#
יש אנשים המאמינים בעל-טבעי. הולכים למכשפות, קוראות בקפה, אסטרולוגים וכירולוגים. אנשים אלה – שאני מכירה אישית כמה מהם – מוכנים להתווכח שעות ולהוכיח באותות ומופתים למה הזווית שבין אורנוס וונוס בשעה מסויימת מנבאה שחורות ולא כדאי לצאת מהמיטה באותו זמן. או איך חכם הקבלה ההוא שינה את חייה וניבא בדיוק מה יקרה. אני מקנאה באנשים כאלה. באמת. החיים כל כך יפים כשאתה יודע שיש מה ששולט בהם ושיש אנשים המסוגלים להבין ולשלוט בכל הידע הנסתר הזה, ולתווך לך אותו.
אני מודה במבוכה שאני לא מאמינה במטפיזיקה. הדמיון שלי כל כך מוגבל, הרוחניות שלי כל כך עלובה, שאני מאמינה רק בדברים שאו יש לי אפשרות לראות ולגעת, או הוכחו מדעית כנכונים.

הספר הזה הוא ספר מתח ששני שליש ממנו הם שיגרתיים ודומים לספרי (מתח?) אחרים. אם חד-הורית שמנמנה, מגדלת לבד את בנה בן השש, מלקקת פצעים אחרי גירושים – תהליך שהוא תמיד מייסר – פוגשת ערב אחד בבר את גבר חלומותיה ומתנשקת איתו. למחרת בבוקר היא מגלה שהוא הבוס החדש שלה בעבודה... ללא ספק מצב מבאס ורחוק ממקוריות. נוסף על העובדה התעסוקתית היא מגלה שהבוס נשוי ליפהפייה מהממת, שהיא גם נחמדה אמיתית, ובאופן מקרי נוצר קשר חברות בינה לבין אשת הבוס שהוא, כזכור, גבר חלומות.

ההתחלה הבנאלית של הסיפור אינה מצביעה על הכיוון עליו חשבה פינבורו. ויש לציין שהיא חשבה על כיוון שונה לגמרי ממה שאני במגבלתי חשבתי. ויש לציין עוד שמה שהיא חשבה עליו הוא מקורי – בניגוד לחלקו הראשון של הספר – ואף נשזר להפליא בפרטי הסיפור.
אז מה אני אומרת? ספר מתח שצריך להיות סבלני ולהגיע לסופו כי הפיתרון – לעניות דעתי - אינו ניתן לחיזוי על ידי הקורא. הכתיבה סבירה, טוויית הסיפור טובה, המתח רב והפיתרון – גאוני בחוסר הגיונותו.

אני מקווה שלא יהיו ספויילרים, אבל עלולים להיות:

בספר אנחנו פוגשים את לואיז, גרושה, אמא לילד, שמתאהבת בדיוויד- פסיכיאטר נשוי (שבמרפאתו היא עובדת בתור מזכירה במשרה חלקית).
במקביל לואיז מתיידדת עם אדל, אשר מתברר שהיא אשתו של אותו הדיוויד. אדל היא אישה יפה ושברירית , אשר בעלה, כנראה, שולט בה ביד רמה, מה שגורם לה להיות בודדה מאוד.
לואיז סובלת מביעותי לילה ואדל עוזרת לה להתמודד איתם בדרך די מקורית: על ידי חלימה מודעת. מכאן הדברים מסתבכים.

אז כן, נכון, הדברים מסתבכים אבל הרגשתי לכל אורך הקריאה שהעלילה פשוט לא מתקדמת. הסופרת זורקת פירורים מדי פעם שמכוונים אותנו לכיוון פתרון התוכנית הזדונית של אדל, אבל זה מרגיש מאולץ ולעיתים אף כזלזול באינטליגנציה של הקורא (עם כל מיני חזרות מיותרות של העלילה). חייבת להודות שהסוף, הפרק האחרון ממש, הצליח להפתיע אותי, ובזכותו הספר נשאר קצת במחשבות בימים שלאחר הקריאה (ועל כך הוא קיבל ממני את הכוכב השני). אבל חוץ מזה אני בטוחה שזה ספר שיישכח מהר מאוד.

הספר הזה יושב לו על המדף מיום ההשקה. הבאז המטורף סביבו הרתיע אותי. סופרלטיבים קיצוניים פשוט גורמים לי לחשב מסלול וכך קרה שלא נגעתי בו עד שיצא ספרה החדש והבנתי שהגיע הזמן. איימתי על חברות וחברים שהפצירו בי לקרוא שאם לא אהנה, כולם ישמעו ממני. עדכנתי חברה שהתחלתי לקרוא והיא כתבה לי "רק תשמרי על ראש פתוח." שמרתי.

