“ספר מתח משובח ומעולה. הספר הזה חיבר אותי למאורעות הזוועה שקרו לאחרונה בארץ, ועם זאת הצליח לנתק אותי מהחדשות. הסכסוך האינסופי בשכונה שלנו, שבכ, מוסד, ערבים, יהודים, אמריקאים.. והכל מחובר בכתיבה סוחפת ומותחת. יישר כח לדניאל שנער, רוצו לקרוא.”

“ציטוט מהספר שגרם לי להבין שהם רואים אותנו באופן מעוות : "ההשפלה היא המקור לכל. בכל יום חיילי צבא הכיבוש משפילים אותנו, את משפחותינו, את ילדנו...." "בכל סוף שבוע חיילים עוצרים משפחות שלמות, מחללים את כבוד הנשים ומכים את הגברים. " הספר לא מביא נקודת מבט של הימין או השמאל, העלילה היא נטו על הסכסוך וההתרחשויות שליבו ומלבים את הסכסוך עד היום. יש פה צד ערבי פלסטינאי ויש לו אמירה. ויש צד ישראלי עם האמירה שלנו. כל צד סטראוטיפי וקלישאתי במידה. אין פה ראייה עמוקה או פילוסופית על החיים. הארועים שמתרחשים מדברים בעד עצמם עד שלא צריך כלום כשיש מתח ללא הפסקה. יש סיפורים שאנחנו כישראלים מספרים לעצמנו. צבא מוסרי, מתריע לפני שפוצע אזרחים חפים מפשע, לא שo ילדים בקו האש. וכו'... ויש סיפורים שעוברים מפה לאוזן שפלסטינאים מספרים לעצמם מדור לדור. מבחינתי הסיפורים שלהם הם בדיוניים ממש כמו הסיפורים שסיפרו על היהודים כשהאנטישמיות הייתה בשיאה במאה הקודמת הכוונה מוגזמים בלי פרופורציה.. כמובן יש תמיד שני צדדים למטבע בסכסוך שלנו אך את הצד בסיפור שלהם לא אהבתי לשמוע ( למרות שאנחנו לא טלית שכולה תכלת) כי זה נשמע אכזרי ומשפיל ואני לא רוצה לחשוב על האפשרות הקלושה ביותר שזה אנחנו.. אין מצב שאנחנו מחללים נשים, אין מצב שחיילים מוציאים במחסום ילד חולה מהרכב ומכריחים אותו לשכב על הכביש והכלבים שלנו מלקקים ומטמאים אותו ונושכים אותו. זה בהחלט סיפורי פרופגנדה כשרוצים לגייס שהיד או לעשות רושם על ילדים קטנים. כשדברתי ביני לביני הבנתי שהכל תלוי מנקודת המבט וזווית ראייה של המסתכל. ***************************** הסיפור המורכב שלנו עטוף ברומנטיזציה על שלום ולחיצות ידיים עם שועי עולם. עטוף ביונים לבנות שמבשרות עידן של שלום. שני חברה צעירים ישראלים נפגשו במחנה קיץ מיוחד באמריקה של נוער מכל העולם. האחד עלי והשני סער. אחד ירושלמי והשני משכם. הם היו אחים בדם ושמרו אחד על השני עד ש....( הבטחתי לעצמי בלי ספויילרים). בסיפור יש לוחמים גיבורים, כאלה מהשייטת שמסכלים פיגועים. מדהים כמה יפה לקרוא על כל המערכות שלנו בארץ שמשתפות פעולה כדי לסכל פיגוע. עומדים בלחץ מודיעיני כשהשעון לא מפסיק לרוץ...הכל לגיטימי כולל להפריע לרמזורים באיילון וליצור פקק או לביים סצנות מוזרות כדי לעצור את מטען החבלה מלכת. מנגד יש רוצחים, שהידים, מחבלים שמטרתם להרוס שביבים של תקווה לשלום בין העמים. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שככל ששונאים יותר השנאה גוברת, וכמובן הנקמה משני הצדדים כשנופל לך אח או חבר או בן משפחה, מרוב עצב עלולים לשבור מחשבות אופטימיות וחברויות למרות כל האהבה שבעולם. ונשאר רק חלל שחור שרוצה לנקום וכבר לא משנה החיים עצמם כשיש בלב כל כך הרבה שנאה. הספר זורם וכתוב יפה ומותח ללא הפסקה לכל אורכו . יש כבוד גדול בספר לאנשים שעושים ימים ולילות בכדי לשמור על שפיות החיים. יכולתי ממש לראות את הסצנות בדמיון ביחד עם הקריאה. כל הזמן משהו קורה בו, מרדף ללא הפסקה. הסי אי אי, השייטת, המודיעין, הגרמנים, אוסמה בן לאדן... לא יכולתי לעזוב את הספר עד לסיום וזה אומר המון. **************************** והסכסוך, הוא ממשיך להתגלגל כמו כדור שלג. נאחל לנו שיום אחד הכדור יעצור והמילה שלום תהיה אופנתית שוב. ועד אז חשוב להישאר בצד הבטוח ולהישאר בחיים.”

