“היחס שלי לספרי מתח הוא של "חשדהו וחשדהו". כל הגיבורים, בד"כ, חשודים בעיני, כל עוד לא הוכח אחרת. אולי זה ניסיון הקריאה שהנחיל לי אכזבה וגורם לי לחשדנות יתר וסקפטיות בכל הנוגע אליהם. ובכל זאת החלטתי לנסות ספר זה, המתהדר בשם "כל השקר והאמת", כי מזמן לא קראתי ספר מתח. כבר על הכריכה מופיעים להם, ככותרות משנה, שלושת הברווזים: אם זה נראה כמו ברווז –"הבעל המושלם", הולך כמו ברווז –"האב המושלם" ועושה קולות של ברווז – "השקרן המושלם?", אז מה זה? – ברווז. אומנם צולע וחסר תחכום, שלא כמצוין בגב הכריכה "מותחן עכשווי ומתוחכם", אבל עדיין ברווז.
עלילת הספר מתרחשת בוושינגטון. ויוויאן מילר היא אנליסטית ריגול נגדי בסי.איי.איי, אם לארבעה, אשר מגלה יום אחד כי במשך 10 השנים האחרונות היא ישנה עם האויב. בעלה, מאט, מתגלה (על ידה) כסוכן רוסי רדום. וזהו השלד העלילתי של הספר שסביבו בונה קליבלנד את קורותיה של משפחת מילר, אליה מצטרפים דמויות נוספות: פיטר, החבר לעבודה והמנטור של ויוויאן; עומר, סוכן אף.בי.איי ויורי, המפעיל הרוסי של מאט. אפיון הדמויות שטחי וכל פרק בספר מסתיים בניסיון לייצר מתח, דבר אשר גורם לקורא להמשיך ולהפוך דפים, אבל סך העלילה אינה מותחת ונעדרת כל חידתיות, ככזו אשר מעניקה לקורא את תחושת הדריכות של "מתח" ואת ההפתעה שבאלמנט הפענוח. האלמנט המפתיע (בלחץ) מגיע באפילוג אבל אין בו בכדי לחפות על סיפור לא משהו.
288 עמודים שמספקים אולי בידור במובן של הפגת שעמום ועל תקן של ספר-מילוט.
כנראה שאמשיך להיות סקפטית לגבי ספרי מתח...”
