יומנה של משרתת מתחיל קצת כמו טלנובלה ספרותית. סלסטין, משרתת צרפתייה בראשית המאה ה-20, פוצחת בכתיבתו של יומן המתאר את חוויותיה בבתי הבורגנים העשירים שאצלם שירתה ומשרתת עתה.
ראשיתו של הספר קלילה, משעשעת, ואווירה של קלות דעת, כמעט, שורה עליה.

אבל הרומן הנפלא הזה הוא כל-כך הרבה יותר מזה.
ככל שמתקדמים ומעמיקים פנימה, אל עבותות הרומן, כך הולכת ונגלית לפנינו דמות אנושית מעניינת, כנה ורגישה, המעמיקה וצוללת גם היא אל חשכת נפשה, אל עברה, אל האינטימיות של חייה והווייתה.

סלסטין, המורגלת בחיים העירוניים של פריז, נשלחת לעבוד בביתם של זוג בורגנים בכפר מרוחק. המדאם המעסיקה אותה היא אישה זדונית, קמצנית וקרה, ובעלה הגולם מהלך בין הטיפין במאמץ לרצותה ולשרוד את הצקותיה ונוקשות הברזל שלה. סלסטין מצטרפת אל צוות משרתים קטן הכולל את הטבחית ואת ז'וזף, איש אמונם של בני-הזוג והאחראי על האורווה ועל עבודות רבות באחוזה, ששמה הוא, כמה אירוני, "המנזר".

תוך כדי התאקלמותה של סלסטין ב"מנזר", היא מתארת חוויות מעברה האישי והתעסוקתי. הסיפורים שלה פיקנטיים, מרעישים, מגונים - וחושפים עד דוק את הניצול המר של המעמד "השקוף" - המשרתים - ואת כל תחלואות אופיים והתנהלותם המבזה של אנשי הבורגנות העשירה והמפוטמת, הצינית להדהים, הזחוחה עד אימה.

במקום עבודתה החדש ובסביבתו הכפרית סלסטין נפגשת עם טיפוסים שונים ומשונים, מעורבת בסצינות חברתיות קשות ומשעשעות כאחד, ומתמודדת עם חדגוניות ימיה באמצעות הכתיבה, העלאת הזכרונות, והחצנת אופיה האמיתי היכן שהיא יכולה. סלסטין אישה יפה, מושכת ומינית. היא אמנם משרתת מסורה, רוב הזמן, אך יש בה חוצפה, עוקצנות ושנינות הבאות לידי ביטוי במצבים מסויימים ובאופנים משתנים ומצחיקים למדי. זוהי אישה חכמה המודעת לחוזקותיה ולחולשותיה, וככל שלמדים עליה יותר, לטוב ולרע, כך נקשרים אליה ולרומן המצוין הזה אף יותר.

מירבו הצליח לברוא דמות נשית אמינה, צבעונית, מרגשת בישירות פנייתה ובעושרה המנטאלי. יומנה של משרתת הנו ביטוי מטאפורי מושלם ללעגו של המחבר הן למעמד הגבוה והן לשכבה החברתית המוחלשת. באינטליגנציה נדירה יצר מירבו ספר שגורם לקוראיו הן הנאה ספרותית מתמוגגת ומחוייכת, והן כאבים חדים בבטן הרכה, בלב. שילוב זה של אירוניה, הומור, עצב, טרגדיה, סקסיות, פסיכולוגיה אנושית מאלפת וכן - אפילו סיפור אהבה לא מובן מאליו בכלל - הופך את יומנה של משרתת ליצירת אמנות מרהיבה.

תרגום זה של אסנת יקירה מזכה אותנו בקריאה קולחת, רציפה ומענגת, בעברית משובחת וגם צעירה, קרובה מאוד ללב.
בסיומו של הספר כתובים קורותיו של מירבו בקצרה והלוואי ויהיו תרגומים נוספים של יצירותיו. אהיה מהרוכשות הראשונות.

