחר אך הכתיבה בו קמצנית וחסרה. אפשר להרחיק לכת ולומר שזה סוג של עצלנות.
באף ספר שקראתי לא נתקלתי בכזה סגנון ספרותי של פרק שמורכב מכמה פסקאות קצרות שנקטעות באמצע העלילה וכביכול הקורא צריך להשלים ובפרק שלאחר מכן עוברים לנושא אחר. יש לא מעט ספרים, שהסופר לא מאכיל את הקורא בכל הפרטים, אבל לרוב זה בסוף הספר או באיזה פרק אחד או שניים וגם אז בצורה די יפה עם פרק מעובה כמו שצריך ולא סתם 20 שורות של תחילת עלילה כלשהיא ואז עצירה.
אולי המטרה היתה לייצור מתח ולתת לקורא לחשוב ולקשר את הנקודות ועל מה גרם לפיצוץ ומה הפיצוץ גרם אך בסופו של יום זה מעייף את הקורא ולעיתים גם מבלבל עד שמאבדים עניין. בחצי השני העלילה פחות מקוטעת ויותר זורמת מאשר בחלק הראשון של הספר.
לסיכום מי שבאמת מתרגש מספרי אקשן זולים ופשוטים ייהנה מאוד מהספר למי שמחפש מעבר עדיף לחפש ספר אחר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
דמדומים

דמדומים

סטפני מאייר

תמיד כשניגשים לקרוא ספר אחרי שאת הסרט שמבוסס עליו, ראית יותר מפעם אחת והעלילה די ידועה לך מראש, יש חשש מליפול למלכודת שעמום. זה היה עבורי אתגר די מעניין אבל להפתעתי הרבה, הספר היה רחוק מזה.
הסיבה העיקרית היא ההגשה של הספר. אמנם הספר לא כתוב בשפה ספרותית גבוהה. יש נטייה לרבות בדיאלוגים אבל אפשר לספור על היד את כמות הדיאלוגים/תיאורים המיותרים. עובדה כזאת, קשה לי לומר על ספרים רבים שקראתי. התיאורים המדויקים של האזור, הנוף והעיר תורמים מאוד להזדהות עם העלילה ולהבנתה.
העלילה זורמת ובנויה בצורה הדרגטית ונכונה. הסופרת לא מותירה אותך עם קצוות לא פתורים. יש גם פואנטה עם ג'ימס שאפילו אותי הפתיעה. בסרט הם פחות הדגישו אותה. אהבתי את העובדה שהסופרת לא דחפה עלילה בלתי גמורה בסוף כדי למשוך אותך לקרוא את החלק הבא. בסוף הספר אפשר להניח את הספר ולסיים בכך את הסאגה למי שלא רוצה להמשיך לקרוא את שאר 4 הספרים.
עבורי, עיקר העיקרים בספר שעבר בצורה מדוייקת, לעומת הגשתו הצולעת בסרט, היה הרגש של בלה שמתואר פה בצורה אמיתית ומדויקת. הרגשות באות לידי ביטוי באופן יותר מוחשי וחוזקם נבנה עם התקדמות העלילה. עם רגשות עזים אלו, אפשר להבין ביתר קלות, את הנטיה של בלה להקריב הכל בשביל אדווארד ואת חוסר הפחד שלה ממנו למרות איומיו.
לסיכום: מי שמתכנן לקרוא אז נא לא לצפות לאתגרים ספרותיים, לשון גבוהה או עלילה מורכבת ומפותלת עם דמויות בעל רובד עמוק. מאידך, הספר נחמד מאוד, קולח וזורם וכיף להעביר איתו את הזמן.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן
המדריך לשוברות הלבבות

