ציטוט מהספר שגרם לי להבין שהם רואים אותנו באופן מעוות : "ההשפלה היא המקור לכל. בכל יום חיילי צבא הכיבוש משפילים אותנו, את משפחותינו, את ילדנו...." "בכל סוף שבוע חיילים עוצרים משפחות שלמות, מחללים את כבוד הנשים ומכים את הגברים. "

הספר לא מביא נקודת מבט של הימין או השמאל, העלילה היא נטו על הסכסוך וההתרחשויות שליבו ומלבים את הסכסוך עד היום. יש פה צד ערבי פלסטינאי ויש לו אמירה. ויש צד ישראלי עם האמירה שלנו. כל צד סטראוטיפי וקלישאתי במידה. אין פה ראייה עמוקה או פילוסופית על החיים. הארועים שמתרחשים מדברים בעד עצמם עד שלא צריך כלום כשיש מתח ללא הפסקה.

יש סיפורים שאנחנו כישראלים מספרים לעצמנו. צבא מוסרי, מתריע לפני שפוצע אזרחים חפים מפשע, לא שo ילדים בקו האש. וכו'... ויש סיפורים שעוברים מפה לאוזן שפלסטינאים מספרים לעצמם מדור לדור. מבחינתי הסיפורים שלהם הם בדיוניים ממש כמו הסיפורים שסיפרו על היהודים כשהאנטישמיות הייתה בשיאה במאה הקודמת הכוונה מוגזמים בלי פרופורציה.. כמובן יש תמיד שני צדדים למטבע בסכסוך שלנו אך את הצד בסיפור שלהם לא אהבתי לשמוע ( למרות שאנחנו לא טלית שכולה תכלת) כי זה נשמע אכזרי ומשפיל ואני לא רוצה לחשוב על האפשרות הקלושה ביותר שזה אנחנו.. אין מצב שאנחנו מחללים נשים, אין מצב שחיילים מוציאים במחסום ילד חולה מהרכב ומכריחים אותו לשכב על הכביש והכלבים שלנו מלקקים ומטמאים אותו ונושכים אותו. זה בהחלט סיפורי פרופגנדה כשרוצים לגייס שהיד או לעשות רושם על ילדים קטנים. כשדברתי ביני לביני הבנתי שהכל תלוי מנקודת המבט וזווית ראייה של המסתכל.

*****************************

הסיפור המורכב שלנו עטוף ברומנטיזציה על שלום ולחיצות ידיים עם שועי עולם. עטוף ביונים לבנות שמבשרות עידן של שלום. שני חברה צעירים ישראלים נפגשו במחנה קיץ מיוחד באמריקה של נוער מכל העולם. האחד עלי והשני סער. אחד ירושלמי והשני משכם. הם היו אחים בדם ושמרו אחד על השני עד ש....( הבטחתי לעצמי בלי ספויילרים).
בסיפור יש לוחמים גיבורים, כאלה מהשייטת שמסכלים פיגועים. מדהים כמה יפה לקרוא על כל המערכות שלנו בארץ שמשתפות פעולה כדי לסכל פיגוע. עומדים בלחץ מודיעיני כשהשעון לא מפסיק לרוץ...הכל לגיטימי כולל להפריע לרמזורים באיילון וליצור פקק או לביים סצנות מוזרות כדי לעצור את מטען החבלה מלכת.
מנגד יש רוצחים, שהידים, מחבלים שמטרתם להרוס שביבים של תקווה לשלום בין העמים.
לא צריך להיות גאון בשביל להבין שככל ששונאים יותר השנאה גוברת, וכמובן הנקמה משני הצדדים
כשנופל לך אח או חבר או בן משפחה, מרוב עצב עלולים לשבור מחשבות אופטימיות וחברויות למרות כל האהבה שבעולם. ונשאר רק חלל שחור שרוצה לנקום וכבר לא משנה החיים עצמם כשיש בלב כל כך הרבה שנאה.

