ביקורת ספרותית על מאה ימים של אושר מאת פאוסטו בריצי
ספר מעולה

---

אומרים, כי אין אדם יודע את יום פקודתו, אך לוצ'ו באטיסטיני, גבר בן ארבעים, נשוי ואב לשני ילדים, יודע אותו היטב.
יתרה מכך, הוא זה שקבע את התאריך, אחרי שהתוודה לסופיותה של מחלתו.
נותרו לו מאה ימים לחיות לפני נקודת הסיום.
את אותם הימים הוא מתכוון לנצל היטב, ויש לו תוכניות רבות, ובהן: ראשית - להתפייס עם אישתו.
הבשורה על הסרטן תופסת את לוצ'ו בטיימינג לא נוח... הוא בדיוק בגד באשתו - בגידה טיפשית וחסרת טעם, בעיניו,
אך אשתו האהובה, למרבה הצער, רואה אותה באור מעט שונה.
מאה ימים כדי להותיר מאחור זיכרון יפה לילדים שלו, ולשחק עם החברים.
מאה ימים שבהם לוצ'ו מחליט להשקיע את כל כולו בדבר הקשה מכול: להיות מאושר.
והמוטו שלו: "יום שלא צחקנו בו - הוא יום אבוד."
ספר נפלא, ולמרות הנושא המורבידי, הספר שופע אופטימיות, הומור נפלא, תובנות על החיים, ואפילו העשרה בסגנון אתר "הידעת"
כל כך כל כך אהבתי !!!

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על מאה ימים של אושר