ביקורת ספרותית על שמים (שמיים) אדומים - פרוזה # מאת דניאל שנער
ספר בסדר

---

ילד פלסטיני וילד ישראלי נולדו באותו יום, יום שבו השמים היו אדומים.

שניהם ילדים במשפחות אמידות ונפגשים במחנה קיץ בארה"ב, שם הם מכירים, הופכים לחברים ומתאהבים באותה ג'ניפר האמריקאית.
החיים מתנהלים כהרגלם- זה הולך לצבא וזה לוקח חלק פעיל בהתנגדות ודרכם מתישהו חייבת להתנגש.
הספר מתאר את החיים משני צדי המתרס, נעשה פה ניסיון אמיתי להבין את הצד השני אבל היה קשה לי להזדהות עם הצד השני. משהו שם לא עבר לי. בספרים אחרים שקראתי שדיברו על הנושא דווקא קל היה לי להזדהות עם הצד השני אבל פה משום מה לא הצלחתי.
הספר מלא בסטיגמות ודמויות צפויות(ג'ני האמריקאית שמורדת באביה, יורי ההאקר הרוסי, רפיק השמן הפלסטיני), ולא הפיל אותי מהרגליים.

הוא מאוד זורם, כתוב בקלילות ונחמד אבל מבחינתי די צפוי.
מי שאוהב ספרות מרגלים וכו' אולי יתחבר יותר, לדעתי הספר נחמד.

» ביקורות נוספות של meitalb
» ביקורות נוספות על שמים (שמיים) אדומים - פרוזה #