ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 באפריל, 2021
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
הספר הזה הצליח להימלט מגורל של "קומדיה רומנטית" מתקתקה ובנלית, בזכות מוצאו הצרפתי. הוא כתוב בהרבה חן, ההומור שלו מחליק על מהמורות הז'אנר – הנה הצעירה היפהפייה שהיא גם עיוורת וחסרת אונים. הנה הצעיר שאומץ על ידי השגריר ואשתו, שמצאו אותו בתוך פח זבל ליד השגרירות בסוריה. הנה הלברדור הנאמן המוצא את גבירתו במרחקים בלתי נתפסים. "נראה לכם?" שואל הספר בקריצה. "אל תקחו אותי ברצינות" הוא מציע לקוראיו. "נסו לזרום אתי, מה כבר יכול להיות?"
כשהופיעו הביקורות על הספר, חשבתי שאני לא רוצה לקרוא אותו. כחובבת כלבים יש לי בעיה עם כלבי נחייה. אם הם "עובדים" בשירותו של חובב כלבים – זה סידור נפלא ששני הצדדים יפיקו ממנו תועלת. אבל – לעתים נמסר הכלב לעיוור שאינו מתייחס אליו כאל יצור חי, עם רגשות. לא מזמן יצא לי לעבוד עם גבר עיוור שיש לו כלב נחייה. הוא אדיש לכלב אבל אשתו ממש לא אוהבת כלבים. בשעות שהכלב אינו עובד הוא סגור במרפסת. לא מכים אותו, לא מרעיבים אותו אבל מבחינתם הוא מכשיר.
אני ממתינה בקוצר רוח שמישהו ימציא מכשיר שיאפשר לעיוורים להסתדר באופן עצמאי ברחובות. משהו שיהיה "עיניים" מכניות, יעזור למי שצריך אבל לא יהיה יצור חי, עם רגשות. בחזון אחרית הימים שלי עיוורים שאוהבים כלבים יגדלו אותם כי הם אוהבים אותם, לא כמכשיר הישרדות.
הסיפור הוא כמובן במסגרת ה"לא ייאמן", מספר סיפור בלתי אפשרי. הוא פותר בעיות בדרך שונה ממה שהורגלנו בספרים אמריקאים. למשל – לא חייבים לנצח את היריב. אפשר לשתף איתו פעולה, לתועלת הדדית. לא מוכרחים לשנוא את אלה שגרמו לכם עוול. אפשר להצליח יותר (לגרום להם לאכול ת'לב מספק לא פחות מהשפלתם הישירה) ועל כל אלה מנצח הומור מתוחכם ועליז, לא מתאמץ "להצחיק בטירוף" אבל גורם הנאה ולא מזלזל באינטליגנצייה. חיבבתי אותו ונהניתי מהשנינות של ואן קואלארט ומגישתו המרעננת. לפעמים זה מה שצריך הרופא לרשום כדי לרומם מצברוח ירוד.
37 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, רץ.
זה באמת שונה ומרענן. |
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יופי של תובנות על ניצחון ועל אופציית שיתוף פעולה, ועל סופרים שלא לוקחים את עצמם ברצינות נפוחה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, Tamas
קראתי על כמה פיתוחים מעניינים שיכולים להועיל לכבדי ראייה (ולנכים נוספים) במקום השימוש בבעלי חיים. במקרה הזה אני בעד טכנולוגיה. |
|
|
Tamas
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מעניינת. מצטרפת לקוצר רוחך:)
יצא לי לשמוע על פיתוח ישראלי של חברת אורקם, אם שמעת עליה, של מוצר המסייע לעיוורים ולקויי ראיה. טכנולוגיית עזר לבישה עבור העיוורים המסייעת בכל הקשור לקריאה, זיהוי פרצופים ועוד. לא מכירה את המוצר אבל כל פיתוח טכנולוגי כזה הוא מבורך. כן ירבו ויסיעו בכל מיני אספקטים של החיים לקהילת העיוורים ולקויי הראייה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, gigi
דילגתי כדרכי על תיאור העלילה. ז'ול הוא כלב נחייה שגבירתו, אליס מתחילה את הסיפור כעיוורת וממשיכה אותו כמי שניתוח חדשני הפך אותה לרואה. הכלב איבד את תפקידו וחיפש לעצמו משמעות חדשה וקשר אהבה חדש. (קו העלילה הזה מאד מתאים לסופרים של קומדיות/דרמות רומנטיות) לגבי החתימה על חזון אחרית הימים שלי - ככל שיותר אנשים יחתמו, כך נביא אותו יותר מהר (-: |
|
|
gigi
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מצחיק שרוב התגובות נוגעות לכלב הנחייה ופחות לביקורת על הספר חחח האמת, לא נשמע מעניין במיוחד אז לא נראה לי שאתאמץ לחפש ולקרוא אבל נתקעתי על השאלה היכן כלב הנחייה נכנס לסיפור? חזון אחרית הימים שלך מגניב, מותר לחתום עליו גם?:)
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, Zek.
