ביקורת ספרותית על הצל שלי ואני מאת יהודה פוליקר
ספר מעולה

---

בספרו זה של יודיקו,למעשה מנציח את הקהילה היהודית שחייתה בשלווה מאות שנים על תרבותה ואנשיה הססגוניים מאז, גירוש ספרד. דרך הוריו שעברו את דרך הייסורים שסללו הנאצים ימח שמם וזכרם,וכך לצד חיי משפחה מעטה שנשארה וזכרונות למכביר מהתקופה שהקהילה חיה באושר ועד לתלאות הקליטה מחדש בארץ שזה עתה נולדה, מגולל בעזרת סיפורי קורותם בקריית חיים,החל מילדותם של האחים והאחות ועד לבגרותם, לצילם של הורים שלא מצליחים להתנתק מהזוועה שחלחלה לדמם,שבכל צעד ושעל של הילדים עולים הזכרונות המרים בהתפרצויות זעם שלהם,שבדיעבד התברר שהאומן פוליקר ספג זאת כה קשה,שלמעשה החל לגמגם אך למרות הכאב שעבר אליו בלא מעט אופנים,זכינו לאמן דגול זמר בחסד שבזכותו ובזכות בני משפחתו,העלה ומעלה על נס את זכרם של יהודי סלוניקי שלא זכו לחיים, ואני שנכלל בין אלה שנולד לצאצאים מהקהילה שעלו בטרם השואה זוכה לראות את יודקו שר ומספר בדרכו שלו על קורותם...ספר זה נקרא מתחילתו ועד סופו בנשימה אחת...

» ביקורות נוספות של סקורדו
» ביקורות נוספות על הצל שלי ואני