• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מאת מארק חלאסקו

הביקורת של זאבי קציר

תמונה של זאבי קציר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מאת מארק חלאסקו

הביקורת של זאבי קציר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של זאבי קציר
הוצאה לאור:אסיה
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/4
ביקורות על להרוג את הכלב השני
הבאה
משה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 5 שנים

“מארק חלאסקו (1934-1969) היה כוכב ספרותי עולה בפולין של שנות החמישים וזכה לכינוי "ג'יימס דין הפולני"”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•2 דקות קריאה

בחיים שלי לא שמעתי על הסופר הפולני מארק חלאסקו… עטיפת הספר בו חלאסקו מצולם, הזכירה לי את דמותו של השחקן המנוח ג׳יימס דין ועוררה את סקרנותי.

מסתבר שלחלאסקו היה סיפור חיים מאד מעניין שהשתלב עם מגורים בישראל בין השנים 1958-1960.
חלאסקו היה בשעתו כוכב ספרות פולני, כיכב במדורי הרכילות בעולם ובישראל, כתב תסריטים וסרט על פי תסריט שכתב כיכב בפסטיבל קאן הידוע. הוא גם ניסה לקבל עזרה מרומן פולנסקי שהצליח בשעתו מאד בהוליווד אבל לא ממש עזר.

הספר מורכב מסיפור קצר + נובלה שמתארות את החיים בחצרות האחוריים של תל אביב באותה תקופה, אותם כתב לאחר שחזר למולדתו פולין.
כתיבתו של חלאסקו ישירה, לעיתים בוטה ומציגה את החברה בה הוא חי, שכללה בין השאר סרסורים, זונות, נוכלים וגנבים, בלי לנסות ליפות אותה.

מזל שאורי בר-און גילה אותו במקרה כשקרא ספר שלו שיצא לאור בישראל בשנת 1958, נדלק על כתיבתו ועשה הכל כדי ללמוד עליו ולהוציא לאור בישראל לפחות את הספרים שכתב על תקופתו בארץ.
הערה: בר-און הוא מי שמחזיק את הזכויות לתרגום העברי של הספר, כתב אחרית דבר והוסיף ראיון מעניין עם חבריו הישראליים של חלאסקו)

מתוך אחרית הדבר אצטט פסקה המסכמת יפה את נקודת מבטו הייחודית של חלאסקו על ישראל שהכיר:
“הסיפורים הישראליים של חלאסקו לא נכתבו בזמן השהות שלו בישראל, אלא לאחר עזיבתו. נקודת המבט של חלאסקו על ישראל היא נקודת מבט ייחודית, השונה מכל מה שקראתי אי–פעם על תל אביב של אותן השנים. תל אביב של חלאסקו אינה שייכת לישראל הציונית והחלוצית, לבטח לא לישראל הפוסט–ציונית. אין זו ישראל הראשונה או השנייה, אלא ישראל מנקודת המבט של החצרות האחוריות של רחוב אלנבי, מנקודת המבט של פושעים קטנים, סרסורים וזונות, של אלכוהול ושל אגרופים בברים ושל פליטים חסרי כול ונעדרי תקווה, שנפלטו אל חופי המדינה הזאת וכל רצונם לשרוד ליום הבא, ישראל שהוא עצמו כינה "המערב הפרוע של יוצאי השואה".
לתחושתי, כדי להבין את ישראל של היום, יש להבין מאין צמחה, ואני מוצא בסיפוריו הישראליים של חלאסקו - סיפורים של פליט לא–יהודי המנסה לשרוד בישראל - דמיון לסיפורי מהגרים לא–יהודים המנסים לשרוד בה בימינו.”

אהבתי מאד את הספר הזה, לטעמי מדובר בסופר מאד מיוחד שהלוואי שיתרגמו עוד מכתביו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
תמונה של אודי
אודי
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של ערגה
ערגה
תמונה של בת-יה
בת-יה
25קוראים|גיל ממוצע54|44%נשים

על המבקר

תמונה של זאבי קציר

זאבי קציר

ותיק
חבר מזה 19 שנים
170 ביקורות•6 נבחרות•2,490 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות170
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל2,490
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת104ספרות מקורית23מתח ריגול והרפתקאות19

דיון על הביקורת

14 תגובות
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

שמח על כך ערגה :)

ערגה
ערגה•לפני 3 שנים

סקרנת!