“לפני 4 שנים כאשר הייתי תלמידת תיכון וארגנתי ביחד עם תלמיד נוסף 2 מפגשים עם תלמידים מבית ספרנו עם תלמידים מבית ספר ערבי. המפגשים היו מפגשי היכרות, דיבור על דילמות אשר מעסיקות אותנו כערבים ויהודים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולמצוא את המשותף במקום את הנפרד. זה היה מאוד משמעותי לשמוע דעות של אנשים אשר שונים בהשקפת עולמם ממני. בעקבות 2 המפגשים, הכרתי תלמידים מאוד נחמדים אשר היו שונים ממני בדת בלאום ובהשקפת עולמם ואפילו עם אחת מהן שמרתי על קשר תקופה מסוימת דרך התכתבויות אבל לצערי נסיבות החיים הפרידו ביננו ולא המשכנו להיות בקשר. הגעתי לספר הזה בעקבות סדרת הטלוויזיה אשר מבוססת על הספר. לא ראיתי את הסדרה והעדפתי לקרוא את הספר לפני שאני רואה את הסדרה. לפי הבנתי הספר והסדרה שונים זה מזה אז טוב שקראתי את הספר לפני שראיתי את הסדרה. הספר מספר על שני בחורים עלי וסער. אחד פלסטיני מוסלמי אשר גר בשכם ואחד יהודי אשר גר בירושלים. שניהם שונים זה מזה, הם מכירים דרך מחנה קיץ אשר מתקיים בארה"ב "מנהיגי המחר" אשר מטרתו לקרב בין בני נוער מלאומים שונים וממדינות מסוכסכות. עלי וסער נהיים חברים טובים וחווים ביחד חוויות אשר מגבשות בניהם ביחד אך גם מפרידות ביניהם. במהלך האינתיפאדה השנייה סער הולך לצבא ומתגייס ליחידת ביון בחיל המודיעין ואחראי לחפש אחר מחבל וטרוריסט מסוכן ששמו "דוכס" ועלי מצטרף לארגוני טרור של הפת"ח, אל אקצא ואל קאעידה, משתף פעולה עם אנשי טרור מוסלמיים קיצונים. שניהם הולכים לעולמות מאוד שונים וג'ני (ג'ניפר) בחורה אמריקאית-יהודייה שהכירו במחנה קיץ נקרעת בין שניהם. הספר נוגע בנושאים רגישים לחברה הישראלית והפלסטינית כאחד כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני, כיבוש, האינתיפאדה השנייה, הסכמי שלום, נאמנות למולדת מול חברות ארוכת שנים. הספר גם נוגע בנושאים רגישים של החברה האמריקאית והאירופאית כמו ארגון אל קאעידה ואסון התאומים. הסופר כותב מנקודת מבטו של סער יהודי ישראלי קצין בחיל המודיעין ומנקודת מבט של עלי מחבל אשר מצטרף אל שורותיהם של טרוריסטים מפת"ח ואל קאעידה כך שהספר מתעסק גם במרדף גלובלי כי עלי מחבל גם בארגונים אסלאמיים קיצונים שהם מחוץ ליו"ש ועזה. בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני ובנוגע להסכמי שלום, אני רוצה שיהיו הסכמי שלום ביננו ובין הפלסטינים ושתי מדינות לשני עמים אבל אני יודעת שזו משימה לא פשוטה: שני הצדדים צריכים לעשות ויתורים ואפילו אם שני הצדדים עושים ויתורים עדיין