המדריך לשוברות הלבבות

אורלי קראוס-ויינר

הסיבה היחידה שנתתי ציון של 2 כוכבים לספר הזה, הוא רק בגלל אמיתות החיים שרשומות בסוף הספר, שכביכול רושמות את כל עיקרי הבלוג.
את הספר קראתי רק כי הוא נמסר לי בחינם והעטיפה די נראית מכניסה.
קראתי אותו מיד אחרי "התרוממות" ומיד הבחנתי בקו עלילתי מאוד דומה מבחינת תבנית ודמויות. לכן מומלץ לקרוא אותו כראשון בספרייה של אורלי, אחרת מהר מאוד משתעממים.
כל העלילה עם הסמים לא אמינה וכלל לא מעובה כמו שצריך. כאילו נועדה לתת איזשהו עוד עלילת פשע/מתח צדדית לסיפור כדי שייכנס לקטגוריה של ספרי מתח. אם תוריד אותו תראה שכל הספר נשאר אותו הדבר.
גם כאן כמו בשאר ספרייה של אורלי, ישנם הגזמות בטירוף שמשדרות חוסר אמינות. יסמין הגיבורה שבתור בחורה שסבלה טראומה מאיזה קצין בצבא, מגיעה לארה"ב וכך בקלות קופצים אחריה גברים חתיכים יפים ועשירים. בינהם שיא ההגזמה היה הבחור בראד (מילארדר). בתגובה לכמות הגברים שנוחתת עליה, בשיא המהירות, היא קופצת למיטה עם כל אחד. חבל שהסופרת לא חשבה דקה לפני שכתבה, ואולי הייתה מדברת עם אחת שחוותה טראומה אמיתית ואולי הייתה מבינה שצריך להמעיט בכמות הגברים ולהראות הדרגטיות בכניסה שלה לעולם הגברים. במיוחד לבחורה שחוות טראומה רצינית שזאת הסיבה בעצם לכל הספר הזה.
ישנה הרגשה כזאת מתוך הבלוג הזה של הכל מגיע לי. גיבורת הספר לא צריכה לעשות כלום ורק לנצל את יזיז הנפש שלה. אל תתאמצי על זה וכולי והכל יגיע אלייך בסוף.
אחד הדברים שאותי אישית, בתור אחד שחי בארה"ב כמה שנים די עצבן, הוא הצורה שבה היא כותבת על החיים בארה"ב. לא ברור מדוע היא הכניסה את העלילה למדינה שאין לה באמת מושג מהי המנטליות שם ואיך באמת מתנהגים שם. כי כפי שהיא כתבה, סגנון החיים וצורת הדיבור מתאימה יותר לחברה הישראלית. אז אלוהים יודע למה מלכתחילה לספח את העלילה לשם.
השטחיות של הדמויות וגם של הדמות הראשית מוצגת בצורה בוטה וגלויה ומורידה מערך הסיפור. כל מה שמעניין את הדמויות זה קניות ובזבוזים והנאות. במיוחד התאכזבתי מכך שאם הדמות הראשית לומדת פסיכולוגיה היא אמורה להיות מתוארת ומצויירת בצורה יותר מעמיקה, הרבה מעבר לדמות הבנאלית והתמימה שהסופרת מציגה פה.
לסיכום רצוי שיקטרגו את הספר הזה לבני נוער. העלילה, הדמויות וחלומותיהם הכמוסים יתאימו כמו כפפה ליד, לחיים ולרמה של גיל הנעורים.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רמי כהן

ביקורות נוספות על "פסיעות על רצפת הזמיר"

פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

קודם כל אני חייב בוידוי: כבר לפני שנים ארוכות דבק בי החיידק היפני ומאז אני מתעניין בכל דבר הקשור להיסטוריה של יפן ותרבותה. על רקע הווידוי הזה, לא ברור לי מדוע הגעתי רק עתה לספריה של ליאן הרן (שם העט של גיליאן רובינשטיין) אבל לבטח תסכימו איתי שעדיף מאוחר.

למרות שעל פי הסופרת, מתרחשת העלילה בארץ דמיונית כלשהי, ברור כי הכוונה ליפן. על פי הודאתה גם היא נגועה בחיידק היפני, שהתה תקופות מסוימות ביפן וחקרה את תרבותה.

בתחילת המאה ה-17, השתלט על יפן השוגון הגדול טוקוגאווה. טוקוגאווה שם קץ למלחמות הפנימיות ביפן בין המשפחות החזקות ובין הדאמיו השונים (דאמיו = ראש מחוז). הוא איחד את המדינה ועל האיחוד הזה שמרו גם ממשיכי דרכו עד שבשנת 1868 הקיסר מייג'י ביטל את תפקיד השוגון ויפן החלה להדמות יותר ויותר למדינות המערב, לטוב ולרע. הסרט הנפלא "הסמוראי האחרון" עוסק בדיוק בתקופה הזו. עוד Off Topic אחד: השוגון טוקוגאווה, הוא הדמות עליה ביסס ג'יימס קלאוול את ספרו "שוגון".