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

תודה לכם פאלפ ובת-יה

בת-יה
בת-יה•לפני 3 שנים

סוף סוף אני שומעת שיש ספר עם תיאור אמיתי של מה שקרה אז - תודה זאבי קציר.

Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 3 שנים

ביקורת מרתקת.

נראית לי תקופה מעניינת . האמת גם אני חשבתי שזה ג'יימס דין וכשהתחלתי לקרוא תהיתי מה הקשר:-))
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

אנקה הוא רצה לחזור לפולין אבל לא קיבל אשרה מהממשלה דאז…

בעקרון את צודקת אבל היו לו חברים כאן בארץ וכדבריו, הרבה דוברי פולנית נתנו לו הרגשה של בית, וכן, הוא גם היה בעצמו איש מחוספס, לעיתים אלים ורגיל לחברה אותה הוא תיאר בספר כך שבסופו של דבר זו אכן הייתה בחירתו…
dina
dina•לפני 3 שנים
ממש ג'יימס דין.
אנקה
אנקה•לפני 3 שנים

לרגע חשבתי שג'יימס דין על הכריכה.

להסתובב בין אנשי שוליים (אם אפשר להגדיר אותם כך)של החברה הישראלית היא בחירה. לאותם מהגרים יש ברירה להגר למקום אחר וגם שם הם יבחרו להסתובב באותה חברה.
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

מעניין אם תאהב מורי…

מורי
מורי•לפני 3 שנים

העטיפה מוכרת לי.

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

תודה לכם קיבוצניק, עמיחי וכרמלה.

כרמלה
כרמלה•לפני 3 שנים

תודה זאבי,

שמחה שאהבת. אני הייתי מאד סקרנית לקרוא, אבל בתחילת הסיפור השני זנחתי. את הסיפור הראשון די אהבתי. אולי אחזור, ולבטח אקרא את אחרית הדבר.
עמיחי
עמיחי•לפני 3 שנים
מסקרן לקרוא. אני מנסה להיזכר מי מהסופרים שלנו כתב על תל אביב של סוף שנות ה-50'. חוץ מקישון (...) לא עולה לי שם כרגע...
קיבוצניק
קיבוצניק•לפני 3 שנים
זאבי, היטבת לתאר פינה באמת יוצאת דופן בספרות מאותם ימים. מן אורח לרגע שעבר פה בשנות החמישים.
14 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של זאבי קציר

הדחף

הדחף

סטפן (שטפן) צווייג

לאחר כשנה וחצי של "מחסום" קריאה חזרתי היום לספר אותו התחלתי והפסקתי לאחר הסיפור הראשון ולאור הזמן שחלף מאז קראתיו מהתחלה.

הספר כולל 2 סיפורים, כאשר הראשון קצר מדי והשני, כשם הספר, נובלה שהיא גם הטובה לדעתי מבין השניים.

הרקע בשני הסיפורים היא מלחמת העולם הראשונה והמשותף לשניהם הוא חוסר האונים והבלבול של האדם הבודד מול המדינה שכופה עליו, לעתים בברוטליות, את ערכיה, ובדגש על הנובלה, גם אם הם מנוגדים לערכיו ולרצונותיו. וכך הוא נשאר חסר אונים ולמעשה "נדרס" תחת המכונה המשומנת בשם "המולדת".

צווייג כדרכו מומחה בתיאור חיבוטי נפש האדם, מה שבולט במיוחד בסיפור "הדחף".

קראתי ספרים טובים יותר של צווייג אבל אצל הסופר המהולל והרגיש הזה אין דבר כזה ספר לא טוב, וכזה הוא גם הספר הנסקר שבהחלט מומלץ לקריאה.

לפני שבועיים•
★★★★★
•זאבי קציר
מלחמת זכות השיבה

מלחמת זכות השיבה

עדי שורץ

זהו ספר עיון מרתק וליניארי על תולדות הסכסוך עם העולם הערבי בכלל ועם הפלסטינים בפרט.
כרקע, הספר מתחיל בשלהי השלטון העותומאני, מאפיין את תחילת המאה העשרים כנפילת האימפריות והולדתן של מדינות הלאום, שחלקן הגדול שורטט על הנייר בידי המעצמות כמו צרפת ואנגליה בדגש על אזורי השפעה ופחות על היגיון של הומוגניות אתנית ותרבותית של אזרחי אותן מדינות חדשות.
הספר מתאר את "תכנית החלוקה" של האו"ם, שהתקבלה ע"י מנהיגות היישוב היהודי בארץ ישראל (היא "פלסטין" בלעז) ונדחתה מכל וכל ע"י מדינות ערב בכלל וערביי הארץ הפלסטינים בפרט, את הכרזת בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל ואת תוצאות המלחמה שנפתחה ע"י ערביי הארץ ומדינות ערב, בה הערבים הפסידו הפסד צורב.