הצד הישראלי יצטרך להיות בערנות ולהגן על עצמו ולא להיות נאיבי מפני חלקים בצד הפלסטיני שלא תמיד ירצו את השלום ויעודדו פעולות טרור. אני חושבת שיש שני צדדים למטבע, אני חושבת שהצד הישראלי לא טלית שכולה תכלת וגם הצד הפלסטיני לא טלית שכולה תכלת. הסופר מציג גם את הצדדים הבעייתיים של צה"ל ביו"ש אבל במקביל מציג גם את הצדדים הבעייתיים של ארגוני טרור פלסטינים ומחבלים. אני נגד טרור יהודי ופלסטיני. יש אנשים אשר מכחישים שיש טרור יהודי אבל הפעילויות אשר נעשות בשטחים מצד נערי גבעות כלפי פלסטינים ועידוד של כהניזם ובנגביריזם זה דבר מאוד מסוכן וקיצוני. אותו הדבר ההתנהגויות הקיצוניות של מחבלים מפת"ח, חמאס, אל אקצא ואל קאעידה מאוד מסוכנות. אפילו אם יש סיבה למחבלים להצטרף לארגוני טרור, הסיבות יכולות להיות כיבוש, הסכסוך הישראלי הפלסטיני, הרג של בני משפחה של אותם מחבלים, אף אחת מהסיבות האלו לא מצדיקה פעולות חבלה וטרור. כמו כן, היה קטע לא פשוט לקריאה בספר ואם מישהו רוצה לקרוא את הספר שלא יקרא את הפסקה הנוכחית. ג'ני בחורה שסער ועלי הכירו במהלך השירות נקרעת באהבתה בין שניהם, בסופו של דבר היא בחרה בעלי והייתה מאוהבת בו באופו עיוור אפילו אם היא חשדה שהוא עושה פעולות טרור. היא אפילו הייתה מוכנה להתאסלם בשבילו והיא התחברה לאיסלאם. זה היה עבורי לא פשוט לקריאה מכיוון שזה לא פשוט לשמוע שמישהו מוכן לשנות את דתו מיהדות לדת אחרת. באופן אישי לי חשובה היהדות מכיוון שזו דת, מסורת ולאום שעליהם התחנכתי וגדלתי. גם אני חוששת שאם תהיה הרבה התבוללות או שינוי דת אז העם היהודי יכחד. פה אני מפתיעה אנשים בדעותיי, מה שכתבתי כרגע לא סותר את העבודה שאני רוצה שלום, פתרון מדיני וזה שאני חושבת שצה"ל לא תמיד מתנהג בצורה הכי הולמת בשטחים. כל הסוגיה של נישואים מעורבים, המרת הדת לטובת האהבה אלו נושאים מורכבים ודילמות מורכבות שאפילו לי בתור אדם ליברלי לפעמים קשה איתם ואני עדיין מנסה לגבש את דעתי על העניין מתי צריך להמיר את הדת לטובת אהבה. אבל במקרה של ג'ני ובגלל שעלי הוא מחבל מבוקש שרצח הרבה חפים מפשע, בשבילו לא שווה להמיר את הדת. בכל אופן אני ממליצה לקרוא את הספר. ספר מעולה. גמר חתימה טובה.”

“מותחן עוצר נשימה,סוחף ומסחרר חיבור מדהים בין האירועים והדמויות השונות,עלילה מרתקת ובנויה היטב. ומה שאהבתי יותר מכול, הוא האומץ, התעוזה,הנחישות של עלי,בנוסף, לרצון העז שלו, לפרוץ גבולות, ולהקריב את חייו,ולוותר על עתידו, כתגובה למה שעוללו לאחיו סיף, וזה מעיד על אהבת אמת גם לאחיו וגם למולדת שלו.”