אבל בואו נחזור לספר של ליאן הרן: מכיוון שהספר עוסק במלחמות בין השבטים השונים (אוטורי, טוהאן, מארויאמה, סיישו & שיראקאווה), ברור כי העלילה מתרחשת לא יאוחר מאשר המאה ה-16. זהו סיפורו של טקאו, נער כבן שש-עשרה, בן לכת "הנסתרים" הסודית. בני שבט הטוהאן, בראשות לורד אידה, שורפים את כפרו ורוצחים את אנשיו במסגרת מלחמת שבטים שמשתוללת בארץ. חייו של טקאו ניצלים בזכות לורד שיגרו, מנהיג נערץ של שבט האוטורי, שמגיע למקום ולוקח אותו עמו. שיגרו מאמץ את טקאו כבן וכיורש, ועד מהרה אנו למדים כי גם לשיגרו עצמו יש חשבונות אישיים עם הלורד אידה ומכאן העלילה מתגלגלת במהירות.

ועל רקע נופיה של יפן והמלחמות האלו מתגלים כל גיבורי הסיפור כבעלי תכונות ורגשות אנושיים המוכרים לכולנו: אהבה, קנאה, שינאה, תככנות, נאמנות ובגידה. אלה החומרים מהם מרכיבים סיפור טוב וליאן הרן, עושה זאת מצוין.

ספר מצוין אשר בעקבותיו אקרא בקרוב גם את "שלג על עצי הדובדבן", השני בטרילוגיה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

אין ספק שכל הסדרה היא משהו אחר.
הספר מרגיש יפני לכל אורכו.
עתיר תיאורים, הסברים ופירוטים שונים ומשונים שמוסיפים עוד יותר תחושת אותנטיות סמוראית בפרט ואסיאתית בכלל.
עלילה מפותלת ביותר.
עם כל הכבוד למשחקי הכבוד הנהוגים בקרב אוכלוסייה זו, התיאורים שופעי הדמיון של הקרבות, ההריגות והרציחות שבספר אינם המלצה לבעלי לב חלש.

לפני חודשיים•
★★★★★
•אלון
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

פסיעות על רצפת הזמיר/ג'יליאן רובינשטיין

לפני שאתם מתחילים לקרוא את הספר, יש לי כמה עצות בשבילכם. תעשו מתיחות. קחו נשימה ארוכה, ותשתו הרבה מים.
אתם הולכים לרוץ מרתון.
תוך עמודים ספורים בלבד אל תוך הספר הגיבור מאבד את שמו, משפחתו ויוצא למסע לאורך היבשת, שנגמר אחרי 30 עמודים נוספים. יודעים מה זה מונטאז' אימונים? כי זה מה שהספר הזה. הוא מונטאז' אימונים אחד ארוך, בו הגיבור שלנו לומד ומתקדם ומתפתח. בספר תוכלו לראות לא מעט פסקאות שאומרות משהו בסגנון של 'כמה חודשים חלפו, ובזמן הזה * לימד אותי * ושכללתי את יכולותיי'. אני אישית אוהב שספרים נבנים בצורה חכמה. שאני מתקדם ולומד עם הגיבור, ולא מרפרף על חודשים ארוכים שמסתכמים בשורה, שתיים או שלוש. לצורך העניין, קפצו לי לראש שם הרוח וגנזך אורות הסער בתור דוגמאות לספרים בהם מתקדמים עם הגיבור ורוכשים יחד איתו את היכולות והכישורים. כאן? היכולות שלו אפילו לא מוסברות בצורה טובה.
וזה חבל מאוד, כי הרעיון של הספר מצוין. ספר שמבוסס על יפן הפיאודולית (משהו שיגרום לכם להודות מאוד שאתם חיים בנוחות של המאה ה21 ולא בעולם ההוא עם תרבותו המחרידה לעיתים קרובות וחיבתו הגדולה למוות) ושמשלב מעט פנטזיה בעולם הקשה שלו יכול היה להיות נהדר מאוד. עם זאת, יש בו פספוסים גדולים בעיני. מלבד מה שציינתי על המהירות המסחררת של הספר, יש בו דיכוטומיה מאוד גדולה. כל הרעים - רעים, וכל הטובים - טובים. אין אמצע. אין דמויות מורכבות, אין מישהו שמצד אחד מצדד בצד ה"רע" אבל גם רוצה לעשות מעשים טובים. אדם טוב יהיה אדיב, נדיב ומכבד כל גבר ואישה באשר הם, ואדם רע יהיה אכזרי, אנס ורוצח בתור תחביב.
עם כל למרות התלונות שלי, הוא לא ספר רע, בכלל לא. העלילה מעניינת ושתי הדמויות הראשיות כן מצליחות לקדם את הסיפור ולהיות דמויות מוצלחות, למרות שגם הן ללא עומק או מורכבות גדולה יותר מידי. כן כדאי לקרוא אותו, בעיקר כדי להיחשף לבניית העולם המרשימה. אני אישית לא מבין בזה, אבל חבר חובב תרבות יפנית סיפר לי שהספר אכן מתאר בצורה טובה למדי את יפן הפיאודולית, וגם לעיניים בלתי מיומנות נראה שהסופרת עשתה עבודת תחקיר טובה.
סך הכל ספר חביב, מעניין אבל עם פוטנציאל מבוזבז להיות ספר מבריק.