אבל עיקר הספר מתמקד בבעיית הפליטות הפלסטינית, בנושא העיקרי שעומד בבסיסה של הבעיה והוא טענת הפלסטינים ל"זכות השיבה" וב"בעיית הנצחת הבעיה הפלסטינית", הכולל את "זכות השיבה", באמצעות סוכנות "אונר"א", שבאמצעותה מדינות ערב מעולם לא לקחו אחריות על שיקומם בכוונת מכוון.

אני בטוח שרוב אזרחי מדינת ישראל כלל לא מודעים לסיפור שעומד מאחורי הפעילות של אונר"א, שבכסות האו"מ והאינטרסים של מעצמות המערב, ובראשן ארה"ב, ותתפלאו אבל גם ישראל עצמה, שמאפשרים לפארסה הזו להימשך במשך דורות ולהנציח את הדרישה הפלסטינית ל"זכות השיבה", שלטענת המחברים זכות זו כלל לא קיימת לפי הדין הבינלאומי ובהשוואה לטיפול בפליטים אחרים במאה העשרים.

לסיכום, זהו ספר חובה לכל מי שחושב שהוא יודע הכל על מהות הסכסוך שלנו עם העולם הערבי בכלל והפלסטינים בפרט ועל תפקידה המכריע של סוכנות אונר״א בהנצחת בעיית הפליטים הפלסטינים ולא בשיקומם כפי שהוגדר תפקידה מלכתחילה.
~~~~
לד"ר עינת וילף יש המון סרטונים בהם היא מסבירה את הבעיה, שזוכה להסבר מעמיק במיוחד בספר.
הראיון הכי מעמיק בו צפיתי והכי קרוב לספר, הרבה גם בזכות המראיין, הוא הראיון המומלץ הזה, בו ד"ר וילף מותחת קו ישר משלהי האימפריה העותומאנית ועד לשביעי לאוקטובר הארור:
https://tinyurl.com/bdejwzs5

לפני שנה•
★★★★★
•זאבי קציר
סוד בוער

סוד בוער

סטפן (שטפן) צווייג

שטפן צוויג הוא אחד הסופרים האהובים עליי ביותר, בעיקר בגלל התכונה המרכזית שלו והיא הבנה עמוקה בנפש האדם.
יש קוראים שפחות מתחברים אליו, אולי בשל רגשנות יתר, כמו למשל ברומן "קוצר רוחו של הלב", אבל לי זה לא מפריע ולטעמי הדבר לא מפחית מגדולתו כסופר.

הפעם הכישרון היוצא מהכלל של צוויג בא לידי ביטוי דרך נפשו המיוסרת של ילד חולני בן 12 המגיע עם אימו היפה לבית מלון כדי לנוח ממחלתו. יופייה של האם צד את עינו של ברון צעיר, נאה וחובב נשים יפות, שמבקר במלון בגפו למס' ימים ומצא באם מטרה לחיזור ופתרון להפגת השעמום שלו.

צריך לזכור שהתקופה המדוברת היא תחילת המאה שעברה ובארץ שבה בני המעמד הבורגני ומעלה כפופים לנימוסים והליכות נוקשים, כך שלא פשוט להתקרב לאשה כזו אלא דרך בנה הצעיר.

הילד התמים מופתע כשהזר פונה אליו בהיותו בגפו בחביבות בלתי רגילה, בה אינו מורגל, ובמהרה נקשרה נפשו התמימה בזו של הברון הערמומי, שמבחינתו יעשה הכל כדי ללכוד ברשתו את האם היפה.

הילד, שרגיל לחיי נוחות, חסר מושג לגבי כוונתו האמיתית של הברון, ורק כאשר נוצר הקשר בין הברון לבין אימו, חש מיום ליום כיצד הוא הופך מנושא העניין העיקרי בשיחותיהם של הברון ואימו לגורם מפריע, מצד שניהם.

בתחילה הוא אינו מבין מדוע היחס כלפיו השתנה ובשלב מאוחר יותר האמון הבלתי מסויג והילדי שלו מתחלף בחשד וחוסר אמון כלפי הברון ואף כלפי אמו.
הוא מרגיש שהברון מעוניין באימו אבל מפאת גילו הצעיר לא ברורה לו מה מטרתו, למעט החשד שעולה בליבו כי מדובר במטרה אפלה כלשהי, בסוד שהוא צריך לפצח.
תוך זמן קצר מערכת היחסים בין האם לבנה מתערערת לחלוטין, כאשר מצד אחד אימו והברון עושים הכל כדי להיפגש ביחידות ומצד שני הילד לא מספק את הסחורה ונצמד אליהם בעקשנות ובכל דרך בניסיון לפצח את הסוד האמור המעיק עליו מאד, עד כדי חשש בשלב מסוים שאימו נמצאת בסכנה.

