"ערמומית, מלאת תשוקה, רק לעתים מהוגנת אך תמיד כנה, סלסטין היא אחת הדמויות הנשיות המופלאות ביותר בספרות" באלו המילים שיבח הסנדיי טיימס את דמותה הנלבבת של המשרתת ברומן של אוקטב מירבו. וגיום אפולינר אמר ש"אוקטב הוא נביא בן זמננו" עד כדי כך כתיבתו הקדימה את זמנה .
אז מי אם כן היה אוקטב מירבו ? הוא היה סופר ועיתונאי צרפתי מבקר אמנות, סאטיריקן ומחזאי שפעל בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, והיה גם בין הראשונים שביקרו במישרין את המעמדות החברתיים של אותה התקופה, בקיצור הוא קרא תיגר על ערכיהם המפוקפקים ואורח חייהם הנלעג.
כתיבתו המשעשעת, החדה, השנונה, והמפולפלת מצליחה להשכיח לגמרי את מאה השנים המפרידות מאז למותו ועד היום, וגם אם מקום ההתרחשויות התקיים בין כותלי טירות אצילים, או בורגנים בצרפת, רחשי הלב והכמיהות נשמעות לגמרי אותנטיות ורלוונטיות ...
בקלילות ובחן הוא עוטף במילותיו את סיפור קורותיה של סלסטין הצעירה שעובדת כמשרתת בבתיהם של אצילים ובורגנים, ופורש ביומנה את כל עלילותיהם ועלילותיה . נקודת הזינוק או נתוני הפתיחה שלה, בהתחשב בתקופה שבה נולדה, לא היו מי יודע מה בלשון המעטה, אבל לאורכו של הרומן ניכר שלמרות התנאים והמגבלות, היא מצליחה לבחור בנחישות כך או אחרת, ובזה כוחה וחינה, עד כי קשה מאוד שלא לעמוד לצידה ולחבב אותה, במיוחד ברגעים שהיא מצליחה להפוך את היוצרות כך שהאדון הופך למשרת והמשרתת הופכת לאדונית.
ויש בו ברומן הזה גם סיפור אהבה. מן הסוג שרב בו הנסתר על הגלוי. כי יש ואנשים בוחרים להיות יחדיו מתוך מה שאנחנו מכנים "אהבה", אם כי הרבה פעמים זו הנחמה שבשותפות הגורל. והבחירה הזו יוצרת יחסים שנעים בין אהבה, שנאה, פחד וכל קשת הרגשות שביניהם ....
חכם מהנה עד בלי די, קולח, קצת חמוץ, קצת מתוק, מריר ועוקצני כמו החיים עצמם .