לפני 4 שנים•יהונה
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

אני חובב יפן. ביקרתי בטירת ניג'ו ופסעתי על ריצפת הזמיר . שווה.
קראתי בנשימה עצורה שלושה מספרי האוטורי ריצפת הזמיר , שלג על עצי הדובדבן ורשת השמים רחבה .
הספרים הם ספרי אגדה , עם דמויות הרואיות ואידיליות, בעלות תכונות מיוחדות וכוחות על , המותאמים לתקופה. כמו כן , האווירה השוררת בספרים מותאמת לתקופת המלחמות העקובות מדם בין האחוזות ביפן והערכים היפניים הנובעים ממסירות טוטלית לאדון ניכרים לאורך כל הספרים. כשיש מסירות טוטלית יש גם הקרבה וגם עצב רב. המנצח מקבל הכל והמפסיד - הוא וכל תומכיו ובני עמו בצד השני.
הספרים בנויים בשיטה הקופצת מפרק לפרק בין מקומות ואירועים , עלי זה מקשה על המעקב אחר העלילה.
לטובת הקוראים , בראש כל ספר מפורטת מפת האיזור שתאפשר מעקב אחר תנועות הדמויות והתקדמות העלילה וכן רשימת כל הדמויות כולל סוסים. גם לכלי הנשק יש שמות.
והם חשובים ומשמעותיים ביפן.
מתנצל , כללתי את כל הספרים בדברי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•שמול
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

ספר מכושף מעולם לא הצלחתי לקרוא ספר שיש בו בדיון על כוחות על וכדומה לא התחברתי, והנה הפלא ופלא לא הצלחתי לעזוב את הספר הכתיבה התככים האנשים והתרבות פשוט שאבו אותי לקריאה ללא יכולת להפסיק על אף שמידי פעם אמרתי לעצמי רגע זה בדיוני מה אתה ממשיך אכן ספר מכושף

לפני שנתיים•
★★★★★
•גקי
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

נחמד

לפני שנה•
★★★★★
•רוני pery
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

הערה: הביקורת מכוונת לכל הסדרה.
בספרים של סיפורי האוטורי נתקלתי במשך שנים בכל מיני מקומות - חנויות ספרים, דוכנים, ביקורות באינטרנט - מבלי לקרוא אותם. זה לא שהם לא נראו לי מסקרנים, להיפך, אבל מתקציר הספר הסתום שבגב הכריכה לא ניתן להסיק כלום ולא מצאתי את זה שיסביר לי על מה מדובר שם, בעצם.
ולכן, כשנתקלתי יום אחד בספר הראשון בדוכן מוזל של ספרים פגומים, החלטתי לעשות מעשה ולרכוש אותו.

"פסיעות על ריצפת הזמיר", הוא ספר נפלא, קולח, שממלא נאמנה את מטרת הספרים: לקחת אותנו למקום מרוחק שיגרום לנו לשכוח את המציאות לזמן מה. הספרים מספקים חוויה יפנית לכל החושים והיכרות נהדרת של תרבות השונה מאיתנו מאוד. הדמויות שאינן חפות מפגמים, אינן הופכות הירואיות בעיני הקורא, בעיקר בשל טעויות קריטיות ולעיתים מטופשות להפליא שהן עושות, אבל נקל להבין למה לעם היפני הכפרי הבור בימי הביניים הם יהפכו לאגדה.

מכאן הדרך לספרים הבאים היתה קצרה ביותר.
וזה המקום להגיד שמבין הטרילוגיה המקורית (או שלושת הספרים שמרכיבים את סיפור העלילה העיקרי), הראשון ("פסיעות") הוא מצוין, אם כי הבאים כבר פחות מרתקים לדעתי.

ספר המבוא לסדרה (ומוטב לקרוא אותו רק לאחר קריאת שלושת הספרים המרכזיים) - "רשת השמים רחבה" - מתעלה גם הוא, ומפגיש אותנו מקרוב עם דמות שנחשפים אליה בשלישיית הספרים רק כקצה הקרחון. אני שמחתי לקרוא אותו, ולהכיר יותר טוב את אותה דמות וקורותיה.