הספר זורם וכתוב יפה ומותח ללא הפסקה לכל אורכו . יש כבוד גדול בספר לאנשים שעושים ימים ולילות בכדי לשמור על שפיות החיים. יכולתי ממש לראות את הסצנות בדמיון ביחד עם הקריאה. כל הזמן משהו קורה בו, מרדף ללא הפסקה. הסי אי אי, השייטת, המודיעין, הגרמנים, אוסמה בן לאדן... לא יכולתי לעזוב את הספר עד לסיום וזה אומר המון.

****************************
והסכסוך, הוא ממשיך להתגלגל כמו כדור שלג. נאחל לנו שיום אחד הכדור יעצור והמילה שלום תהיה אופנתית שוב. ועד אז חשוב להישאר בצד הבטוח ולהישאר בחיים.

ספר שמתחיל כסיפור על חברות, זהות ונעורים, אבל מתפתח למאבק עמוק בהרבה בין נאמנות אישית לנאמנות לאומית, בין זיכרון משותף למציאות מדממת, ובין האפשרות להכיר את האדם שמולך לבין הרגע שבו הוא הופך, בעל כורחו, לצד השני של המתרס. הספר מספר על סער הישראלי ועלי הפלסטיני, שנולדו משני צדי הגבול ונפגשים במחנה קיץ של ״מנהיגי המחר״, ובהמשך נקרעים בין חברותם לבין המציאות הפוליטית והביטחונית שסביבם.

מזווית של איש מודיעין, כוחו של הספר הוא בכך שהוא לא מסתפק בשאלה מי צודק ומי טועה. הוא מתעניין במנגנונים שמייצרים הקצנה, נאמנות, נקמה ובחירה. עולם המודיעין והמלחמה בטרור מופיע כאן לא רק כתפאורה, אלא כמערכת שבה החלטות אישיות, יחסים, טראומות ותפיסות עולם הופכות בסוף למידע, לאיום, להזדמנות או לכישלון.

העובדה ששנער עצמו שירת בקבע בתפקידים מסווגים באמ״ן מורגשת לאו דווקא בפרטים טכניים, אלא בהבנה של האזור האפור: המקומות שבהם המציאות אינה מספקת תשובות נקיות, והאויב אינו רק יעד אלא גם אדם עם סיפור, בחירות וכאב. הספר אושר לפרסום לאחר דיונים מול הצנזורה וועדת שרים מיוחדת, וגם זה מעיד על האזור הרגיש שבו הוא נע.

זהו מותחן ישראלי סוחף, אבל גם ספר על הטרגדיה של המרחב שבו אנחנו חיים - מקום שבו אנשים שיכלו להיות חברים מוצאים את עצמם, לא פעם, משני צדדים של אותה כוונת.

לפני 4 שנים כאשר הייתי תלמידת תיכון וארגנתי ביחד עם תלמיד נוסף 2 מפגשים עם תלמידים מבית ספרנו עם תלמידים מבית ספר ערבי. המפגשים היו מפגשי היכרות, דיבור על דילמות אשר מעסיקות אותנו כערבים ויהודים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולמצוא את המשותף במקום את הנפרד. זה היה מאוד משמעותי לשמוע דעות של אנשים אשר שונים בהשקפת עולמם ממני. בעקבות 2 המפגשים, הכרתי תלמידים מאוד נחמדים אשר היו שונים ממני בדת בלאום ובהשקפת עולמם ואפילו עם אחת מהן שמרתי על קשר תקופה מסוימת דרך התכתבויות אבל לצערי נסיבות החיים הפרידו ביננו ולא המשכנו להיות בקשר.

הגעתי לספר הזה בעקבות סדרת הטלוויזיה אשר מבוססת על הספר. לא ראיתי את הסדרה והעדפתי לקרוא את הספר לפני שאני רואה את הסדרה. לפי הבנתי הספר והסדרה שונים זה מזה אז טוב שקראתי את הספר לפני שראיתי את הסדרה.

