דלת מעלית במלון באטלנטה נפתחת וגבר חמוש עוטה מסכה שודד באיומי אקדח חמישה אנשים שבתוכה. אחד מהם נורה למוות.
ההרוג הוא פול וילר, איש עסקים אמיד.בת זוגו הנמצאת במעלית מניחה שמדובר ברצח שאחיינו מאחוריו כדי לרשת סכום עתק למרות שבעצמו הוא בעל אמצעים עם אליבי לזמן הרצח.האחיין בן כשלושים הינו בטלן מפונק ואגואיסט חסר גבולות המבלה את זמנו באימוני טניס וצפייה אובסיסיבית בסרטים מהם הוא נהנה לצטט ולחקות סצנות פסיכוטיות במציאות.
לעניין נכנסים שני בלשי משטרה, עורך הדין דרק מיטשל שהמשפחה שוכרת וחוקר פרטי בעל שיטות מפוקפקות שמיטשל מפעיל ועוד כמה דמויות. בת הזוג שהיתה עדה לרצח מפתה את מיטשל כאמצעי לחץ למנוע ממנו לייצג את האחיין שמאוחר יותר מיטשל פוגש, מפתח כלפיו יחס בוז ומתפטר מתפקידו.
הספר מגיע לטוויסט לא צפוי לקראת סופו ושלדים בלתי צפויים יוצאים מהארון.
המגרעת העיקרית בספר-הכתיבה.למרות דיאלוגים שחלקם סבירים ועלילה לא רעה (ולא מדהימה) הוא בסיכומו של דבר מותחן ממוצע למדי כאחרים מסוגו והיה יכול להיות הרבה יותר טוב אלמלא סגנונו.לעתים נדמה שהמחברת מתאמצת להיות מתוחכמת ומשיגה את ההפך-כתיבה משעממת וטרחנית לעתים על גבול האינפנטילי, פירוט יתר מעצבן (עודף משקל של תשעה קילוגרם, מי מרח חרדל על הלחם, השתמש במסכת פנים להסרת תאים מתים או מה לבשה...למי איכפת?). משפטים כמו "צעדה במהירות בין הולכי הרגל האחרים מתפתלת במיומנות של נחש מים"; "הצלי מילא את הבית הקטן בניחוחות מגרים. הסלט התקרר במקרר. הקברנה נשם. צנצנת ורדים קישטה את מרכז השולחן יאדה יאדה..."בחיאת!.קטעים משעממים שקראתי מהר כדי להגיע להמשך. ספר טיסה אופייני הנשכח לאחר קריאתו.
הספר הראשון של סנדרה בראון שקראתי וכנראה האחרון.
"ספר נהדר שלא תוכלו להניח מידיכם" (כריכה אחורית)–ממש לא.















