ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 באוקטובר, 2018
ע"י חני
ע"י חני
ציטוט מהספר שגרם לי להבין שהם רואים אותנו באופן מעוות : "ההשפלה היא המקור לכל. בכל יום חיילי צבא הכיבוש משפילים אותנו, את משפחותינו, את ילדנו...." "בכל סוף שבוע חיילים עוצרים משפחות שלמות, מחללים את כבוד הנשים ומכים את הגברים. "
הספר לא מביא נקודת מבט של הימין או השמאל, העלילה היא נטו על הסכסוך וההתרחשויות שליבו ומלבים את הסכסוך עד היום. יש פה צד ערבי פלסטינאי ויש לו אמירה. ויש צד ישראלי עם האמירה שלנו. כל צד סטראוטיפי וקלישאתי במידה. אין פה ראייה עמוקה או פילוסופית על החיים. הארועים שמתרחשים מדברים בעד עצמם עד שלא צריך כלום כשיש מתח ללא הפסקה.
יש סיפורים שאנחנו כישראלים מספרים לעצמנו. צבא מוסרי, מתריע לפני שפוצע אזרחים חפים מפשע, לא שo ילדים בקו האש. וכו'... ויש סיפורים שעוברים מפה לאוזן שפלסטינאים מספרים לעצמם מדור לדור. מבחינתי הסיפורים שלהם הם בדיוניים ממש כמו הסיפורים שסיפרו על היהודים כשהאנטישמיות הייתה בשיאה במאה הקודמת הכוונה מוגזמים בלי פרופורציה.. כמובן יש תמיד שני צדדים למטבע בסכסוך שלנו אך את הצד בסיפור שלהם לא אהבתי לשמוע ( למרות שאנחנו לא טלית שכולה תכלת) כי זה נשמע אכזרי ומשפיל ואני לא רוצה לחשוב על האפשרות הקלושה ביותר שזה אנחנו.. אין מצב שאנחנו מחללים נשים, אין מצב שחיילים מוציאים במחסום ילד חולה מהרכב ומכריחים אותו לשכב על הכביש והכלבים שלנו מלקקים ומטמאים אותו ונושכים אותו. זה בהחלט סיפורי פרופגנדה כשרוצים לגייס שהיד או לעשות רושם על ילדים קטנים. כשדברתי ביני לביני הבנתי שהכל תלוי מנקודת המבט וזווית ראייה של המסתכל.
*****************************
הסיפור המורכב שלנו עטוף ברומנטיזציה על שלום ולחיצות ידיים עם שועי עולם. עטוף ביונים לבנות שמבשרות עידן של שלום. שני חברה צעירים ישראלים נפגשו במחנה קיץ מיוחד באמריקה של נוער מכל העולם. האחד עלי והשני סער. אחד ירושלמי והשני משכם. הם היו אחים בדם ושמרו אחד על השני עד ש....( הבטחתי לעצמי בלי ספויילרים).
בסיפור יש לוחמים גיבורים, כאלה מהשייטת שמסכלים פיגועים. מדהים כמה יפה לקרוא על כל המערכות שלנו בארץ שמשתפות פעולה כדי לסכל פיגוע. עומדים בלחץ מודיעיני כשהשעון לא מפסיק לרוץ...הכל לגיטימי כולל להפריע לרמזורים באיילון וליצור פקק או לביים סצנות מוזרות כדי לעצור את מטען החבלה מלכת.
מנגד יש רוצחים, שהידים, מחבלים שמטרתם להרוס שביבים של תקווה לשלום בין העמים.
לא צריך להיות גאון בשביל להבין שככל ששונאים יותר השנאה גוברת, וכמובן הנקמה משני הצדדים
כשנופל לך אח או חבר או בן משפחה, מרוב עצב עלולים לשבור מחשבות אופטימיות וחברויות למרות כל האהבה שבעולם. ונשאר רק חלל שחור שרוצה לנקום וכבר לא משנה החיים עצמם כשיש בלב כל כך הרבה שנאה.