הספר מספר על שני בחורים עלי וסער. אחד פלסטיני מוסלמי אשר גר בשכם ואחד יהודי אשר גר בירושלים. שניהם שונים זה מזה, הם מכירים דרך מחנה קיץ אשר מתקיים בארה"ב "מנהיגי המחר" אשר מטרתו לקרב בין בני נוער מלאומים שונים וממדינות מסוכסכות. עלי וסער נהיים חברים טובים וחווים ביחד חוויות אשר מגבשות בניהם ביחד אך גם מפרידות ביניהם. במהלך האינתיפאדה השנייה סער הולך לצבא ומתגייס ליחידת ביון בחיל המודיעין ואחראי לחפש אחר מחבל וטרוריסט מסוכן ששמו "דוכס" ועלי מצטרף לארגוני טרור של הפת"ח, אל אקצא ואל קאעידה, משתף פעולה עם אנשי טרור מוסלמיים קיצונים. שניהם הולכים לעולמות מאוד שונים וג'ני (ג'ניפר) בחורה אמריקאית-יהודייה שהכירו במחנה קיץ נקרעת בין שניהם.

הספר נוגע בנושאים רגישים לחברה הישראלית והפלסטינית כאחד כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני, כיבוש, האינתיפאדה השנייה, הסכמי שלום, נאמנות למולדת מול חברות ארוכת שנים. הספר גם נוגע בנושאים רגישים של החברה האמריקאית והאירופאית כמו ארגון אל קאעידה ואסון התאומים. הסופר כותב מנקודת מבטו של סער יהודי ישראלי קצין בחיל המודיעין ומנקודת מבט של עלי מחבל אשר מצטרף אל שורותיהם של טרוריסטים מפת"ח ואל קאעידה כך שהספר מתעסק גם במרדף גלובלי כי עלי מחבל גם בארגונים אסלאמיים קיצונים שהם מחוץ ליו"ש ועזה.

בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני ובנוגע להסכמי שלום, אני רוצה שיהיו הסכמי שלום ביננו ובין הפלסטינים ושתי מדינות לשני עמים אבל אני יודעת שזו משימה לא פשוטה: שני הצדדים צריכים לעשות ויתורים ואפילו אם שני הצדדים עושים ויתורים עדיין הצד הישראלי יצטרך להיות בערנות ולהגן על עצמו ולא להיות נאיבי מפני חלקים בצד הפלסטיני שלא תמיד ירצו את השלום ויעודדו פעולות טרור. אני חושבת שיש שני צדדים למטבע, אני חושבת שהצד הישראלי לא טלית שכולה תכלת וגם הצד הפלסטיני לא טלית שכולה תכלת. הסופר מציג גם את הצדדים הבעייתיים של צה"ל ביו"ש אבל במקביל מציג גם את הצדדים הבעייתיים של ארגוני טרור פלסטינים ומחבלים. אני נגד טרור יהודי ופלסטיני. יש אנשים אשר מכחישים שיש טרור יהודי אבל הפעילויות אשר נעשות בשטחים מצד נערי גבעות כלפי פלסטינים ועידוד של כהניזם ובנגביריזם זה דבר מאוד מסוכן וקיצוני. אותו הדבר ההתנהגויות הקיצוניות של מחבלים מפת"ח, חמאס, אל אקצא ואל קאעידה מאוד מסוכנות. אפילו אם יש סיבה למחבלים להצטרף לארגוני טרור, הסיבות יכולות להיות כיבוש, הסכסוך הישראלי הפלסטיני, הרג של בני משפחה של אותם מחבלים, אף אחת מהסיבות האלו לא מצדיקה פעולות חבלה וטרור.

