ביקורת ספרותית על מצעד האיוולת היהודי - איך הפקירו אבות היהודים את עתיד עמם מאת אמוץ עשהאל
ספר מעולה

---

ספר אדיר של מחבר מבריק.
יש כאן חיבור של "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן להיסטוריה היהודית, מתובל ב"איך הומצא העם היהןדי". הרבה ביקורת עצמית משולבת באומץ מחקרי וביכולת לקבל ביקורת עצמית.
הספר הזה מטלטל את כל מה שהאמנו בו בתור ילדים - בין אם גדלת על ברכי התנועה הקיבוצית ובין אם בילית את שנות ילדותך בזרמי החינוך הדתי קיצוני. הדמויות שאותן לימדו אותנו להעריץ מבר כוכבא ועד למשפחת החשמונאים, מדוד המלך ועד לשלומציון - כולם לפתע נראים באור אחר. גם הדמות כשלעצמה וגם מיקומה בהיסטוריה. פתאום "הטובים" התגלו כפנאטים קיצוניים שהחישו את החורבן. הגיבורים הגדולים התגלו כמתרפסים בפני כמה קיצונים דתיים שהחליטו מה נכון ומה לא.
המסקנה המצערת היא שהיום, כמו לאורך כל ההיסטוריה היהודית, קבוצה של קיצונים דתיים מחריבה את המדינה והישות הלאומית. הקיצוניים מאמינים שאסור שיהיה שלטון חילוני חזק, ולשם כך הם מנגנים על הרגשות הדתיים של החילוניים עד שהם מצליחים להרוס את היכולת של העם היהודי להלחם על חייו. תמיד מעטים וקיצוניים גוררים עם שלם לאבדון.
עשהאל מוכיח זאת לאורך ההיסטוריה ומשאיר אותנו עם השאלות הקשות: מה קורה היום ומה יקרה מחר. קשה להתמודד עם שאלות כאלו.
ומעבר לזה הוא נוגע קצת בפרה הקדושה של "הגניוס היהודי" וה"אתה בחרתנו" ומראה שבגדול לא רק שאין לאמונות הללו שום תוקף אמיתי, אלא שגדולי ישראל לא מצאו שום דבר שתומך בתפיסה הזו.
אז הספר נהדר, מעולה, מדהים - כל מה שאפשר לומר. אבל הספר הזה הוא מראה שמשאירה אותנו עם השאלה: האם נוכל להביט עוד זמן רב בפרצופנו האמיתי.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על מצעד האיוולת היהודי - איך הפקירו אבות היהודים את עתיד עמם