איך הסתיים הסיפור בזה תיווכחו כשתקראו אותו עד תום.
יש לציין לטובה את תרגומו השוטף והבהיר, כרגיל יש לומר, של הראל קין, המתרגם הקבוע של הוצאת תשע נשמות מגרמנית.
אני מאד אהבתי והענקתי לספר בקלות חמישה מנצנצים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
קארי

קארי

סטיבן קינג

לא להאמין אבל קארי זה הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של סטיבן קינג.
בחרתי בספר הזה כי זכור לי הרושם הרב שהותיר בי סרט הקולנוע שגילה לעולם את סיסי ספייסק.
אבל מאז חלפו להם המון שנים וסרטי אימה, וככל הנראה ספרי אימה פחות מדברים אליי, למרות שהספר לא ממש מפחיד.

ליבת הסיפור היא נערה בשם קארי, בת לאם דתייה קיצונית ומופרעת וככזו היא נראית מוזר, מתנהגת מוזר והופכת לילדה הדחויה בבית ספרה שעוברת השפלות והתעללות על בסיס יום יומי ע"י תלמידי כיתתה.
מי לא מכיר את" ילדי הכאפות" מימי ילדותנו, או היה כזה בעצמו, אבל כאן הסופר מקצין את זה עד הסוף...

הספר קריא ביותר, חלקו הראשון מעניין אבל הקורא כבר יודע בשלב די מוקדם איך זה ייגמר וגם כשזה נגמר, הסופר מותח את הסיפור עוד ועוד עד כדי פטפטנות יתר ובשלב הזה נגמרה לי הסבלנות אליו...
לא ממש עשה לי חשק לקרוא ספרים נוספים שלו אבל ימים יגידו...

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
רשימות על הוצאה להורג

רשימות על הוצאה להורג

דניה קוקפקה

את הספר הזה רכשתי וקראתי בזכות המלצתה של Yaelhar, שסקרנה אותי מאד בהצביעה על השוני בין אופן כתיבת הספר הזה לבין רוב ספרי המתח שאנו רגילים לקרוא.
יעל צדקה. הספר כתוב נפלא, הוא אכן שונה במבנה שלו מרוב ספרי המתח שאני מכיר, פרטי הרוצח והנרצחות ידועים והרוצח עצמו ממתין להוצאתו להורג.
הסיפור מתקדם דרך נקודת מבטם של הרוצח ודמויות מעברו הרחוק בילדותו ובבגרותו.

תעלומת הרצח איננה עומדת במרכז הספר אלא, לפחות כפי שאני הבנתי את זה, הניסיון לבחון דרך כל הדמויות והקשר שלהן אל הרוצח איך נסיבות חייו של ילד קטן גורמות לו להפוך בבגרותו לרוצח סדרתי.

אפילו דמות הבלשית והקשר שלה לרוצח יוצאות דופן בנסיבות שלא אגלה כדי לא לחשוף ספוילר.

הפרק הלפני אחרון בחדר ההוצאה להורג, כשהוא מובא מנקודת מבטו של הרוצח, מצמרר ממש ואם זה היה תלוי בי הייתי מסיים את הספר בפרק הזה.

לסיכום, אהבתי מאד והספר מומלץ בעיקר לחובבי הז'אנר שמחפשים שילוב של סיפור שהוא גם לא שגרתי במבנהו וגם כתוב לעילא.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
השטן בגוריי - מהדורת 2000

השטן בגוריי - מהדורת 2000

יצחק בשביס זינגר

עד כה כל ספר שקראתי מפרי עטו של בשביס-זינגר הוא לטעמי פנינה ספרותית.
הספר הזה כולל את הנובלה "השטן מגוריי" ועוד סיפורים קצרים כאשר המכנה המשותף בין כולם הוא "הסטרא אחרא", "אשמדאי", שהם השמות הנרדפים לשטן, וכן שדונים שונים שמשמשים עבורו כשליחים. כל הסיפורים נטועים חזק בעולם הקבלי ובמסורת של יהדות פולין במאות הקודמות.