יום בהיר אחד כשמגיעה לואיז לעבודה, היא מגלה שד"ר דיוויד מרטין, הבוס החדש שלה הוא אותו גבר זר שהתנשקה איתו ערב קודם לכן בבר. המצב מביך מאין כמותו אך שניהם מחליטים לשמור על יחסי עבודה קורקטיים ולשכוח מאותו מפגש. מדוע? טוב, כי בנוסף להיותו הבוס שלה, הוא נשוי.

לואיז היא גרושה בת 34 ואמא לילד בן שש. היא בודדה אך משקיעה את יומה בבנה ובעבודתה. באחד הבקרים כשהיא מורידה את הבן שלה בבית הספר, היא נתקלת באדל. אדל היא אישה צעירה ויפהפייה, חדשה בעיר ואין לה חברים. באורח פלא (או שלא) מתברר שאדל היא אשתו של דיוויד.

אדל הבודדה והנעימה מושכת את לואיז אליה ובין השתיים מתפתחת חברות. הדברים המוזרים המתרחשים בנישואיהם של דיוויד ושל אדל מסקרנים את לואיז. היא לומדת עד כמה הוא שתלטן, חדשן ומזרה אימה על אדל.

מדוע דיוויד חייב להיות בשליטה?
מדוע זוג צעיר ומושלם למראה עובר קשיים?
ממה מפחדת אדל?
מה מחבר בין השניים?
מה התרחש אי שם בעבר שאי אפשר להתנער ממנו?
מה מסתירים דיוויד ואדל?
מי בעצם שולט במי?
ידו של מי תצא על העליונה?
ולמי הקורא יאמין?

הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטן של לואיז ואדל לסירוגין ובגוף שלישי בפרקים המספרים על עברם של אדל ודיוויד. אני חייבת לציין שהכתיבה משובחת, מרתקת, מסתורית ומותחת. אומנם הכרתי את כתיבתה של הסופרת בספר נוער בשם "13 דקות" שהיה מיועד יותר לנוער אך פה מורגשת קפיצת מדרגה איכותנית רצינית הן בטיב העלילה ופתלתלותה, הן ביצירתיות והדמיון הקודח שנדרשו לשם רקימתה והן בדמויות המעניינות שהסופרת יצרה. התוצר היה ספר מרתק וגאוני.

ככל שאנחנו למדים על עברם של אדל ודיוויד, יותר ויותר פיסות מתחברות לנו אך קשה לי להאמין שמישהו היה יכול לפענח את מה שהתרחש שם. השימוש בחלומות ובשליטה במוחו של אדם ושל מחשבותיו היו פשוט מקאבריים בעיניי. מצד אחד ישנו אלמנט שנראה משוייך יותר לז'אנר הפנטזיה ודי בדיוני ולכן נדמה שזה הזוי, אך בשל היותו הזוי, זה היה פשוט מאוד מבריק.

אדל, לואיז ודיוויד הפעילו לי את התאים האפורים שעות נוספות. תהיתי ולא מעט על קנקנם. מי שם קורבן? מי שם צודק? מי שם אשם? מי שם איבד אחיזה במציאות? מי גאון? מי שחקן? למי אני מאמינה??? שלוש דמויות מרתקות שהחיבור והסלידה מהן השתנתה לאורך העלילה.

מורידה את הכובע בפני הסופרת על עלילה מרתקת, דמויות מיוחדות וזה שגרמה לי לומר את המילה "מטומטמת" עשרות פעמים במהלך הקריאה. מדוע? תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם.

ספר בלתי שגרתי, מרתק, זורק את הקורא לכמה קווי מחשבה אפשריים ובסוף? התדהמה שתכה בכם פשוט תגרום לכם לעשות כמוני, לקרוא כמה קטעים כמה וכמה פעמים כדי להפנים שהבנתם נכון את מה שעיניכם רואות. מומלץ בחום.

אתחיל מההתחלה, הכריכה.
לרגע זה היה נראה כמו כריכה של רומן רומנטי גדוש באירוטיקה, בנוסף לכך שהתקציר בגב הספר מתמקד בגבר שלואיז פגשה בבר. למזלי נאחזתי במילים "מותחן מצמרר" והתחלתי לקרוא...

הסיפור מתחיל בערב של שכרון חושים בבר, שבסופו לואיז מתנשקת עם גבר זר. יום לאחר מכן מתגלה ללואיז שהגבר מהבר הוא לא פחות מהבוס החדש והנשוי שלה, דיוויד. היא מחליטה לשים מאחוריה את הערב הזה אך לא יכולה. היא מפתחת רומן עם הבוס החדש ומגלה גבר מקסים, שובה לב, ג'נטלמן, רגיש.... אדל ,אישתו של דיוויד, ולואיז הופכות להיות חברות טובות ומה שעולה מהסיפורים של אדל זה גבר אחר לגמרי ממי שלואיז מכירה.

