אני אוהבת ספרים בהם הגיבור הוא פרוותי, הולך על ארבע. ללא ספק ז'ול הוא אחד היפים מהזן הזה. לקחתי אותו לחופשה ולא היה מושלם ממנו (אחד, אבל לא היחיד, כן?). הוא ספר קליל ומתוק המתאים לימים הלוהטים המגיעים אלינו. בדיוק במידה. אהבתי את הכתיבה מלאת ההומור של דידייה ואן קואלארט, ואפילו הרגשתי את הקריצה שליוותה אותי במשך כל הקריאה. אהבתי את היכולת של הסופר להאניש את ז'ול ולתת לקורא הצצה אל תוך ראשו, השיתוף ברגשות שלו זה אחד הדברים המתוקים ומחממי הלב שכל אוהב כלבים יזדהה עם זה, ויאהב את זה. ברור.
זיבל בן הארבעים ושתיים, נושא בשני תארים אקדמאים מכובדים, בעל משרה נחשקת ששכר נאה בצידה. אלא שכל זה בעבר, והיום הוא מוצא את עצמו עומד מאחורי עגלת דוכן המוכרת מקרונים בטעמים בשדה התעופה אורלי. שם הוא פוגש באליס העיוורת ובכלב הנחייה שלה ז'ול. מכאן נקשרים שלושת אלו בקשר מיוחד.
אהבתי את כיוון הזרקור אל נושאים מעניינים כמו עולמם של כלבי הנחייה, ומה קורה איתם כשהם מופרדים מבעליהם, או חלילה כשהם הופכים למובטלים? פשוט זה לא מסתבר.
ספר מתוק על אהבה, על אנשים, על מכשכשים פרוותיים, וגם אם הסוף צפוי- הדרך לשם היתה מהנה בכל דף ודף.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