הסיפור המרכזי, שהוא השטן מגוריי, נסוב על קורות העיירה גוריי עת שנכנסים לתוכה גורמים שמפיצים את תורתו של משיח השקר שבתאי צבי, אם בגלוי ואם במסווה וגורמים לכאוס חסר תקדים בין הרבנים השמרנים וחסידיהם ולבין חסידי שבתאי צבי (שחלקם היו עד אז חסידים "בארון").

בשביס-זינגר הוא מספר מחונן וסיפוריו בקובץ זה נעים בין מציאות להזייה. מורגש שלבשביס-זינגר אין כלל עכבות בכתיבתו והוא לא מגביל עצמו לנושאים שאינם קונצנזוס או מוגדרים כ"לא צנועים".. אני רותקתי לסיפור המרכזי ולא פחות ממנו גם לשאר הסיפורים.

לבשביס-זינגר יש גם חוש הומור יוצא דופן אותו הוא שותל פה ושם בין הכאוס והדרמה, והדבר בא לידי ביטוי במיוחד בסיפור באחרון "מעשה טישוויץ".

מומלץ ביותר לקרוא את אחרית הדבר של המתרגמת (הנפלאה) ד"ר בלהה רובינשטיין.

ועכשיו לנושא שאינו קשור לסקירה אבל חוזר על עצמו לא פעם כאשר כותבים על ספר של בשביס-זינגר, והוא ההשוואה בינו לבין ש"י עגנון:

יש נטייה לערוך השוואות בינו לבין ש"י עגנון, ונטייה זו נובעת לדעתי מהעובדה ששניהם היו סופרים גדולים מאותו דור שינקו מעולם התרבות והמקרא היהודי, ובעיקר מהעובדה ששניהם זכו בפרס נובל.
לדעתי אין כלל מקום להשוואה ביניהם משום שהם שונים תכלית השינוי באופן כתיבתם.
ולכן אם כבר מזכירים תדיר את שניהם אני מעדיף לדבר על טעם אישי, ולטעמי אני מעדיף עשרות מונים את בשביס-זינגר, ולו בשל העובדה שבשביס-זינגר הוא יותר נועז מעגנון, אינו נרתע לכתוב על שולי החברה הנמוכים ביותר (בדומה לאמיל זולא הצרפתי), כתיבתו יותר חושנית ומחוברת לעולם הייצרי של האדם בכלל והיהודי בפרט, על הטוב והרע שבו, ומביא באופן שנראה לי יותר אותנטי את העולם היהודי שהיה ואיננו עוד.
לעומתו סגנונו הספרותי של ש"י עגנון פחות מדבר אליי למרות שאני יודע מעריך אותו ואת שפתו ה"עגנונית" הייחודית. הוא, לעומת בשביס-זינגר מעולם לא הסב לי הנאה צרופה מספריו וזה אומר הכל.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
סוף מעגל

סוף מעגל

גרהם נורטון

גרהם נורטון מכה בשלישית ובהחלט יש מצב שזהו ספרו הטוב ביותר עד כה.
בניגוד לשני ספריו הקודמים ספר זה אינו ספר מתח, למרות שיש בו אלמנטים מסוימים של תעלומה, אלא ספר מרגש ביותר שנפרש על פני למעלה מארבעה עשורים.

הספר מתחיל בתאונת דרכים טראגית שקיפחה את חייהם של מספר נערים ונערות מעיירה נידחת באירלנד, וממשיך באיך טרגדיה זו שינתה את חיי בני משפחותיהם, עשרות שנים קדימה.

הסיפור מתמקד בקונור, נער מתבגר הומו, שהיה אחד מניצולי אותה תאונה והודה שהוא זה שנהג ברכב.
קונור, שלא יכול היה לשאת במבטים המאשימים של תושבי העיירה ואף של בני משפחתו, עזב את אירלנד והיגר לליברפול, משם ללונדון ולבסוף לניו יורק.

גיבורת הסיפור השנייה היא אלן, אחותו הצעירה של קונור, שחיכתה בקוצר רוח לעזיבתו של אחיה רק כדי להיפטר מרגשות האשמה על פשעו וממבטי האשם של התושבים עליה ועל הוריה.

הספר נע מחייו של קונור בניכר לחייה של אלן, שנשארה לחיות בעיירת הולדתה ונישאה בינתיים למרטין קולטר בנו של רופא הכפר שהחליף את אביו בתפקיד ברבות השנים. הנתק בין קונור לבני משפחתו הוא נתק מוחלט של אי ידיעה של זה על קורותיהם של אלו ולהיפך.

האם לסיפור כזה יכול להיות סוף טוב? את זה תצטרכו לגלות כשתקראו את הספר.
