ביקורת ספרותית על אנשים נורמלים מאת סאלי רוני

---

זהו סיפור אהבה בין נער ונערה המתחיל בשנתם האחרונה בתיכון בעיירה בדבלין, וגולש לתקופת לימודיהם בקולג'. וכששומעים סיפור אהבה, צעירים בתיכון, מיד המחשבה הולכת לכיוון רומנטי עם לבבות בקרע , ופרפרים בבטן כשהצבע הורוד ברקע. אז לא, זה בכלל לא הכיוון. אין פה סיפור אהבה מתקתק. הפעם הטעם המריר יותר נותן את הטון פה. זה סיפור אהבה שעקף את הפרפרים וחודר לנבכי הנפש ונוגע בצדדים היותר אפלים שלה, מגיע לנקודת הכאב וגורם לה לפעום לכל אורך הסיפור.

קונל ומריאן לומדים באותה הכיתה. קונל הוא מהבנים האלו שמהווים את עמוד התווך בכל קבוצה. הוא תלמיד מצטיין, כזה שהציונים באים לו בשלוף, אבל מבלי לשלם על זה מחיר ולהיות החננה של השכבה. הוא גם כדורגלן טוב המשחק בנבחרת, הוא נראה טוב, כזה שהבנות חגות סביבו תדיר.ולא רק הן. קונל תמיד מוקף אנשים סביבו. כולם אוהבים אותו ומחפשים את קרבתו.

מריאן גם היא תלמידה מצטיינת היא התלמידה הכי טובה בבית הספר. היא אנטילגנטית מאוד. למריאן אין חברים, וגם לא חברות. היא העוף המוזר. לכאורה יש הבדל גדול בין השניים, אך לא כך. לשניהם יש הרבה מן המשותף. שניהם מגיעים ממשפחות שנעדרות אב. בעוד אמו של קונל משמשת לו כאם וגם כחברה, אמה של מריאן מתנכרת לה, וגם אחיה לא שם בשבילה. הבידוד הרגשי של מריאן זועק בכל פרק ופרק. היא גרה בבית שהוא מעין טירה. כולם יודעים שאמא של קונל היא העוזרת בית העובדת בביתה של מריאן. אבל אף אחד לא יודע שיש מעין מערכת יחסים בין קונל למריאן. רק הם יודעים ומההתחלה שמרו את זה בסוד. מריאן- כי במילא לא היה לה למי לספר, וקונל- הוא לא יכול להרשות לעצמו לרסק במו ידיו את התדמית של המצליחן אם יוציא את מערכת היחסים הזו לאור. כי אף על פי שהלב שלו שבוי מזמן בידיה של מריאן יש את עניין התדמית. הרי אנחנו כולנו עבדים של התדמית ובמיוחד היום בעידן האינסטגרם בו כולם מציגים חיים טובים ונהנתיים, חיים מתוקים מדבש. כולנו שחקנים העובדים בהצגה הגדולה ביותר- האשליה- שהיא כל כך מתעתעת. הפער בין החוץ לפנים כל כך עמוק וגדול. הסופרת בנתה את הסיפור סביב הנקודה הזו בכתיבה משובחת.

כשמריאן וקונל עוברים לאותו הקולג' חל שינוי. מעמדם החברתי מתהפך. מריאן מוקפת בחברים המחפשים את סביבתה כל הזמן. היא מחוזרת, היא נאהבת, יש לה זוגיות (גלויה!) כל אלו זוקפים את קומתה גבוה. קונל הוא זה הנתפס כמוזר. חבריה של מריאן מכנים אותו בלעג "הכפרי". הפעם הוא זה התועה. הוא זה המרגיש לא שייך. אבל הוא מתקבל בזכותה של מריאן.

מערכת היחסים המוזרה נמשכת גם שם. בתפיסתה של מריאן את עצמה היא מוכנה להוריד עצמה נמוך נמוך כי היא חושבת שהיא לא ראויה. וגם כשמגיעה לפתחה הטוב היא לא ממש יודעת איך להתנהג אתו. איך לשמר אותו. אהבה היא מתנה נפלאה וגדולה, אבל אם לא נאהב קודם כל את עצמנו איך נדע לקבל אהבה ממישהו אחר?
אהבתי מאוד את כל הנקודות שסאלי רוני מאירה בזרקור רב עוצמה. הכתיבה של הסופרת נהדרת, והסיפור מאוד מושך, אבל את הספר הזה צריך לקחת בביסים קטנים. כי כל ביס מלא פה בטעמים וצריך את האיטיות שבעיכול ובעיבוד כל מה שסאלי רוני מגישה לנו פה.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על אנשים נורמלים