כמו כן, היה קטע לא פשוט לקריאה בספר ואם מישהו רוצה לקרוא את הספר שלא יקרא את הפסקה הנוכחית. ג'ני בחורה שסער ועלי הכירו במהלך השירות נקרעת באהבתה בין שניהם, בסופו של דבר היא בחרה בעלי והייתה מאוהבת בו באופו עיוור אפילו אם היא חשדה שהוא עושה פעולות טרור. היא אפילו הייתה מוכנה להתאסלם בשבילו והיא התחברה לאיסלאם. זה היה עבורי לא פשוט לקריאה מכיוון שזה לא פשוט לשמוע שמישהו מוכן לשנות את דתו מיהדות לדת אחרת. באופן אישי לי חשובה היהדות מכיוון שזו דת, מסורת ולאום שעליהם התחנכתי וגדלתי. גם אני חוששת שאם תהיה הרבה התבוללות או שינוי דת אז העם היהודי יכחד. פה אני מפתיעה אנשים בדעותיי, מה שכתבתי כרגע לא סותר את העבודה שאני רוצה שלום, פתרון מדיני וזה שאני חושבת שצה"ל לא תמיד מתנהג בצורה הכי הולמת בשטחים. כל הסוגיה של נישואים מעורבים, המרת הדת לטובת האהבה אלו נושאים מורכבים ודילמות מורכבות שאפילו לי בתור אדם ליברלי לפעמים קשה איתם ואני עדיין מנסה לגבש את דעתי על העניין מתי צריך להמיר את הדת לטובת אהבה. אבל במקרה של ג'ני ובגלל שעלי הוא מחבל מבוקש שרצח הרבה חפים מפשע, בשבילו לא שווה להמיר את הדת.

בכל אופן אני ממליצה לקרוא את הספר. ספר מעולה. גמר חתימה טובה.

ספר מתח משובח ומעולה.
הספר הזה חיבר אותי למאורעות הזוועה
שקרו לאחרונה בארץ, ועם זאת הצליח לנתק אותי מהחדשות.
הסכסוך האינסופי בשכונה שלנו, שבכ, מוסד,
ערבים, יהודים, אמריקאים..
והכל מחובר בכתיבה סוחפת ומותחת.
יישר כח לדניאל שנער, רוצו לקרוא.

בד"כ אני לא חובב מותחני ריגול וקורא בעיקר מותחנים פסיכולוגיים. שמעתי על הספר הזה מזמן והתעלמתי ממנו, אבל כשראיתי את הפרומו לסדרת הטלוויזיה ידעתי שאני חייב לקרוא אותו דחוף ואיזה כיף שעשיתי זאת!!!
מדובר בספר מעולה הכתוב כלבבי בגוף ראשון מפי סער ועלי לסירוגין (מידי פעם מובאת בגוף שלישי דמותה של ג'ני שלא התחברתי אליה בכלל).
היה מרתק לקרוא על שתי נקודות המבט, על תהליכי ואמצעי ריגול ועל המרדף של שני החברים שהפכו לאויבים.
אם זה עוד לא מובן, מומלץ בחום!!!
ממשיך ישירות לספר ההמשך "בית הפגודה"

במסגרת מפגש מנהגי העתיד ישראלי פלסטינאי אמריקאי,נפגשים 3 צעירים במחנה קיץ בארצות הברית.המפגש בתחילתו טעון,אך הם לומדים להתגבר על המחלוקות והסטיגמות,ומנסים ליצור פלטפורמה עליה ניתן להגיע להדברות,מתוך הנחה שבעתיד יוכלו להתגבר על משקעי העבר ולהביא שלום בן ישראל לפלסטינים.אירועים שקורים בשטח,משנים את התוכניות שלהם.מרתק ומותח.

אין יותר מידיי מה להוסיףף... רוצו רוצו לקרוא!! כתיבה סוחפת ומהנה מהדף הראשון ! לא תוכלו להוריד את העיניים מהספר באחריות!
ממליצה לקחת מהספרייה את שני החלקים יחד . אתם תודו לי ..
שמיים אדומים ספר 1
בית הפגודה ספר 2

קריאה מהנה!!! (:

הספר הזה התחיל כמו נסיעה במכונית סובראו ישנה ומקרטעת והפך לנסיעה במהירות הולכת ומתגברת באופנוע Yamaha YZF R1 במרדף בין מדינות וערים.פריז,ברלין,אפגניסטן ומערות טורה בורה עד למדינה אפריקאית שכוחת אל בשם מאוריטיניה. שם כביכול נחתם המרדף חוצה המדינות. האומנם?