קבלו רמז: גרהם נורטון יודע לספר סיפור, יודע לרגש ולתפור את הקצוות לסיום הגיוני מבלי לרדת למחוזות הקיטש.

גרהם נורטון שכמו גיבור הספר קונור, הוא גם הומו, כותב בסוף הספר רשימת תודות ורומז לדעתי כי הכניס לספרו אלמנטים ביוגרפיים מחייו המוקדמים כמי שנולד וגדל באירלנד, ודרך הסיפור הוא מראה איזו דרך עברה אירלנד מולדתו מארץ שמרנית להחריד לארץ שהצליחה לקדם, בין השאר, ערכים ליברליים ולהכיל גם את השונה ובכללם את קהילת הלהט"ב.

אני נותן לספר הזה חמישה מנצנצים ומצדיע לנורטון, שעד לפרסום ספרו הראשון, היה ידוע יותר כמנחה תכנית אירוח טלוויזיונית מצליחה וקלילה באנגליה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
איש וביתו נמחו

איש וביתו נמחו

אשר ברש

אשר ברש הוא אחד מאותם סופרים ומשוררים יהודים שעלו ארצה בתחילת המאה העשרים והניחו את היסודות לספרות העברית בארץ ישראל. ברש היה פעיל באגודת הסופרים (שהיה ממקימיה) ועורך ספרי הפרוזה, בין השאר, בהוצאת מצפה במסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואין".
בשנת 1939 זכה ברש בפרס ביאליק מטעם עיריית תל אביב על ספרו "אהבה זרה", ובשנת תש"ט את פרס ירושלים ע"ש דוד ילין בעד ספר השירים "צל צהריים". (מומלץ לקרוא את הערך המלא של אשר ברש ב"ויקיפדיה")

מדוע רשמתי את כל ההקדמה הזו? מכיוון שאשר ברש שייך לקבוצת ספרים חשובה שברבות השנים פשוט נעלמה מהתודעה, כאילו לא הייתה. השם הראשון שעולה לי לראש בהקשר זה הוא חיים הזז...
שני הסופרים הללו זכורים לי מלימודי הספרות בחטיבת הביניים באמצע שנות השבעים. את הזז אני זוכר כסופר בלתי נסבל, אך זוכר היטב שהחוויה הספרותית נצרבה בי כנער שהוכרח ללמוד את הספרות הזו ולא מרצון חפשי ולכן מסקרן אותי לקרוא אותם בחלוף עשרות שנים ולהיווכח האם אתרשם אחרת.
אז בזכות "פרויקט בן-יהודה" המבורך איתרתי את העותק הדיגיטלי של "איש וביתו נמחו", נובלה שנכתבה בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1934, ומתארת את קורותיו של בוריס קלדם, מעת עלייתו לבד ארצה מבריה"מ ועד למותו.
קלדם שהיה בחור מוכשר שדובר מס' שפות כולל ערבית וטורקית, ידע להתחבב על הבריות ויצר קשרים חברתיים ועסקיים במיוחד עם גורמים רבי דרג בשלטון העותומאני. קלדם היה ממקימי "אחוזת בית", שמה הראשון של תל אביב, הקים בה את ביתו ושיכן בו את נשותיו. קלדם היה איש עסקים ויזם ממולח אך בתוך תוכו היה תמים ביחס לטבע האדם ואת כל עסקיו, גם הטובים שבהם, ניהל תמיד במסגרת שותפות עם אחרים שבסופה תמיד נדפק ע"י שותפיו. כשקלדם היה בשיאו תמיד עזר לכל מי שזקוק לעזרה, אם בכסף, אם בחתימה על ערבות ואם בהנפקת רישיונות מטעם השלטון העותומני שבאמצעותם יהודי בארץ ישראל היה זוכים להקלות שונות.
קלדם היה נשוי שלוש פעמים והסיפור מתמקד, בין השאר, במערכת יחסיו הטראגית של קלדם עם נשותיו.
אני ממש התאהבתי בכתיבתו של אשר ברש שמתאר באופן נפלא את המתחולל בנבכי נפשו של קלדם ואת התמורות שחלות בו ובמעמדו ככל שנוקף הזמן והשלטון העותומני ניגף בפני האנגלים שמקבלים את המנדט על ארץ ישראל, ובלשונם: "פלסטיין".
