ביקורת ספרותית על אחותו של צייד המכשפות מאת בת' אנדרדאון
ספר מעולה

---

יש אלו המצדיקים את הכאוס ששורר בעולם באיזה אל שנמצא שם למעלה ומכוון את חיי האנשים כמו בובות על חוט ("הכל לטובה","הכל משמיים"), ויש כאלו שמקבלים על עצמם את האבסורד בחיים בצורה צינית ופשוט חיים חיים חסרי משמעות עמוקה (כך אני חי באופן אישי).
הספר עוסק בציד מכשפות שהיה נהוג באנגליה במאה ה-17, שזה למעשה שם קוד להליכה עיוורת אחר אמונה הרסנית. גיבורת הסיפור היא אחותו של צייד מכשפות נודע שמתהלך ברחבי הערים ו"צד" נשים שלכאורה עוסקות בכישופים זדוניים על מנת להצדיק אסונות שונים ("שלא ייתכן" שיקרו לאדם מאמין שמבסס על האמונה את כל חייו. דוגמא לאסונות כאלו הן יבול שהתייבש, מות של תינוק, מות פתאומי של סוס וכדומה)
הספר פותח בנימה צינית ואכזרית של שמות ההורגים "בצייד" האחרון: "אליזבת גודינג ממניגטרי, אלמנה, נתלתה בעוון הריגת סוסו של רוברט טיילור. הלן ליץ- בעוון שליחת שדון במטרה לפגוע בתינוקת, וכדומה) ומפתח ציפייה אצל הקורא שהשגעון ייפסק ואנשים יתפכחו- אך לשווא. אנשים מפוחדים הם כמו סוסים שרצים עם רתמת סוס ללא יעד.

הספר אומנם עוסק במאה ה-17, אך הוא למעשה מראה מטרידה מאוד למציאות שלנו כיום.

"האמונה מתחילה לפעול בידיוק במקום שבו החשיבה פוסקת"

» ביקורות נוספות של חילזון עם קפוצו'ן
» ביקורות נוספות על אחותו של צייד המכשפות