לעומת זאת, "צריחת האנפה" שמתרחש שנים לאחר סוף העלילה בכדי לפתור את שאלת "ומה קרה אחר כך" (שאלה שלדעתי בכלל לא מתבקשת בסיום) מיותר למדי, וניתן לוותר עליו בקלות מבלי לאבד מאומה. נסו לדמיין את ג'יי. קיי. רולינג כותבת את פרק האפילוג הקצר של הארי פוטר שמתרחש 19 שנים אח"כ בתורת ספר - ותבינו למה הכוונה: עייף, צפוי מראש, ובהחלט הספר החלש ביותר מכל החמישה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גמדון
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

וואו. איזה ספר, ואיזו סופרת המסוגלת לחבר סיפור מדהים שכזה.
זהו הראשון בסדרה שהמחברת התכוונה שתהיה טרילוגיה, אבל הפכה בסופו של דבר לסדרה בת חמישה ספרים (במקום שלושה).
המחברת מפגינה ידע מופלג בתרבות של יפן מן התקופה הסמוראית, ולא בכדי, שכן היא עסקה שנים רבות במחקר התרבות היפנית לתקופותיה השונות.
הסיפור עצמו מדהים ביופיו: על ילד שניצל בידי בעל אחוזה (לורד), המאמץ אות כבנו, ומטפח את יכולות הלחימה המופלאות שלו. רק בספר החמישי בסדרה, מתארת המחברת את השתלשלות העניינים שהובילו לאירועים המתוארים בתחילת הספר הראשון בסדרה.
מומלץ לקרוא, את כל הסדרה לפי סדר הספרים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דני
פסיעות על רצפת הזמיר

פסיעות על רצפת הזמיר

ליאן הרן

לעיתים רחוקות אני נתקלת ברב מכר המצדיק את השתייכותו לקטגוריה זו, אך ספר זה יוצא דופן ולא ניתן להניחו מהידיים לרגע. הספר, המתרחש על רקע נופי התרבות היפנים, מספר את סיפורו הנוגה של נער אשר משפחתו וכל אנשי כפרו השליו נרצחים ע"י רודן השולט באזור. במנוסתו מהרוצחים נתקל הנער בלורד אוטורי שיגרו, אשר מציל אותו מרודפיו, מאמץ אותו אל ביתו ומעניק לו שם חדש- טקאו. בין השניים נקשרת נאמנות אחים והלורד הופך את טקאו ליורשו. לאחר התגברותו של הנער על אבלו, לומד טקאו את רזי חצר אצולת הלוחמים היפנית. מזימות, תככים ורציחות –דבר אינו נסתר מאוזניו של טקאו אשר שמיעתו חדה, זריזות ידיו ועין האומן שלו מעלים תהיות לגבי מוצאו האמיתי. כאן נכנסת לתמונה גם ה"אחווה", אגודה סודית של מתנקשים אשר מתכננת לטקאו עתיד שונה לחלוטין מזה ששיגרו מועיד לו. בסיפור שזורים סודות רבים ובכל פעם שאחד מתגלה, אנו נתקלים בקיומם של שניים אחרים.
אך הספר הוא אינו סיפורם של הגברים בלבד. באמצעות סיפורה של נערה צעירה, קאדה, מתגלה אורח חייהן האכזרי של הנשים הנולדות בבתי האצולה. הנערה מגיל תשע מוחזקת כבת ערובה בבית אצילים וכל יעודה הוא להמתין לגיל בו יוכלו להשיאה ללורד כזה או אחר על מנת לכרות ברית. כאשר גדלה, מתגלה יופייה כקטלני לאחר ששני אנשים מצאו את מותם בדרכים מסתוריות לאחר שחשקו בה. עברה יכול לשמש לאליבי מושלם לרוצחים ותככנים וכעת היא מיועדת להתארס בפעם השלישית ללא אחר מלורד שיגרו, אשר לו אויבים רבים. אך קאדה אינה מוכנה להמשיך להיות יפה ולשתוק בעולמם של הגברים הכבולים לכבודם ולחרבם ונחושה להגן עצמה ולתכנן לעצמה את עתידה.

טקאו, שיגרו וקאדה הינן דמויות סוחפות ובעלות עוצמה רבה ומבלי שתשימו לב לכך סיפורם יסחרר אתכם לעולמות לא מוכרים. הם שונים מאוד זה מזה אך משותפת להם אצילות הנפש, רגשי הנאמנות ליקירהם והעוז להילחם עד המוות ולו רק בכדי לחוש בטעם החופש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ורדית
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“על ספר כזה צריך לברך! ולא סתם ברכה, אלא ברכה יפנית מסורתית! ולמה? כי אחרי ספרים כל כך מאכזבים שקראתי”