מהי האמת? "האמת היא בסך הכל מה שהרוב מאמינים בו"

הדמויות –
לואיז: גרושה פלוס אחד, סובלת מסיוטים, קלה לתמרון, עובדת בתור מזכירה. דמות מצחיקה וקלילה, קלאמזית קצת בריג'יט ג'ונס כזאת. כל הסימנים מראים שמדובר באישה רעה, מאהבת של גבר הנשוי לחברתה הטובה, פשוט big no no, ולמרות זאת חיבבתי אותה מאוד!
אדל: אישה יפה ועשירה שמנצלת את יופיה לטובתה, גם לה יש עבר של סיוטי לילה שהפריעו לה לישון, היא אובססיבית, חרדתית ועם התפתחות הספר מתגלים בה עוד ועוד צדדים
דיוויד: פסיכיאטר חתיך זה הדבר היחיד שיודעים עליו בוודאות

הסיפור מסופר מנקודת המבט של אדל ומנקודת המבט של לואיז, על דיוויד מתואר ומסופר רק על ידן מה שידוע עליו זה מה שהן מספרות מנקודת מבטן. בנוסף יש קטעי עבר שמסופרים בגוף שלישי כפי שהיו, קטעי העבר מתמקדים באדל ונותנים רקע למצבה הנפשי .

עם כל פרק העלילה הולכת ונבנית, כל פעם מגלים עוד חלק ועוד חלק מהפאזל עד שכבר חושבים שמבינים הכל, ואז מגיעים שתי הפרקים האחרונים בספר וטורפים את כל הקלפים מחדש. עם סוף הספר חזרתי לכמה מקטעים לקרוא אותם שוב.

הספר עצמו רווי אלכוהול ויין משובח ופחות משובח, וכמו שספר ששוזר בחובו שלל תופינים מגביר את תאוות הנישנוש , שלא נאמר זלילה, כך יצא שפתחתי לי בקבוק יין די בינוני באמצע שבוע, וגמעתי לאורך הספר לפחות 3 כוסיות קטנות, כך שרק על זה הוספתי לספר ניקוד.

אז על מה ירד ניקוד?
לא האמנתי לאהבה הגדולה בין לואיז ודיוויד, הם לא ריגשו אותי ולא היה אכפת לי בכלל אם הם יסיימו כזוג או שלא ,כך כשהספר נגמר כשם ביחד/לא ביחד לא הרגשתי אושר עילאי/טרגדיה יוונית (בהתאמה..)
בפרקים האחרונים של הספר נכנסת לתמונה, איך נקרא לזה בלי להרוס, נגיד...תופעה על טבעית, אני פחות חובבת על טבעי.

בקיצור- הספר מומלץ, תכינו מראש בקבוק יין לא בינוני כדי שלא תחוו את החמרמורת הקלה שעופפת אותי כרגע.

נוווו באמתתת!!
ונשבעת שאלו המילים שיצאו לי מהפה בסוף הספר.
מדע בדיוני/פנטזיה פחות מדבר אליי. לא מתחברת.
וזה מה שקורה בספר במסווה של תחכום.
לואיז, גרושה+ ילד, שמנמנה (מסתבר ש3 קילו מעלים אותך לדרגת משקל עודף) מכירה בחור בבר.
הם מצחקקים, נסחפים ומתנשקים.
יום למחרת היא מגלה שהוא הבוס החדש שלה.
האנטומיה של גריי מישהו?
לאחר כמה ימים לואיז נתקלת באדל, אשתו של דיוויד, הבוס והן הופכות לbff's מהשורה הראשונה.
עושה רושם שלואיז זונחת את כל החיים שקדמו לזוג החדש שנכנס לחיה והיא נשאבת למעין משולש רומנטי סטייל היצ'קוק.
העלילה נכתבת מנקודת מבטן של שתי הגיבורות בגוף ראשון והיא זורמת וקלילה.
אבל.. ויש אבל גדול.. הסוף אכזב אותי. מאוד.
הפתרון הבדיוני לעלילת הספר הותיר אותי בתחושה שרומיתי. חיכיתי למשהו גדול יותר.
כמו כן חשתי שקצת מרחו את התאורים..
היה אפשר להגיע לתכלס לפני.
בכל מקרה, מי שמתחבר לתחום הספר יקבל אצלו אפילו 5 כוכבים.
אני אוהבת את הפושעים שלי מציאותיים יותר.

גבר ואישה נפגשים בבר ומתקרבים ללילה אחד קצת יותר מדי, עד שהגבר מספר לה שהוא נשוי. ביום שלמחרת האישה מגלה שהוא הבוס בעבודה החדשה שלה, ומספר ימים אחרי זה היא נתקלת בטעות באשתו, והשתיים מתחברות.
לואיז היא האישה, והגבר מהבר הוא דיוויד. אדל היא הצלע השלישית במשולש הרומנטי/חברי הלא מוסבר הזה, אשתו של דיוויד שלימים הופכת לחברה קרובה של לואיז.