הספר הזה בהחלט מצליח להפתיע. הוא מתחיל כמו רומן לבני הנעורים על איזה אידיליה תמימה שנוצרת במפגש בין לאומים שונים במחנה קיץ במערב ארצות הברית. שלשיית חברים נולדת במעין סיפור הצלחה אמריקני וסנסציוני כמעט בלתי אמין. שלשיית הנערים שספק אם דרכם הייתה מצטלבת לפני נפגשים במחנה הקיץ. עלי הנער המלומד והאינטליגנט מהעיר נבלוס. סער גאון פיננסי ישראלי צעיר ומבטיח וג'יני הצעירה האמריקאית הבלונדינית היפה שהיא "באופן מפתיע" ביתו של בכיר בשירותי הביטחון האמריקאים וכמו בסרט אמריקאי טוב השלישייה מצליחה באורח פלאי לפענח יחד פתרון לחידת היעלמותה של ילדה שאבדה ביער שנים רבות ועקבותיה נעלמו. יחד הם יוצרים תמונה שמצטלמת היטב במהדורות החדשות. של דו-קיום ותקווה כנגד כל הסיכויים.

עד כאן רוב הסיפור נשמע קצת קיטשי, תמים,ילדותי וקלישאתי. לאחר מכן חל המפנה המצופה אך המעניין שהוא לצערנו ההתפכחות מהחלומות והאידיליה של מזרח תיכון חדש, חוצה גבולות לאומים וגדרות. כל דמות בסיפור צריכה לבחור את הצד שלה והנרטיב שלה. עלי התמים והגיבור שכמעט הצליח לחלץ את עצמו מגורל משמים ומדכא בנבלוס הכבושה ולהפוך לצעיר משכיל ומבטיח באוקפסורד הופך את עורו בעקבות טרגדיה משפחתית שכמובן האחראים לה הם הישראליים המפלצתיים. המהפך האישיותי שעובר על הוא מהיר והרסני וקצת תמוה בעיני. עם כל הצער שבטרגדיה המשפחתית שלו לא ברור לי איך צעיר משכיל ומתון לכאורה עם עתיד מבטיח לפניו נהפך באחד לארכי-טרוריסט רצחני וחסר רגש. המעבר קצת דרמטי מידי אבל משרת היטב את המתח וקצב העלילה שבסיפור. סער הופך לבכיר במודיעין שהמשימה שלו היא לאתר ולסכל את פעולותיו של ה"דוכס" אתם כבר יכולים לשער בעצמכם מיהו הדוכס? הדרכים של השניים מצטלבים שוב ושוב. האם החברות תשרוד את הפערים העצומים שנפערו בניהם? אני לא אפגום במתח שבסיפור אם אחשוף שלא! היא לא שורדת את החיים האמתיים במזרח התיכון ששקוע עד צוואר בדם.

הסיפור מתגלגל כמו סדרת מתח טובה וקצבית. כתוב בסלנג ובהומור. בשפה פשוטה ועכשווית. יכולתי לדמיין את ליאור רז מגלם את סער. את דמויות המשנה המשעשעות שמוסיפות נופך לסיפור. יורי גאון מחשבים רוסי שמגלם היטב את הסטראוטיפ של חנון רוסי מוזנח בטרינינג נצחי. פלפלת הלוחמת שהיא כדור אנרגיה לוחמני ומפתה. יובל ראש הצוות בעל האגו האובר מנופח שלא מפסיק לנצל כל סיטואציה להשפיל ולעלוב בסער המוצלח שלנו. בכלל שנער לא מתבייש להשתמש בהמון קלישאות וסטראוטיפים בדמויות שלו. אבל בצורה כלשהיא הקלישאות עובדות בחינניות והסטראוטיפיים יוצאים אמינים ומצחיקים.

מה שלא הבנתי זה מדוע הספר היה צריך לעבור כביכול את אישור הצנזורה? האם זו תוספת בדיונית בכריכה על מנת למשוך עוד קוראים? אם הסיפור כולו בדיוני מדוע יש צורך לעבור צנזורה כלשהיא? מעניין אם יש בחלק מהסיפור דמיון למציאות כלשהיא שהמחבר חווה בשירות שלו באמ"ן? או שמדובר בתרגיל מכירות זול?

