ביקורת ספרותית על אנדרגראונד מאת הרוקי מורקמי
ספר טוב

---

ב 20.3.1995 פזרו אנשי כת בשם אום רעל ברכבת התחתית בטוקיו, בו זמנית ב - 3 קווים של הרכבת וגרמו להרג ולפגיעות בחלקם קשות של עשרות מנוסעי הרכבת בשעת לחץ בבוקר.

מורקמי רוצה להבין ולהגיע ללב העניין, למה זה קורה ואיך החברה היפנית תופסת את הפיגוע הזה. לשם כך הוא עורך ראיונות עם מספר רב של קורבנות הפיגוע כולל קרובי משפחה של נרצחים וכן ראיונות עם כמה מחברי הכת, כאלה שלא השתתפו פיזית בפעולת הטרור.

והמסקנה: אין פרמטר מיוחד לגבי חברי הכת, אנשים נורמליים כמוני וכמוך, משכילים יותר ומשכילים פחות, בעלי מקצועות חופשיים או שכירים בארגונים שונים ובכל זאת לדעתי אחרי קריאת הראיונות, אנשים שמחפשים משמעות והייתי אומרת ניחומים בדת כלשהי ובאוירה כמו משפחתית שתעטוף אותם.

לגבי הקורבנות - החברה היפנית לפי הראיונות היא חברה שמקבלת כמעט בשוויון נפש אירועים קשים. הם כמובן מרגישים כעס, אך לא מביעים רגשי נקמה או ממש זעם, בואו נאמר שכמעט קינאתי בהם על הדרך בה הם קיבלו כולל בזמן הפיגוע עצמו, את המכה הזאת במין שקט כמעט אפאטי. שום זעקות צעקות או קללות שאופייניים למקומותינו.

ומבחינת הספר עצמו, טוב זה ספר דוח שכולו ראיונות בחלקם חוזרים על עצמם. בסופו של דבר לא גורם לך לעוט עליו בסוף יום עבודה.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על אנדרגראונד