“ספר מתח משובח ומעולה. הספר הזה חיבר אותי למאורעות הזוועה שקרו לאחרונה בארץ, ועם זאת הצליח לנתק אותי מהחדשות. הסכסוך האינסופי בשכונה שלנו, שבכ, מוסד, ערבים, יהודים, אמריקאים.. והכל מחובר בכתיבה סוחפת ומותחת. יישר כח לדניאל שנער, רוצו לקרוא.”

“ציטוט מהספר שגרם לי להבין שהם רואים אותנו באופן מעוות : "ההשפלה היא המקור לכל. בכל יום חיילי צבא הכיבוש משפילים אותנו, את משפחותינו, את ילדנו...." "בכל סוף שבוע חיילים עוצרים משפחות שלמות, מחללים את כבוד הנשים ומכים את הגברים. " הספר לא מביא נקודת מבט של הימין או השמאל, העלילה היא נטו על הסכסוך וההתרחשויות שליבו ומלבים את הסכסוך עד היום. יש פה צד ערבי פלסטינאי ויש לו אמירה. ויש צד ישראלי עם האמירה שלנו. כל צד סטראוטיפי וקלישאתי במידה. אין פה ראייה עמוקה או פילוסופית על החיים. הארועים שמתרחשים מדברים בעד עצמם עד שלא צריך כלום כשיש מתח ללא הפסקה. יש סיפורים שאנחנו כישראלים מספרים לעצמנו. צבא מוסרי, מתריע לפני שפוצע אזרחים חפים מפשע, לא שo ילדים בקו האש. וכו'... ויש סיפורים שעוברים מפה לאוזן שפלסטינאים מספרים לעצמם מדור לדור. מבחינתי הסיפורים שלהם הם בדיוניים ממש כמו הסיפורים שסיפרו על היהודים כשהאנטישמיות הייתה בשיאה במאה הקודמת הכוונה מוגזמים בלי פרופורציה.. כמובן יש תמיד שני צדדים למטבע בסכסוך שלנו אך את הצד בסיפור שלהם לא אהבתי לשמוע ( למרות שאנחנו לא טלית שכולה תכלת) כי זה נשמע אכזרי ומשפיל ואני לא רוצה לחשוב על האפשרות הקלושה ביותר שזה אנחנו.. אין מצב שאנחנו מחללים נשים, אין מצב שחיילים מוציאים במחסום ילד חולה מהרכב ומכריחים אותו לשכב על הכביש והכלבים שלנו מלקקים ומטמאים אותו ונושכים אותו. זה בהחלט סיפורי פרופגנדה כשרוצים לגייס שהיד או לעשות רושם על ילדים קטנים. כשדברתי ביני לביני הבנתי שהכל תלוי מנקודת המבט וזווית ראייה של המסתכל. ***************************** הסיפור המורכב שלנו עטוף ברומנטיזציה על שלום ולחיצות ידיים עם שועי עולם. עטוף ביונים לבנות שמבשרות עידן של שלום. שני חברה צעירים ישראלים נפגשו במחנה קיץ מיוחד באמריקה של נוער מכל העולם. האחד עלי והשני סער. אחד ירושלמי והשני משכם. הם היו אחים בדם ושמרו אחד על השני עד ש....( הבטחתי לעצמי בלי ספויילרים). בסיפור יש לוחמים גיבורים, כאלה מהשייטת שמסכלים פיגועים. מדהים כמה יפה לקרוא על כל המערכות שלנו בארץ שמשתפות פעולה כדי לסכל פיגוע. עומדים בלחץ מודיעיני כשהשעון לא מפסיק לרוץ...הכל לגיטימי כולל להפריע לרמזורים באיילון וליצור פקק או לביים סצנות מוזרות כדי לעצור את מטען החבלה מלכת. מנגד יש רוצחים, שהידים, מחבלים שמטרתם להרוס שביבים של תקווה לשלום בין העמים. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שככל ששונאים יותר השנאה גוברת, וכמובן הנקמה משני הצדדים כשנופל לך אח או חבר או בן משפחה, מרוב עצב עלולים לשבור מחשבות אופטימיות וחברויות למרות כל האהבה שבעולם. ונשאר רק חלל שחור שרוצה לנקום וכבר לא משנה החיים עצמם כשיש בלב כל כך הרבה שנאה. הספר זורם וכתוב יפה ומותח ללא הפסקה לכל אורכו . יש כבוד גדול בספר לאנשים שעושים ימים ולילות בכדי לשמור על שפיות החיים. יכולתי ממש לראות את הסצנות בדמיון ביחד עם הקריאה. כל הזמן משהו קורה בו, מרדף ללא הפסקה. הסי אי אי, השייטת, המודיעין, הגרמנים, אוסמה בן לאדן... לא יכולתי לעזוב את הספר עד לסיום וזה אומר המון. **************************** והסכסוך, הוא ממשיך להתגלגל כמו כדור שלג. נאחל לנו שיום אחד הכדור יעצור והמילה שלום תהיה אופנתית שוב. ועד אז חשוב להישאר בצד הבטוח ולהישאר בחיים.”