(מבחינתי הספר הזה הגיע בדיוק בזמן לרענן את מעט הערבית שלמדתי בקורס שסיימתי לפני חודשיים. הוא השתמש לא מעט בביטוים ומילים שהכרתי והיה כיף להיתקל בהם במהלך הסיפור. בקרוב אני מתחילה קורס המשך ומקווה להעשיר יותר את אוצר המילים. ניכר מהשפה בה השתמש שנער שהוא אכן ערך מחקר ראוי לספר או שבאמת יש לו רקע והבנה בעולם המושגים של החברה הפלסטינית. ממליצה לכל מי שמתעניין קצת במזרח התיכון להתחיל ללמוד קצת את השפה. היא מאוד דומה וקרובה לעברית ולא קשה לקלוט אותה אפילו בגילי המופלג.)

ולא אמרנו מילה על פוליטיקה! יש לי הרבה מה לומר על הנרטיבים שהועלו בסיפור. לרגעים נדמה לי ששנער ממש מצדד בנרטיב הפלסטיני. הוא הציג אותו בצורה כל כך משכנעת ואמינה. אנחנו צבא הכיבוש האלים והמדכא שנהנה להכות ילדים חפים מפשע ולהתעלל בחולים ובאזרחים. הפלשתינים מדוכאים ומתוך האפלה והבזיון שבחייהם שאנחנו יצרנו נולדת ונרקמת באופן בלתי נמנע מפלצת השנאה והשטנה. לא יודעת אם שנער באמת מאמין לנרטיב הזה או שבחר להציג את האמת של הדמות שלו. אני מבינה ומסכימה שחייהם של הפלשתינים לא קלים. יכולה להבין למה מחסומים ומעצרים שרירותיים כמו שמתוארים בספר יכולים להוליד בהם שנאה. לא הייתי רוצה לעמוד במקומם. אבל שנער אולי בכוונה בחר להתעלם מכל הטעויות שעשו המנהיגים והעם הפלשתיני בדרך תוך כדי בחירות מוטעות. הוא בחר אולי בכוונה לא להציג גם ביקורת עצמית שצריכה להיות להם וגם להדגיש שמקרים מסוימים שמוצגים בספר אינם דוגמא מייצגת אמיתית להתנהגות של הצבא שלנו בזמן המלחמה. אבל מעבר למה שציינתי כאן לא אכנס יותר לעומק על השקפתי. האמת מורכבת וכמו שאמר הדוכס בספר: "הרי הכול בעיני המתבונן" מי הגיבור? מיהו לוחם החופש ? ומיהו הטרוריסט? הכול בעיני המתבונן.

לסיכום: מומלץ לאוהבי ספרי מתח,אקשן,ריגול וכו'!

ילד פלסטיני וילד ישראלי נולדו באותו יום, יום שבו השמים היו אדומים.

שניהם ילדים במשפחות אמידות ונפגשים במחנה קיץ בארה"ב, שם הם מכירים, הופכים לחברים ומתאהבים באותה ג'ניפר האמריקאית.
החיים מתנהלים כהרגלם- זה הולך לצבא וזה לוקח חלק פעיל בהתנגדות ודרכם מתישהו חייבת להתנגש.
הספר מתאר את החיים משני צדי המתרס, נעשה פה ניסיון אמיתי להבין את הצד השני אבל היה קשה לי להזדהות עם הצד השני. משהו שם לא עבר לי. בספרים אחרים שקראתי שדיברו על הנושא דווקא קל היה לי להזדהות עם הצד השני אבל פה משום מה לא הצלחתי.
הספר מלא בסטיגמות ודמויות צפויות(ג'ני האמריקאית שמורדת באביה, יורי ההאקר הרוסי, רפיק השמן הפלסטיני), ולא הפיל אותי מהרגליים.

הוא מאוד זורם, כתוב בקלילות ונחמד אבל מבחינתי די צפוי.
מי שאוהב ספרות מרגלים וכו' אולי יתחבר יותר, לדעתי הספר נחמד.