יומנה של משרתת מתחיל קצת כמו טלנובלה ספרותית. סלסטין, משרתת צרפתייה בראשית המאה ה-20, פוצחת בכתיבתו של יומן המתאר את חוויותיה בבתי הבורגנים העשירים שאצלם שירתה ומשרתת עתה.
ראשיתו של הספר קלילה, משעשעת, ואווירה של קלות דעת, כמעט, שורה עליה.

אבל הרומן הנפלא הזה הוא כל-כך הרבה יותר מזה.
ככל שמתקדמים ומעמיקים פנימה, אל עבותות הרומן, כך הולכת ונגלית לפנינו דמות אנושית מעניינת, כנה ורגישה, המעמיקה וצוללת גם היא אל חשכת נפשה, אל עברה, אל האינטימיות של חייה והווייתה.

סלסטין, המורגלת בחיים העירוניים של פריז, נשלחת לעבוד בביתם של זוג בורגנים בכפר מרוחק. המדאם המעסיקה אותה היא אישה זדונית, קמצנית וקרה, ובעלה הגולם מהלך בין הטיפין במאמץ לרצותה ולשרוד את הצקותיה ונוקשות הברזל שלה. סלסטין מצטרפת אל צוות משרתים קטן הכולל את הטבחית ואת ז'וזף, איש אמונם של בני-הזוג והאחראי על האורווה ועל עבודות רבות באחוזה, ששמה הוא, כמה אירוני, "המנזר".

תוך כדי התאקלמותה של סלסטין ב"מנזר", היא מתארת חוויות מעברה האישי והתעסוקתי. הסיפורים שלה פיקנטיים, מרעישים, מגונים - וחושפים עד דוק את הניצול המר של המעמד "השקוף" - המשרתים - ואת כל תחלואות אופיים והתנהלותם המבזה של אנשי הבורגנות העשירה והמפוטמת, הצינית להדהים, הזחוחה עד אימה.

במקום עבודתה החדש ובסביבתו הכפרית סלסטין נפגשת עם טיפוסים שונים ומשונים, מעורבת בסצינות חברתיות קשות ומשעשעות כאחד, ומתמודדת עם חדגוניות ימיה באמצעות הכתיבה, העלאת הזכרונות, והחצנת אופיה האמיתי היכן שהיא יכולה. סלסטין אישה יפה, מושכת ומינית. היא אמנם משרתת מסורה, רוב הזמן, אך יש בה חוצפה, עוקצנות ושנינות הבאות לידי ביטוי במצבים מסויימים ובאופנים משתנים ומצחיקים למדי. זוהי אישה חכמה המודעת לחוזקותיה ולחולשותיה, וככל שלמדים עליה יותר, לטוב ולרע, כך נקשרים אליה ולרומן המצוין הזה אף יותר.

מירבו הצליח לברוא דמות נשית אמינה, צבעונית, מרגשת בישירות פנייתה ובעושרה המנטאלי. יומנה של משרתת הנו ביטוי מטאפורי מושלם ללעגו של המחבר הן למעמד הגבוה והן לשכבה החברתית המוחלשת. באינטליגנציה נדירה יצר מירבו ספר שגורם לקוראיו הן הנאה ספרותית מתמוגגת ומחוייכת, והן כאבים חדים בבטן הרכה, בלב. שילוב זה של אירוניה, הומור, עצב, טרגדיה, סקסיות, פסיכולוגיה אנושית מאלפת וכן - אפילו סיפור אהבה לא מובן מאליו בכלל - הופך את יומנה של משרתת ליצירת אמנות מרהיבה.

תרגום זה של אסנת יקירה מזכה אותנו בקריאה קולחת, רציפה ומענגת, בעברית משובחת וגם צעירה, קרובה מאוד ללב.
בסיומו של הספר כתובים קורותיו של מירבו בקצרה והלוואי ויהיו תרגומים נוספים של יצירותיו. אהיה מהרוכשות הראשונות.