תלוי בזווית הראייה... |
|
|
סימנטוב
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אני יחפש את הספר שאמרת שלא קראתי אותו.
אני מסכים עם מה שאת אומרת שאין לך ברירה. אפילו שאם היה לי ברירה יעני הייתי יודע שיש מישהו שיתנהג איתו יפה ויקח אותו אז הייתי נותן אותו שהוא לא כל כך מתאים אצלנו שאני לא יודע לחנך אותו. אבל אני יודע הוא יישאר פה כל החיים שלו אז אנחנו עושים מה שאפשר בשביל שנסתדר.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
יעל מעניין מה שכתבת על כלבי נחייה, מודה שאף פעם לא חשבתי בכיוון הזה..
|
|
|
המורה יעלה
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מצד אחד
את צודקת בהבדל שבין בני אדם לחיות שאינן יכולות להתפטר, מצד שני אנחנו נכנסים כאן לדיון פילוסופי שאין לו סוף, ובסיכומו הדבר החשוב הוא לתת את היחס הכי טוב שאתה יכול - הן לחיות והן לבני אדם - אף שתיאורטית הם יכולים להתפטר (לא תמיד, אגב)
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אלי - אני לא חושבת כמוך שיחס הוא עניין של החלטה.
יחס הוא המבנה האישיותי של המתייחס, מה הוא מפיק מהיחס (נניח מהיחס המבזה בדימוי שלו הוא מפיק קצת גובה לעצמו) ולפעמים להתעקש על "חברות" מדומה הוא שיא ההשפלה. אבל הדוגמאות שהבאת הן של אדם עובד שיכול לשלוט גורלו, במידה מסויימת. כלבי נחייה (או חמורי עבודה, או סוסים וכו') הם חסרי-אונים שאינם יכולים להחליט להתפטר, נניח, אם לא מוצא חן בעיניהם. וזה, לדעתי, עושה את ההבדל. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, חני.
אמן. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
חן חן, סימנטוב.
יש כמובן "כלב רע" כמו שיש "ילד רע". בזווית הסתכלות מסויימת מדובר בכלב (או בילד...) שנקלעו למשפחה וכללים שהוא לא מסתדר איתם. זה יותר פשוט עם כלבים: אנשים מוסרים אותם (או זורקים אותם לרחוב) וזהו. עם ילדים הסיפור יותר מסובך, כמובן. אולי יצא לך לקרוא את "בלתי שביר" של הילנברנד. היא מספרת על אחד לואי זמפריני שהיה דברים שונים בשנות חייו: אלוף אולימפי בריצה ושבוי ביפן במלחמת העולם השנייה. אבל הוא התחיל את חייו כ"ילד רע". כשקראתי את התיאורים עליו בילדותו, חשבתי שאם היה לי ילד כזה, הייתי מתפטרת. אבל התכונות שהקשו על משפחתו לטפל בו היו בדיוק התכונות שהפכו אותו למי שהיה - סמל לרוח האדם שלעולם אינה נכנעת. אותו כלל לגבי כלבים. כנראה אם היה לי הכלב שלך גם אני הייתי מתייאשת ממנו. אבל לפעמים אפשר לעשות די הרבה אם מסרבים לקבל את הנגזר עלינו. סליחה על החפירה. הנושא הזה נוגע לי מאד. |
|
|
המורה יעלה
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
נשמע טוב
ייתכן שאקרא.
