ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 31 במרץ, 2019
ע"י חתול השיממון
ע"י חתול השיממון
***בית-הספר לטוב ולרע 2: עולם ללא נסיכים***
אמ;לק: כן או לא? ברור, זה בית-הספר לטוב ולרע, זה טוב בהגדרע (קלטתם את השנינות הזו? קלטתם?!)
תקציר מגב הספר:
משאלה – ברכה או קללה? היזהרו במשאלותיכם ( =^.^= קללה! תמיד קללה! כל פעם בחיים שלי שאני מביעה משאלה, אבל *כל פעם*, היא מתגשמת בצורה הכי איומה שאפשר להעלות על הדעת: "הלוואי שהבחור החמוד ההוא ישים לב אליי" – שם לב אליי כי בורח לי פלוץ או כי נופל לי חפץ מביך מהתיק; "הלוואי שתהיה פיצה בארוחת הצהריים" – פיצה עם פטריות; וכו' וכו' =^.^= )
סופי ואגתה חזרו מבית הספר לטוב ולרע לביתן שבכפר גבלדון, אך האם זהו סוף הסיפור? אִיום מרחף על הסוף האגדי שלו ציפו. בתקווה לגבור עליו ולהגיע אל הסוף הטוב הן שבות לבית הספר אך מגלות כי הכול בו השתנה. מכשפות ונסיכות, נבלים ונסיכים, אינם אויבים עוד. הפעם המחנות היריבים הם בנים ובנות ( =^.^= כמו שצריך! כל הבנים בסדרה הזו מפגרים בהגזמה =^.^= ). בראש בית הספר לבנות עומדת המנהלת המניפולטיבית סאדר, הנחושה בדעתה שבנות צריכות לכתוב את הסוף הטוב של הסיפור שלהן ללא קשר לבנים ( =^.^= כי בית-ספר בלי מנהל זדוני זה לא כיף! =^.^= ).אגתה וסופי מנסות לתפוס את העט המסַפר שיאפשר להן לכתוב את הסוף הטוב, אך הבנים עומדים בדרכן.
עולם ללא נסיכים הוא רב מכר שני בטרילוגיה המצליחה בית הספר לטוב ולרע. המחבר, סומן צ'יינני, יצר סיפור פנטסטי רב קסם, רומנטיקה והומור הנקרא בשקיקה ( =^.^= אני שונאת את המילה שקיקה, אף פעם לא הבנתי את משמעותה והיא נשמעת כמו סוג של מכרסם. עכברים, שקיקות וחולדות כזה =^.^= ) מתחילתו ועד סופו.
ומה אני חשבתי:
בדיוק כמו שודדי הקאריביים 2, גם הספר הזה לא היה אמור להתקיים, כי קודמו נגמר באחד הסופים הסגורים אם לא ה-. אבל זה לא אומר שזה ספר גרוע! הספר עוסק בנושא היחיד שלא לגמרי תם ונשלם בספר הקודם – העובדה שגם אגתה וגם סופי עדיין קצת מאוהבות בטדרוס (אלוהים יודע למה, אם יש מישהו שמצדיק את המוניטין של בנים כגושי שרירים חסרי בינה, זה הוא), וטדרוס עדיין קצת מאוהב בשתיהן. הייתם חושבים שאני אשנא ספר שמדבר כל-כך הרבה על אהבה ואפילו יש בו מן משולש אהבה על סטרואידים (כלומר, משולש אהבה ש*כל אחד בו* מאוהב בשניים האחרים), אבל העובדה שרוב הדמויות בספר עושות צחוק מרומנטיקה בדיוק כמוני, וזה שהקשר בין סופי לאגתה הוא באמת דבר מתוק, וזה שהספר היה מלא הרפתקאות, הומור ואקשן בדיוק כמו קודמו בסדרה, וזה שהכניסו אליו את אמברידג' (אני מאלה שאהבו את הארי פוטר החמישי, בין השאר כי אני חושבת שאין כמו מנהלת דיקטטורית כדי להוציא מסיפורי בית-ספר את המיטב) הפכו אותו לממש אחלה.
החסרון היחיד שלו הוא טעם הלוואי הקל של סיפור מאולץ – כי כאילו, הסיפור של סופי ואגתה כבר הסתיים בבאושר ועושר (או ליתר דיוק, באושר לעד (שמתם לב שבאנגלית אומרים פשוט happily ever after, ורק בעברית מוסיפים את העושר? ואחרי זה אנחנו היהודים מתפלאים שיצא לנו שם של רודפי בצע). מה הבולשיט הזה של "הן הביעו משאלה לפתוח אותו מחדש"?! אבל תכל'ס, למי אכפת? זה נותן לנו עוד הזדמנות להינות מהכתיבה השנונה של סומן צ'יינני המוכשר. לא התלוננתי כשקיבלתי עוד סרטים עם ג'ק ספארו, ואני לא מתלוננת עכשיו.
[הערה: דירגתי 5 אבל בתכל'ס אני חושבת שזה יותר 4.5, 5 זה מושלם ואף אחד חוץ ממגיסטריום המושלם ועוד כמה ששואפים להיות מושלמים (כולל בית-הספר לטוב ולרע 1) הוא לא מושלם]
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
