אמלק: ארוחה יוונית מענגת על חוף הים עם כוס ראקי בצד, מוזיקת בוזוקי מתנגנת ברקע, אבל בסוף הארוחה צרבת קלה ואז גביע סורבה חמצמץ מרענן שקצת מנחם.
ממה עשויים סיפורים?
מוות, חיים, אוכל, מלחמה, אלימות, אהבה, מין, תשוקה, חברות, סודות, בגידה, אבל, אושר, התעשרות, חולי, דמיון, אכזבה, גאווה, תקוות...
מספר המרכיבים הוא אינסופי. כמו בבישול. וכמות הסיפורים, או התבשילים שאפשר לרקוח – אין סופית אפילו יותר.
"בתולת הים הקדושה" היא תבשיל הרקוח ממצרכים פשוטים, זולים, מהשוק, שמלווים אותנו כבר אלפי שנים, וניזונים מאור השמש הים תיכונית. מצרכים של יומיום, שיש בכל בית. אין בהם שום דבר מתוחכם, מהונדס, צבוע או מעובד. אולי חוץ מקצת אבקת-אגדות.
גם שיטות הבישול בסיסיות. בישול פשוט, בסיר, על אש, בתנור עצים, או על המדורה.
לכפר דייגים קטן באי לסבוס, שתושביו הם פליטים יוונים מטורקיה, מגיעה תינוקת מוזרה ופלאית, שכאילו ניתנה במתנה מהים, להוריה חשוכי הילדים.
האם הילדה המדהימה השובה את כולם בקסמה היא מקור לקללה או ברכה? ואיזה סוד היא מסתירה?
הסיפור "מבושל" ו"מוגש" בצורה מאוד מוצלחת, טעימה ומפתה. הטבח הקפיד שהמים ירתחו במידה הנכונה. הירקות נחתכו בקפידה. חומרי הגלם טריים. התיבול מדוייק. על אף חוסר היומרה והצניעות שבמרכיבים או בשיטות, התוצאה מרהיבה. עריבה לעין ולחך. מעוררת תיאבון ומשאירה טעם של עוד.
אז מה יש לנו כאן?
מלח - והרבה – מהים. הרבה דגים, הרבה ראקי, הרבה קפה (יווני! אל תגידו תורכי!)
בתולות ים: אחת קדושה ואחת – כמעט.
חופן נערים יחפים.
כפר דייגים שלם (כמעט) שמאוהב בנערה אחת.
סנדק אחד חכם. סבתא אחת זקנה.
קורטוב מיתולוגיה
והרבה מוזיקה יוונית.
על אף קסמו של התבשיל, בכל זאת צצו מספר בעיות אמינות. אולי בגלל עודף ראקי בדם, המשכיח את הפרטים הקטנים, או הדמיון היווני שמוסיף כמה פריטים מדומיינים לחשבון ב"שיטת מצליח" כנהוג במסעדות, אבל מתמטיקה פה היא המלצה בלבד. כאילו "אל תתקטננו איתי על קטנות". גילאי האנשים גמישים. פתאום הם מזדקנים כהרף עמוד בעוד אחרים נשארים עוללים. נערים אחדים הם זאטוטים או בחורים לסירוגין. אשה מספיקה ללדת תינוקות רבים במקביל לבתה בעוד שאמה כבר עברה את גיל מאה. אבל זה בקטנה.
יש כמה בעיות עלילה ודמויות יותר חמורות. בעיקר בסוף הספר. (פירוט בתחתית הביקורת)
משל – נהניתי עד אין קץ מהארוחה המענגת – אך חטפתי צרבת קלה בסופה.
משהו שכן אהבתי, ואולי עשוי לצנן מעט את הצרבת, כמו איזה גביע סורבה טוב לאיזון הטעמים: בסוף הספר, כשדפדפתי שוב לדף הראשון, היתה שם סגירת מעגל נחמדה. אבל זה ספוילר אז לאחר הכוכביות.
יאסו!
****************************************************************************
הבעיות - ספויילר - וסגירת מעגל נחמדה
****************************************************************************
אם ******* (הגיבורה הראשית) שמעה את מחזרה **** (בנו של הסנדק) אומר לה שאם יוודע לאביו שהוא עוקב אחריה הוא יעשה מה שיעשה, והיא ענתה לו "טוב מאוד", למה היא התפלאה שזה בדיוק מה שקרה? או יותר נכון - איך היא לא ידעה בוודאות שזה מה שעומד לקרות לו, עוד לפני שזה קרה???
אם ***, התאום, חברו של **** המחזר, ראה אותו עושה מה שעושה בליל מותו, איך זה שהוא לא אמר זאת לאביו, שריכז את החיפושים אחריו????? איך הוא חיכה 3 ימים כדי להגיד את זה ?? ולמה ??
סגירת מעגל נחמדה: הסצנה הראשונה של הספר מתארת את בית התפילה הזנוח ואת ההלך הדר בו, שכביכול מהווה מעין קישוט לפתיחה ולא ממש מהותי בה. איש זה הגיע, כנראה, מטורקיה (מרחק הפלגה קצר מלסבוס, אך עדיין מספיק רחוק, לצורך הענין). ובזמן שהפליטים - גיבורי ספרנו - מגיעים מטורקיה - הוא נעלם. "כנראה היה שם מישהו שלא היה לו נוח להיתקל בו", כותב סטראטיס. אני ראיתי בזאת תמונת מראה לבריחתו של ווארוהוס מהאי, לאחר שקרה מה שקרה עם בתו המאומצת. הוא הפליג לו לבדו לאנטאליה, וסביר להניח שאם בתו, או מישהו ממכריו היה מופיע שם יום אחד, גם הוא היה נעלם.
בדמות ההלך הזה, הדר בבית התפילה, אנחנו מתוודעים, אולי, לאיש שפשע נוראות, הרגיש נורא וברח, למקום שבו תהיה לו שכחה וסליחה. וכיוון שאנו רואים אותו מחוץ להקשר הפשע, אנו מצליחים לראות אותו כאדם רגיל וטוב (כי לווארוהוס קשה לנו לסלוח בהקשר שבו אנו מכירים אותו). וזה יפה ומעורר מחשבה,(מפצה קצת על הבעסה), ומעניק איזו עגלגלות לדמויות, שיש להן זוויות רבות.
