ביקורת ספרותית על שירה מאת ש"י עגנון
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 בינואר, 2020
ע"י רינת


הספר "שירה" המגולל את הרפתקאותיו של דוקטור מנפרד הרבסט מספר על דמות בעלת אישיות קצת טרגדית בעיניי. של מרצה שאינו "פוליטיקאי" שלמרות כתבים, מאמרים נחשבים, ספר מהולל ותלמידים מעריצים מתקשה לגשר על החסך שלו בכישורי התרפסות אצל מקבלי ההחלטות ובעיקר אצל פרופסור בשם בכלם שאינו נמנה על אוהביו,אינו נדחף בתור כאשר מסתיים הטקס השנתי באוניברסיטה, נוסע באוטובוסים והולך ברגל, אדם צנוע ועניו אשר אינו מתעצל לעסוק בחלקים הסיזיפיים במחקר לכן אינו מסתייע בעוזר הוראה. מכך עולה הרושם כי מדובר באדם אפרורי הנשוי להנרייאט אהובת נעוריו, גר בירושלים ואב לשתי בנות גדולות ושני תינוקות. אולם על סיפור זה טווה עגנון בוירטואוזיות יוצאת הדופן האופיינית לו פן שובב ומפתיע, של טיפוס רומנטיקן, הרפתקן, בליין של בתי "קהוה" שיש לו רומאן מן הצד עם "שירה" האחות מלידת בתו התינוקת. לאורך כל הספר מנסה הדוקטור שהפך לבסוף לפרופסור לשחזר את רגעיו הספורים היפים עם שירה אשר הולכת ומתרחקת ממנו, כאשר בדרך הוא רק מפנטז אך לא מגשים קשרים מזדמנים עם נערות נוספות כמו ליסבט ניי, אחיינתיתו של עמיתו. כל זאת על רקע התקופה המורכבת של שנות הארבעים בירושלים, בה אשתו מנסה ללא הצלחה להשיג אישורי עליה למשפחתה שבגרמניה בה מתרחשות כבר זוועות השואה, בה בתו, בעלה ובנם הקטן מממשים את החלוציות בהתיישבות הסוציאליסטית בקיבוץ בצפון הרחוק ובה מביע הגיבור לא אחת את חששותיו מהפצצות הערבים על ביתו בתלפיות שהפך מבודד. הסיפור מספק דילוגים גאוניים מסיפור קורותיו של הגיבור המפוחד מכך שאשתו תגלה את כוונותיו האמיתיות, אל סיפורה של אשתו שאינה חושדת בכלום ויולדת לו תינוקות ואל סיפוריהם של בני משפחתו ועמיתיו הפרופסורים כאשר בכל שזורה כמיהתו וערגתו אל שירה. כל הללו יחד מספקות חוויה מרתקת, מפתיעה, מצחיקה ומרגשת. הסיומת של הספר שנכתבה על ידי בתו על אופן חיבור החלקים בספר שהיה ספרו האחרון, מעניקה נופך מרגש נוסף לקריאת הסיפור כולו.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