“לפני 4 שנים כאשר הייתי תלמידת תיכון וארגנתי ביחד עם תלמיד נוסף 2 מפגשים עם תלמידים מבית ספרנו עם תלמידים מבית ספר ערבי. המפגשים היו מפגשי היכרות, דיבור על דילמות אשר מעסיקות אותנו כערבים ויהודים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולמצוא את המשותף במקום את הנפרד. זה היה מאוד משמעותי לשמוע דעות של אנשים אשר שונים בהשקפת עולמם ממני. בעקבות 2 המפגשים, הכרתי תלמידים מאוד נחמדים אשר היו שונים ממני בדת בלאום ובהשקפת עולמם ואפילו עם אחת מהן שמרתי על קשר תקופה מסוימת דרך התכתבויות אבל לצערי נסיבות החיים הפרידו ביננו ולא המשכנו להיות בקשר. הגעתי לספר הזה בעקבות סדרת הטלוויזיה אשר מבוססת על הספר. לא ראיתי את הסדרה והעדפתי לקרוא את הספר לפני שאני רואה את הסדרה. לפי הבנתי הספר והסדרה שונים זה מזה אז טוב שקראתי את הספר לפני שראיתי את הסדרה. הספר מספר על שני בחורים עלי וסער. אחד פלסטיני מוסלמי אשר גר בשכם ואחד יהודי אשר גר בירושלים. שניהם שונים זה מזה, הם מכירים דרך מחנה קיץ אשר מתקיים בארה"ב "מנהיגי המחר" אשר מטרתו לקרב בין בני נוער מלאומים שונים וממדינות מסוכסכות. עלי וסער נהיים חברים טובים וחווים ביחד חוויות אשר מגבשות בניהם ביחד אך גם מפרידות ביניהם. במהלך האינתיפאדה השנייה סער הולך לצבא ומתגייס ליחידת ביון בחיל המודיעין ואחראי לחפש אחר מחבל וטרוריסט מסוכן ששמו "דוכס" ועלי מצטרף לארגוני טרור של הפת"ח, אל אקצא ואל קאעידה, משתף פעולה עם אנשי טרור מוסלמיים קיצונים. שניהם הולכים לעולמות מאוד שונים וג'ני (ג'ניפר) בחורה אמריקאית-יהודייה שהכירו במחנה קיץ נקרעת בין שניהם. הספר נוגע בנושאים רגישים לחברה הישראלית והפלסטינית כאחד כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני, כיבוש, האינתיפאדה השנייה, הסכמי שלום, נאמנות למולדת מול חברות ארוכת שנים. הספר גם נוגע בנושאים רגישים של החברה האמריקאית והאירופאית כמו ארגון אל קאעידה ואסון התאומים. הסופר כותב מנקודת מבטו של סער יהודי ישראלי קצין בחיל המודיעין ומנקודת מבט של עלי מחבל אשר מצטרף אל שורותיהם של טרוריסטים מפת"ח ואל קאעידה כך שהספר מתעסק גם במרדף גלובלי כי עלי מחבל גם בארגונים אסלאמיים קיצונים שהם מחוץ ליו"ש ועזה. בנוגע לסכסוך הישראלי פלסטיני ובנוגע להסכמי שלום, אני רוצה שיהיו הסכמי שלום ביננו ובין הפלסטינים ושתי מדינות לשני עמים אבל אני יודעת שזו משימה לא פשוטה: שני הצדדים צריכים לעשות ויתורים ואפילו אם שני הצדדים עושים ויתורים עדיין הצד הישראלי