על פניו נשמע שהסיפור היה יכול להיות סתם רומן פשוט ובנאלי, אפילו נדוש (לי אישית התקציר בגב הספר העלה מיד פלאשבק לפתיחה של "האנטומיה של גריי"). קצת תמוה ואולי אפילו אובססיבי, אבל עדיין נשאר בגבולות הרומן. מקסימום דרמה. אבל יש כאן שני דברים: זה שהספר מוגדר כמותחן מלכתחילה כבר גורם, או לפחות גרם לי, לקרוא אותו עם ציפייה למשהו רע ולסודות אפלים שהולכים לצאת. זו קריאה בשקיקה ובהתרגשות ובמתח; הדבר השני זו הכתיבה של שרה פינבורו, שהיא מעבר למדויקת. יש הרבה חלקים בספר שהיא כתבה כאוסף של משפטים קצרים, גם אם ההתרחשות עצמה היא ארוכה. כשמקצרים משפטים ככה ומוסיפים מלא נקודות והפרדות זה ללא ספק מחזק את המתח ואת העוצמה בקריאה.
הסיפור כתוב משתי נקודות מבט (או שתיים וחצי): של לואיז ושל אדל. החצי הנוסף הוא נקודת מבט חיצונית, שכתובה בגוף שלישי ומספרת על העבר של אדל בפרק זמן מסוים בחייה. אישית יש לי חיבה מיוחדת לסיפורים שמציגים מספר נקודות מבט, זה תמיד מרגיש לי שזה עוזר להכיר את כל הדמויות במקביל ולעומק, וזה פרט ענק שהעמיק מאוד את חוויית הקריאה, שהייתה מרתקת בעיניי.

גילוי נאות: אני עובדת בחנות ספרים. ככה שיצא לי לשמוע פה ושם ביקורות על הספר, לרוב בהרבה התלהבות אבל עם הפתעה מוגזמת מהסוף. הכנתי את עצמי להכל ושמרתי על ראש פתוח לחלוטין במהלך הקריאה, ובעיניי דווקא זה מה שהפך את הקריאה לאפילו מהנה יותר. כי לא הסתכלתי בעין ביקורתית בשום שלב וכי הראש שלי נשאר פתוח לקבל ולהכיל הכל. הספר סוחף ומרתק לכל אורכו, מהרגע הראשון ועד המילה הסוגרת את העמוד האחרון.

בקיצור, פשוט לכו לקרוא. מזהירה שקשה להפסיק את הקריאה באמצע.
מומלץ בחום.

להיות חלק ממשולש רומנטי זה אף פעם לא מומלץ בטח כשלא יודעים מי הטוב ומי הרע בסיפור.
לואיז גרושה אם לבן פוגשת בבר את דיוויד רופא שרמנטי והיא נכבשת,
כשהיא מבינה שדיוויד עומד להיות הבוס החדש שלה זה לא הופך להיות טוב יותר, אבל אז היא נתקלת באדל, אשתו שהופכת להיות חברתה הטובה.

מי מתמרן את מי במשולש הבלתי אפשרי הזה?
אדל היפה השברירית מקרבת את לואיז אליה מתחברת ומספרת לה את הצד שלה בחיים לצד דיוויד.
דיוויד מתקרב ללואיז אשר מקבלת את אהבתו אבל ההשפעה של אדל מחלחלת אל מערכת היחסים בינהם.

ובתוך כל זה לואיז עצמה גרושה נבגדת בודדה שותה יותר מידי, מתוסכלת מכך שבעלה לשעבר מצא זוגיות והופך להיות לאב בשנית, לואיז קלה להשפעה ופה מתחיל המתח הפסיכולוגי עוצר נשימה.
שבסופו טוויסט מטלטל שהופך את כל מה שחשבתם שידעתם.

מומלץ ביותר.

הספר הפעם מספר לנו עוד עלילת רומן חזק ומשמעותי כאש הדמויות בו מסיבות עד כדי אירועים מזעזעים שעוברים ככה סתם לסדר היום. לא אומר שהספר הוא הכי טוב שקראתי אבל הכתיבה זורמת והעלילה מעניינת. ספר לקריאה קלילה בלי מאמץ להיכנס לתוך העלילה.

חובבת פנטזיה, מוכנה לספוג כתיבה בינונית וחוסר אמינות מסויים בדמויות כשמדובר בספר מתח, אבל זה? - ספר אימה במסווה של מותחן.
אבל בעצם הייתי צריכה להבין את זה מראש לפי ההמלצה החמה של סטפן קינג שמופיעה על כריכת הספר...