בקשר לכלבי הנחייה - זה קשור יותר לאדם הספציפי מלעובדה שמדובר בכלב נחייה. יחס הוא עניין של נטו החלטה, ויחס כמכשיר יש גם כלפי בני אדם. זכורים לי הימים שעבדתי במשק בית, ורוב המשפחות התייחסו אלי איפשהו באמצע, זכורות לי בעיקר שתי משפחות - אחת מהן שהאישה התייחסה אלי בסדר יחסית (לא משהו שאזכור לטובה אבל גם לא מפתיע בהתחשב בתדמית של מנקה) אבל הבעל ממש ביזה אותי ואפילו יחס של משרתת היה יותר טוב מהיחס שקיבלתי. השנייה הייתה משפחה שהאימא הייתה מדהימה, התייחסה אלי כמי שעוזרת לה ולא הייתה מוכנה שאני לא אקח הפסקה ואשב לאכול משהו. לא עניין אותה כלום והיא לא הייתה מוכנה לתת לי יחס אפילו קורקטי ותקין - אלא התעקשה על יחס חברי. אנחנו צריכים לזכור שעיוור זה בנאדם, ולכל אחד יש כלים להסתדר בחיים. לפעמים הם אנשים או בעלי חיים ולפעמים לא. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, רונדנית.
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מי יתן והמחשבה שלך לגבי עיוורים תתגשם.
וניחוח צרפתי נשמע נהדר.
|
|
|
סימנטוב
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
נראה לי אני יקרא את זה.
בקשר למה שרשמת על הכלבים אז אצלנו גם יש כלב לא כולם אוהבים אותו שהוא הרבה פעמים רע. לפעמים הוא טוב יעני בא מתפנק שרוצה משהו אבל כל פעם שנכנס אחד לבית או שהולכים איתו לבחוץ הוא מתנפל עליהם. אפילו לפני חודש ראה מרחוק כלב ובנאדם קשור אליו וברח לי מהיד שלא שמתי לב. נשך גם את הכלב וגם את הבנאדם שהוא ניסה לבעוט בו וזה כלב ערס ישר תפס את הרגל שלו ונשך. יעני כמו שיש כל סוגי האנשים ככה גם בכלבים. המזל שלו שאני כואב לי הלב עליו שאם נחזיר אותו אני יודע אף אחד לא יקח אותו שוב פעם.
|
|
|
רונדנית
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה על הסקירה יעל, גם אני אהבתי את הספר וניחוחו הצרפתי
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, דן.
גם בספר הכלב הוא לברדור מחונן במיוחד... לצערי לא תמיד כלבי שירות מקבלים את היחס המגיע להם. שלא להזכיר את אותם כלבים המאולפים הנשלחים למלחמה (שלנו) במקומנו. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
לעתים קרובות זה באמת המצב: הקשר הצמוד בין הכלב לעיוור יכול להוביל לקשר רגשי עז. אבל כמו שסיפרתי, וכמו שמסופר גם בספר, יש אנשים שאינם מפתחים קשר כזה עם היצור שהוא כלי בעיניהם, עד כדי התעללות ממש, וגם באלה נתקלתי כבר. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה, מורי.
אני בספק. הספר אינו מאפיין את הספרות הצרפתית (שהיא פעמים רבות כבדת-ראש ופלספנית) אלא את המזג הצרפתי (כמו שאני מתרשמת ממנו). הספר מתרחש במחוזות של בדיון, הוא שטותניקי במידה רבה, ולא נראה לי שיהיה לטעמך. |
|
|
דן סתיו
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
yaelhar
ביקורת יפה ורגישה. אני מסכים איתך לגבי כלבי נחיה - הם קודם כל בעלי חיים ולא מכשירים ורק אחר כך כלבי נחיה. כבעלים מרוצה של לברדור מלא שמחת חיים, אני מקווה שגם כלבי נחיה יקבלו את היחס המגיע לכל חית מחמד ועל אחת כמה וכמה לכזו שבשירות האדם.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
מעניין כתבת על
הכלבים, בכל המקרים הלא רבים שראיתי התייחסו לכלב נחייה כמו לבן אנוש ממש ואף יותר,פינקו לו את הצורה.לפעמים ספר כזה זה כל מה צריך.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-6 חודשים)
אני אוהב אותו כחובב ספרות צרפתית?
|
37 הקוראים שאהבו את הביקורת
