ביקורת ספרותית על לב החשכה מאת ג'וזף קונרד
ספר טוב

---

הרומן האפל הזה, כל כך אפל שגם אם נדליק מדורה על הכתוב עדיין הערפל יסתובב סביבך כמחסום להבנה הרציונאלית של האירועים בספר. לא הכל ברור וחד כיאה לחשיכה . וכפי שהספינה שטה בנהר הקונגו, באיטיות מופלגת בתוך ים של ערפל כשפראי אדם משולהבים רוקדים מסביב למדורות, כך גם קראתי את הספרון הזעיר הזה, במנות קטנות כדי ליצור לעצמי תמונה ברורה ורציפה של האירועים.

ג'וזף קונרד, סופר שנולד בפולין וגדל בבריטניה עבד כרב חובל בספינת קיטור בנהר הקונגו. הסיפור לב החשיכה מושפע מעבודתו כרב חובל בקונגו הבלגית עם כל הזוועות והקולוניאליזם תחת שלטונו של המלך ליאופולד השני מבלגיה, בין השנים 1885–1908. זוועות אלה התרחשו כחלק ממדיניות העבודה בכפייה.

והעלילה כמו נוצרה מעצמה כשבסיס הסיפור הוא בעצם סיפור על אירועים שקרו בהיסטוריה ואנו כיום לומדים ומצרים על הזוועות האיומות עד שהמוח צווח די. מה שמוזר בספר שגם אם האפלה שוררת היא עמומה. לא קוראים לילד בשמו, לא באופן ברור. יש רמזים לכאן או לכאן. יש תעלומות והרבה סודות. מה, לא חשבו לספר לי לפני שאני קוראת? אז לא! מה שהקורא יבין אז יבין ואם לא יש אחרית דבר ששם יש כמה הסברים.

וכמו בכל מסע גם כאן הוא מתחיל בחלום. חלום להיות רב חובל, לנווט ספינה משלך. רעועה ככל שתהיה אבל שלך. לאחר פרוטקציה וקשרים עם הדודה של הסבתא של החברה של החבר...רב החובל שלנו בעלילה התקבל לעבודה כרב חובל. כנראה שהאזנים של רב בחובל שלנו היו גדולות, כי בכל פעם שישן או עבד תמיד שמע ההתלחשויות. על סחר בשנהב, על שחיתות, על כסף גדול שעובר מיד ליד. ובעיקר שמע על המושחת מכולם מר קורץ. כל המסע בספר הוא הדרך אל מר קורץ.
לאחר שהספינה הושמשה כראוי יצאו מנהר התמזה כמה קניבלים כעובדי סיפון שהתנהגו ממש יפה ולא טרפו אף אחד. חברה עם רובים ותחמושת, קצת אוכל כדי לעבור בכפרים ולחפש את הסוכן המהולל מר קורץ. בדרך כמו שתמיד קורה במסע פוגשים אנשים, נרדפים, רודפים. עולים על סלעים ואבנים . נהר הקונגו המסוכן טומן סכנות רבות ומקומיים משולהבים עם חצים מאחורי כל שיח או הר. ובמסע גם פוגשים דברים מוזרים או אנשים נדירים. כך קרה גם הפעם. רב החובל מצא גבר בן 25 שפניו קורנות ועיניו חכמות. רוסי שבתוך כל ההמולה איבד ספר חשוב על ימאות. המיוחד בבחור שהוא נראה כמו ליצן. בגדיו מטולאים וצבעוניים. זו נקודת האור היחידה שקרנה מהספר. הבחור לא חיפש כלום או רצה כלום מהחיים הוא פשוט היה שמח מלהיות.

"זוהר העלומים עטף את סמרטוטיו הססגוניים, את מחסורו, את בדידותו, את השיממון המהותי של נדודיו חסרי השחר." "חייו לא היו שווים קניה של יום אחד, והוא חי וקיים, באומץ רוח, בפזיזות, והיה חושב שהוא בלתי מובס, הזוהר דרבן אותו, הזוהר שמר עליו מכל פגע. בוודאי לא רצה מאומה מן השממה אלא מרחב לנשימה ולהמשיך לעמוד באתגרים". "אם הייתה מעולם רוח הרפתקנות טהורה, נמהרת, לא מעשית לחלוטין שמשלה בבן אדם, היא משלה בצעיר המטולא הזה."

השפה נפלאה, העלילה לוקה בחסרון של אי בהירות אבל אולי זה כדי לתת תחושה שנמצאים ממש כאילו בתוך חלום,תעצמו לרגע עיניים ותדמיינו
סבך בתוך ג'ונגל ומלא צמחייה מסביבך. ערפל וספינה ששטה באיטיות. ביצות, ירוקת, וציקדות או צפרדעים מקרקרים,
עור ברווז מקור ומפחד שמה משהו עלול לקרות.

לפעמים באפילה החושים מתחדדים כדי לחפות על חוסר הראייה. זו ההרגשה המדוייקת שלי בזמן קריאה..

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על לב החשכה