קלדם שהיה מורגל לעשות עסקים עם בני המזרח לא הצליח כבעבר ליצור קרבה לפקידי השלטון החדש והיהיר ולדבר היה השלכות קשות על עסקיו ויחסיו עם שותפיו באותה תקופה.

אחד הדברים שהפתיעו אותי במהלך הקריאה הוא שברש אמנם כתב בעברית צחה אך כזו שהכי קרובה לשפה העברית המודרנית וגם בני הדור הצעיר לא יתקשו, למעט מילה פה ושם, לקרוא בספר זה.
זהו אחד מספרי המקור המרשימים ביותר שקראתי, בטח מהתקופה שקדמה להקמת המדינה, והציון בהתאם: 5 מנצנצים באור יקרות.
לכל מי שיסיים את הקריאה בספר אני ממליץ לקרוא את מאמרו של אהוד בן עזר שפורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “דבר” ביום 23.6.1978, לפני 39 שנים תחת הכותרת: “השלמה איטית עם המוות”.
גם המאמר הועלה ל"פרויקט בן יהודה" וניתן לאתרו, כמו גם את הספר, בקלות באמצעות מנוע החיפוש באתר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר
דביסי

דביסי

צבי צרי

זהו איננו ספר שמיועד לחובבי קריאה ממוצעים אלא בעיקר למוזיקאים מקצועיים או לכל הפחות לחובבי מוזיקה מעל הממוצע, כמוני :)
זוהי מעין ביוגרפיה שכתובה כרומן, דהיינו המחבר בונה דיאלוגים בין הדמויות והציטוטים שמובאים בספר לקוחים בדרך כלל ממכתבים או מקטעי עיתונות מהתקופה.

משום מה בספר זה אין מראי מקום ולא ידוע מהיכן שאב המחבר את מקורותיו, מה שבוודאי לא מוסיף לאמינות של ספרו.
יחד עם זאת מאחר שלא ידעתי דבר על חיי המלחין דביסי מצאתי בכל זאת עניין בספר שגם מהווה מעין תיעוד של התקופה בה חי ופעל, את מאבקיו כבר בתחילת הקריירה שלו נגד האסכולה השמרנית, בצרפת ובמדינות נוספות כאיטליה ואנגליה, שהתנגדה לדרך בה המלחינים הצעירים והמודרניים הלחינו, דרך שהייתה מנוגדת לכל חוקי המוזיקה שהיו מקובלים עד אז.

באותה תקופה המלחין המשפיע ביותר באירופה היה הגרמני ריכארד ואגנר, מלחין שדביסי העריך אולם תיעב את השפעתו המכרעת על מלחיני הדור שקדם לו ןהתנגד לגישתו המוזיקלית.
באותה תקופה בשלהי המאה ה- 19, ההערצה לואגנר חצתה ארצות והשפעתו המוזיקלית שלטה במוסדות האקדמיים למוזיקה, בהם שלטו מוזיקאים שמרנים מאד. מוזיקאים, כדוגמת המלחין קאמי סאן-סאנס, התנגדו לגישה של חלק ממלחיני הדור הצעיר, שדביסי ייצג, שיש להשתמש בחלק מהחוקים המוזיקליים המקובלים ולהתקדם לכיוון המוזיקה המודרנית מבלי להירתע משימוש במקצבים א-טונאליים וכו'.
דביסי טען שהמוזיקה של ואגנר סובלת מעודף פאתוס ודרמטיזציה ומקדשת את הלאומיות, המיתוסים והגבורה הגרמנית בעוד שלגישת דביסי, שהיה פטריוט צרפתי, מלחינים צריכים לכתוב מוזיקה במולדתם, לקבל השראה מהמוזיקה העממית עליה גדלו, מתרבות ארצם ומהטבע הסובב אותם. ובאמת במוזיקה של דביסי מורגש במיוחד הקשר שלו לטבע. למרות האמור לעיל דביסי עצמו לא הגביל עצמו לתחומי מולדתו צרפת ושאב השראה, בין השאר, ממוזיקה וממקצבים ספרדים ורוסיים.

בספר מתוארים חיי האהבה של דביסי ונישואיו, בעיקר לאשתו השנייה אמה, שהייתה בעצמה מוזיקאית מחוננת ובעלת השפעה רבה עליו.
כמו כן בספר מתוארים קשריו החברתיים והמוזיקליים של דביסי עם מיטב האומנים (בעיקר מוזיקאים, סופרים ומשוררים, מחזאים ואנשי תיאטרון, פסלים וציירים) שפעלו בתקופתו, ההצלחה העולמית המאוחרת יחסית לה זכה והשפעתו על מיטב מלחיני התקופה (תחילת המאה העשרים), כמו למשל בן תקופתו וידידו הקרוב אריק סאטי, ובעיקר הצעירים שבהם, כמו למשל סטרווינסקי ופרוקופייב הרוסים.