הספר זורם וכתוב יפה ומותח ללא הפסקה לכל אורכו . יש כבוד גדול בספר לאנשים שעושים ימים ולילות בכדי לשמור על שפיות החיים. יכולתי ממש לראות את הסצנות בדמיון ביחד עם הקריאה. כל הזמן משהו קורה בו, מרדף ללא הפסקה. הסי אי אי, השייטת, המודיעין, הגרמנים, אוסמה בן לאדן... לא יכולתי לעזוב את הספר עד לסיום וזה אומר המון.
****************************
והסכסוך, הוא ממשיך להתגלגל כמו כדור שלג. נאחל לנו שיום אחד הכדור יעצור והמילה שלום תהיה אופנתית שוב. ועד אז חשוב להישאר בצד הבטוח ולהישאר בחיים.
31 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
עוזי תודה על התגובה שיוצאת ממש מהקרביים של כולנו.
הלוואי וזה רק היה סיפור שקוראים עליו או סרט קולנוע. זה מזכיר לי את " אוזו ומוזו מכפר קאקרוזו" . היה ריב בנו חומה וכל דור בכל צד סיפרו סיפורים על מפלצת אכזרית בצד השני. עברו באמת דורות. ואז בטעות ילד קטן עבר את הגדר וגילה שאין שום מפלצת. פה זה נדמה שעוברים הדורות וההתפתחות משתנה לקיצונית יותר.
גם לנו יש בכפר עציון ארוע. וגם אצלנו נשאלות שאלות. אך כשאנחנו מבינים שיגיעו מאנגליה לחתונה אנחנו מחוייבים לבוא ולשאת ברכה. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
Pulp תודה על מילותך.
וגם על התקווה. כמו שיש אצלנו הישראלים התפתחות
בהבנה שלנו איך אנחנו רוצים שהארץ הזו תיראה, כך גם בספר הייתה התפתחות בראייה של עלי הבחור משכם. גרף הסובלנות או השינאה הלך והתפתח לפי הארועים שכוננו בעולם. ובכל תקופה נשבר עוד חלק בשרשרת העדינה הזו בינם לביננו עד שהגענו למצב הזה. |
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חני ביקורת מצוינת, לפני החג הוזמנתי לבר מצווה בהתנחלות, מעבר לקו הירוק, הבנתי שנוצרת מציאות שממנה לא יצמח טוב,
ולכן הסיפור הזה מורכב. כל אחד מספר לעצמו את הסיפור שלו. שני סיפורים שיש קושי לחבר בניהם. אני כמובן מדבר על שני צדדים הקיימים בציבוריות הישראלית.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חני, ביקורת מצויינת.
תיאורטית, אני יודע שהשלום עם הפלסטינים הוא אפשרי, לכאורה צריך רק לחתור להגיע אליו בכל מחיר. מעשית ובצער רב אני מודע לעובדה שזה לא ממש ישים ולדעתי לא ייגמר . ושלא יבלבלו את המוח עם ירדן/מצרים. זה שונה תכלית השינוי. אני מקווה מאוד שאני טועה.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
Tamas תודה.
הספר לא פוליטי! פשוט בארץ הכל מאוד טעון. הספר נקרא ביומיים מתוך עניין ומתח.
ממליצה בחום. |
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יופי של סקירה. מסוג הנושאים שמעדיפה לקרוא סקירות עליהם מאשר את הספר.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
יופי של סקירה. מסוג הנושאים שמעדיפה לקרוא סקירות עליהם מאשר את הספר.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
טוביה תודה על התגובה האמיצה.
אין פה אחד כולל אני שלא מגנה פיגועים. אירית תיארה זאת יופי." קשה למצוא נקודות זכות במקום שיש יריבות, חוסר הסכמה וחוסר התאמה".
הספר מביא מצב קיים! מבט מלמעלה בלי לקחת צד לכאן או לכאן כי אצל לוחמים זה נראה ברור. יש אוייב שצריך לחסל ויש אחים לנשק שצריך להחזיר הבייתה. מחר הגדולה מסיימת קורס משקיות חינוך ואצלה גם זה ברור מה המסרים שצריך להעביר ולחדד. אני לא מגיעה עם המחשבות רחוק כמוך כי אני עדיין איפה שהוא חולמת על שלום. בלי התקווה הזו אני אהיה חני חרדה מאוד:( |
|
|
tuvia
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חני היקרה, אהבתי את הביקורת שלך מהטעם הפשוט שהיא נכתבה מעומק הלב ומרגע אנושי אמיתי.