יצטרך להיות בערנות ולהגן על עצמו ולא להיות נאיבי מפני חלקים בצד הפלסטיני שלא תמיד ירצו את השלום ויעודדו פעולות טרור. אני חושבת שיש שני צדדים למטבע, אני חושבת שהצד הישראלי לא טלית שכולה תכלת וגם הצד הפלסטיני לא טלית שכולה תכלת. הסופר מציג גם את הצדדים הבעייתיים של צה"ל ביו"ש אבל במקביל מציג גם את הצדדים הבעייתיים של ארגוני טרור פלסטינים ומחבלים. אני נגד טרור יהודי ופלסטיני. יש אנשים אשר מכחישים שיש טרור יהודי אבל הפעילויות אשר נעשות בשטחים מצד נערי גבעות כלפי פלסטינים ועידוד של כהניזם ובנגביריזם זה דבר מאוד מסוכן וקיצוני. אותו הדבר ההתנהגויות הקיצוניות של מחבלים מפת"ח, חמאס, אל אקצא ואל קאעידה מאוד מסוכנות. אפילו אם יש סיבה למחבלים להצטרף לארגוני טרור, הסיבות יכולות להיות כיבוש, הסכסוך הישראלי הפלסטיני, הרג של בני משפחה של אותם מחבלים, אף אחת מהסיבות האלו לא מצדיקה פעולות חבלה וטרור. כמו כן, היה קטע לא פשוט לקריאה בספר ואם מישהו רוצה לקרוא את הספר שלא יקרא את הפסקה הנוכחית. ג'ני בחורה שסער ועלי הכירו במהלך השירות נקרעת באהבתה בין שניהם, בסופו של דבר היא בחרה בעלי והייתה מאוהבת בו באופו עיוור אפילו אם היא חשדה שהוא עושה פעולות טרור. היא אפילו הייתה מוכנה להתאסלם בשבילו והיא התחברה לאיסלאם. זה היה עבורי לא פשוט לקריאה מכיוון שזה לא פשוט לשמוע שמישהו מוכן לשנות את דתו מיהדות לדת אחרת. באופן אישי לי חשובה היהדות מכיוון שזו דת, מסורת ולאום שעליהם התחנכתי וגדלתי. גם אני חוששת שאם תהיה הרבה התבוללות או שינוי דת אז העם היהודי יכחד. פה אני מפתיעה אנשים בדעותיי, מה שכתבתי כרגע לא סותר את העבודה שאני רוצה שלום, פתרון מדיני וזה שאני חושבת שצה"ל לא תמיד מתנהג בצורה הכי הולמת בשטחים. כל הסוגיה של נישואים מעורבים, המרת הדת לטובת האהבה אלו נושאים מורכבים ודילמות מורכבות שאפילו לי בתור אדם ליברלי לפעמים קשה איתם ואני עדיין מנסה לגבש את דעתי על העניין מתי צריך להמיר את הדת לטובת אהבה. אבל במקרה של ג'ני ובגלל שעלי הוא מחבל מבוקש שרצח הרבה חפים מפשע, בשבילו לא שווה להמיר את הדת. בכל אופן אני ממליצה לקרוא את הספר. ספר מעולה. גמר חתימה טובה.”

“מותחן עוצר נשימה,סוחף ומסחרר חיבור מדהים בין האירועים והדמויות השונות,עלילה מרתקת ובנויה היטב. ומה שאהבתי יותר מכול, הוא האומץ, התעוזה,הנחישות של עלי,בנוסף, לרצון העז שלו, לפרוץ גבולות, ולהקריב את חייו,ולוותר על עתידו, כתגובה למה שעוללו לאחיו סיף, וזה מעיד על אהבת אמת גם לאחיו וגם למולדת שלו.”