ביקורת ספרותית על שירה מאת ש"י עגנון

---

התחלה מוזרה במקצת:
צופי 'הסופרנוס' בוודאי אינם יכולים לשכוח את הסצנה האחרונה של הסדרה האלמותית. טוני יושב עם בני משפחתו לסעודה אחרונה, האווירה מלחיצה, משהו רע עומד לקרות. בתו של טוני נכנסת למסעדה ומסך שחור קוטע את התמונה. דממה מתפרצת ל-30 שניות. על פי האגדה צופים היכו את מסך הטלוויזיה שלהם בפראות כיוון שחשבו שמדובר בתקלה. הסוף תסכל, בילבל, הביך והכעיס צופים רבים, אולם בפרספקטיבה של עשור וחצי הבנו כולנו שלא יתכן סוף אחר. כך ראוי היה לסיים את 'הסופרנוס'.

ענייני סוף:
על הסוף הקטוע של "שירה" לשי עגנון כותב חוקר הספרות אריאל הירשפלד: "כשעמד מול הסיום המוזיקלי הזה של עולמו, מול מותו הנשגב והמפלצתי של גיבורו, עשה מה שאמור היה לעשות אמן בשיעור קומתו מול מבנה מפואר שכזה. הוא ניפץ אותו; עקר ממנו את הסיום המפואר, סילק מתוכו את חיבוריו ההכרחיים ופתח אותו מחדש". כמו לסופרנוס גם לשירה הייתה סצנה אחרונה ערוכה ומבוימת והיא אף מופיע כנספח בהוצאה החדשה של הספר. שי עגנון כמו דייויד צ'ייס, יוצר 'הסופרנוס', הבינו שלא יתכן סוף ברור , סימטרי ואסתטי לגיבורם. הם החליטו לנפץ את הסדר ולברוא סוף חדש. סוף משונה.

גם שבוע הספר קשור לכאן:
היום כשנברתי בדוכני ההוצאות השונות במסגרת שבוע הספר קראתי ברפרוף את ה"פרק האחרון", הנספח שנמצא בעיזבונו של עגנון ולדעת רבים הוא הסוף שתכנן הסופר הדגול ל'שירה' שלו והתחרט בסוף. זהו סוף צפוי שרמזים רבים טרומים לגביו במהלך הקריאה בספר. הסוף הקטוע והלא גמור הוא הסוף הראוי ליצירת המופת הזאת.

ספרים שרכשתי בשבוע הספר 2019:
מחשבות על הצילום מאת רולאן בארת
עם נורית מאת ב"ז קדר
שיחות על שמונה פרקים לרמב"ם מאת פרופ' ישעיהו ליבוביץ וחברים-תלמידים
חמישה ספרי אמונה מאת פרופ' ישעיהו ליבוביץ
טבח החתולים הגדול מאת רוברט דרנטון
מלאכת השיר מאת חורחה לואיס בורחס

ספר שרכשתי בדרך לשבוע הספר מידי אדם שהציג את עצמו כמשורר רחוב:
כל הלילה הייתי עסוק בלחפש לך שם חיבה מאת אברהם שיין

ספרים שחיפשתי בשבוע הספר ולא מצאתי:
והיו הנעליים מאושרות מאת שושנה שרירא
אולי הלב מאת אמילי דיקנסון
שיעורים ברעב מאת אן סקסטון
היומנים של של סילביה פלאת' מאת סילביה פלאת'

בחזרה לשירה:
מנפרד הרבסט הוא היסטוריון חוקר ביזנטיון המצוי במשבר יצירתי, כשנולדת בתו שרה הוא מתאהב באחות בית החולים שירה, דמות מסתורית הנעלמת במהלך הספר. נפשו של הרבסט מפרפרת בין חובתו כאיש משפחה לבין אהבתו לשירה. וברקע ירושלים של אמצע שנות השלושים של המאה העשרים: פרעות הערבים, שמועות איומות מגרמניה של היטלר, הווי של פרופסורים ואנשי אקדמיה, בתי קפה וציגרטות. השפה של עגנון מישנאית, תלמודית, שעברית מודרנית מתפרצת בה לפתע.

מסקנה ראשונה:
'שירה' הוא הרומן הראשון של עגנון שקראתי. אקרא בעקבותיו את כל היתר, אך אני מניח שהוא אחד הטובים שביניהם.

מסקנה שנייה:
כל הספרים שלא מצאתי בשבוע הספר הם של נשים.
כל הספרים שרכשתי בשבוע הספר הם של גברים.

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על שירה