לי, יש עקבות מאוד חזקות בנוגע ליחסים עם הפלסטינים בכלל וערביי ישראל בפרט.
שני סיפורים קצרים: א) בשנת 2003, ביום הולדתי 5/3 נסע בנו של חברי הטוב באוטובוס לביתו. הוא היה בכית י״ב והחיים היו לפניו. באחת התחנות עלה לאוטובוס ערבי שהסתנן לישראל מג׳נין ועליו מטען של 15 קילו. ליד בית רוטשילד הוא פיצץ את המטען והרג מעל ל 20 תלמידי בתי ספר שנסעו לביתם, גם אסף נהרג בפיצוץ. מתברר שאותו מחבל זכה לעזרה מערבי ישראלי שסיפק לו את המטען ומחסה עד היציאה לפיגוע. הוא קיבל מאסר עולם והשתחרר בהסכם שליט. ב)באחד הפיגועים בשנות ה-20000, יצא מחיפה אוטובוס בדרך לצפת. על האוטובוס על. מחבל מתאבד. בין נוסעי האוטובוס היתה חבורה של בנות ערביות שנסעו לביתן. המחבל סימן להן לרדת מהאוטובוס ורק אחרי שהן ירדו הוא פיצץ את האוטובוס. היו המון סיפורים מכוערים ומגעילים בתקופת האינתיפדה השניה. הטרור הגיע לדרגות של בהמתיות שאולי רק במלחמות השמד- ורצח עם מגיעים לדרגות כאלה. חברים, צריך להוציא. המוח שלנו את המילה שלום, לא יהיה קבר כזה מהסיבה הפשוטה שזה או אנחנו או זה הם. ואם חפצי חיים אנחנו צריך לתעל את כל האנרגיות לניצחון עליהם, ואולי אפילו לתעל מדיניות שתביא לטרנספר שלהם מפלסטין, ויגידו מה שיגידו, הכל זה שאלה של חיים או מוות! |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
אירית אם יש עדינות במילים אז הבאת אותה ביג טיים.
פעם עוזי כתב שככל שנלבן דברים ביננו ונדבר
נוכל לפחות לעשות שלום בתוכנו. אז זה צעד מהסס אבל נחוץ גם אם זה קשה. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
לי תודה. יש פה סיפור שמתאר מצב. המצב הוא רחוק מלהיוט פשוט.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
תודה phi . הספר הוא פרוזה הוא לא ספר הסטורי.
האמת היא אבסולוטית בשביל האחד ובשביל השני היא בכלל לא תקפה. מבחינתם הם לוחמי חופש ומבחינתינו הם רוצחים. אבל הסיפורים שלנו מבחינתי אמת. כי זה העם שלי. המקום שלי. יותר מדי חירפו נפשם לאורך ההסטוריה כדי שלי יהיה בית..הספר מתפתח. הוא מדבר דרך העיניים של סער ושל עלי הנערים החולמים על שלום. ואז זה מתפתח למשהו מכוער מאוד.
|
|
|
אירית פריד
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סכסוך הוא מצב של עוינות. קונפליקט.
שני צדדים נמצאים במצב שבו הם "מכים" ("FLICT") אחד את השני. וזה רע, ומשפיל, וקשה מאוד למצוא נקודות זכות במקום שיש בו יריבות חוסר הסכמה או חוסר התאמה. במקום שאין בו שיתוף פעולה. וכך זה יישאר . |
|
|
לי יניני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
חני כתבת נהדר ובעדינות. לא פשוט לכתוב על ספר כזה סקירה על כל המשתמע מכך. תודה
|
|
|
Phi
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
סקירה נחמדה.
אבל אני לא מבינה איך להשכיב ילד על הכביש זה עניין של נקודת מבט. או שזה קרה או שלא. זה שמשהו הוא "מבחינתם" (או "מבחינתנו", לצורך העניין) לא הופך אותו לאמת אבסולוטית. שוב, סקירה נחמדה, פשוט משונה בעיניי. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
טובי תודה!
יש פה מצב רגיש ולא פשוט לכתוב עליו.
|
|
|
Tobby
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
כתבת יפה כמו תמיד חני ;)
|
31 הקוראים שאהבו את הביקורת