החלק האחרון בספר מתאר את ההשפעה הדרמטית של מלחמת העולם הראשונה על חייו האישיים והמוזיקליים של דביסי עד אחרית ימיו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•זאבי קציר

ביקורות נוספות על "להרוג את הכלב השני"

להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו (1934-1969) היה כוכב ספרותי עולה בפולין של שנות החמישים וזכה לכינוי "ג'יימס דין הפולני" או "הילד הרע של הספרות הפולנית", הוא סולק מפולין על ידי המשטר הקומוניסטי והגיע לארץ ב-1958, הוא נשאר כאן שנתיים ועזב. ישראל של שנות החמישים שמשה רקע לרוב יצירותיו הספרותיות, חלקן כמו ספר זה אף כאוטוביוגרפיה מסוות של הסופר. יורק פרס חברו הטוב שחי בישראל נשאל כמה לדעתו ממה שכתוב בספר קרה באמת? תשובתו היתה ש-10% המצאה השאר אמת.
סגנון כתיבתו של חלאסקו מחוספס וגברי, אלים, אך לא גס ובוטה. כתיבתו סובבת סביב התחתית האנושית של הסולם החברתי, זונות, סרסורים, גנבים, רמאים, שתיינים, דרי רחוב, שרלטנים ועוד. כולם מנסים להתפרנס בדרכם ולשרוד.
הסיפור הראשון נכתב ב-1962. זוג חברים קשה יום מנסים להתפרנס בקיץ תל-אביבי לוהט בשנות החמישים. הם רוקמים הונאה ומנסים "לעקוץ" זונת צמרת שעובדת באזור אלנבי קרוב לים. אחד מהם כביכול מתאהב בה ומנסה להוציא ממנה כספים בערמה.
הסיפור השני נובלה ארוכה שעל שמה נקרא הספר סובבת סביב הונאת "עוקץ" נוספת מורכבת. זוג חברים שניהם שחקני תיאטרון מובטלים רוקמים מזימה לגזול כספים מתיירות תמימות. הסיפור סובב סביב אחד המקרים בהם אחד מהם גורם לתיירת אמריקאית שבאה לביקור בישראל עם בנה להתאהב בו. המזימה המורכבת כוללת מספר דמויות ססגוניות וכלב, כולם מגוייסים לטובת הצלחתה.
חלאסקו מעביר בצורה מוחשית ויפה את תל-אביב של שנות החמישים על כל תחלואיה ויתרונותיה. שווה קריאה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•משה
להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

ספר מעניין המספר על גבר הסובל מעוני ומאלימות. הספר נפתח בשרב כבד ממנו סובל הגיבור מה שהזכיר לי מה קורה בישראל היום. מארק חלאסקו עלה מפולין ומת בגיל 34 משילוב של אלכוהול וכדורי שינה. הספר כתוב בצורה קשוחה מחוספסת אך יש בו גם רגש ודימויים יפים. גיבור הנובלה הראשונה וחברו בסך הכול רוצים להרוויח כסף אך לא מצליחים. הם סובלים מעוני ושותים הרבה אלכוהול. בספר שתי נובלות הראשונה קצרה יותר. נהניתי מהיחס של הגיבור לנשים שלעתים הוא אהבה גדולה ולעתים בוז. בספר יש 220 עמודים ויש בו אחרית דבר. הספר יצא באסיה הוצאה לאור. ספר שווה למי שרוצה להתחבר לישראל של שנות החמישים.
מומלץ מאוד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•rea
להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.

תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".

חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".

אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.

הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גוטי