טוב, ברור שאין מצב שהביקורת הזאת תהיה נטולת ספוילרים.
***אזהרת ספוילרים לספר הראשון***
הספר הראשון מסתיים בכך שמנהל בית הספר מנסה להרוג את אגתה, וסופי קופצת וחוטפת במקומה.
משהו קורה ומנהל בית הספר נהרג על ידי רוחו של אחיו התאום שמשתלטת על הגוף של אחד המורים.
אז נשארנו עם אגתה כשסופי גוססת בידיה ואגתה מנשקת אותה.
וכמו באגדות (כאילו דא כל מי שיודע משהו על אגדות יודע את זה) כל הבעיות נפתרות עם הנשיקה הזאת.
הן אומרות אחת לשנייה שהן לא צריכות נסיך, שמספיקה להן החברות שלהן.
ואז הן נעלמות בחזרה לכפר שלהן כשטרדוס מנסה לעצור את אגתה ולא מצליח כי היא נעלמת, כאילו סופר מהר.
מה גם שכל מה שהיא רצתה היה לחזור הביתה עם החברה הכי טובה שלה, אז למה לעזאזל שהיא תיקח את היד שלו ותישאר איתו?!
כביכול סוף טוב הכל טוב, הן יצאו מבית הספר הנוראי הזה שבו הן לא יכלו להיות חברות, ועכשיו הן בחזרה ביחד בכפר שלהן.
וכאן בעצם הספר השני מתחיל.
מסתבר ששתיהן לא הכי מרוצות להיות בבית, כי לשתיהן חסר משהו.
בסופו של דבר, איכשהו, הן מוצאות את עצמן שוב פעם בבית הספר לטוב ולרע, רק שהפעם הוא מחולק לבנים בנות.
הסיבה לכך היא בגלל שבסוף- אה רגע, פספסתי משהו בהסבר.
מי שקרא את הספר הראשון יודע, שבידיו של מנהל בית הספר יש את העט המספר, שהוא בעצם כותב את האגדות של כולם ובעיקרון הוא לא אמור לכתוב אגדה של תלמידים, והוא גם לא כותב סתם אגדה של כל אחד, אז זה ממש ביג דיל כשבספר הראשון העט המספר מתחיל לכתוב את האגדה של סופי ואגתה.
אגדה הזאת הסתיימה בכך שאגתה נישקה את סופי, בחרה בחברות על פני אהבה, והשאירה את הנסיך שלה(טדרוס) לבד ונבגד.
היא בחרה בבת ולא בנסיך, ולסוף הזה הייתה השפעה שבעצם שינתה את כל ההתנהלות בעולם הזה...
עכשיו בית הספר מחולק לבנים ובנות, וזה נוראי כי זה ברור שבנות צריכות את הבנים ולהפך, ושהם לא אמורים להיות אויבים.
הדבר היחיד שיכול לתקן ולהחזיר את המצב לאיך שהוא היה קודם, זה אם אגתה תנשק את טדרוס.
מה שהיא לא יכולה לעשות כי:
1. הוא מנסה להרוג את סופי, אז אולי היא בכלל לא יכולה לסמוך עליו.
2. אם היא תנשק אותו זה ישלח את סופי הביתה לבדה, למקום שבו שהיא ללא ספק תהיה אומללה.
הקונפליקט הוא, שסופי אולי טובה בעיניי אגתה, אבל היא הרעה בסיפור של טדרוס.
היא זאת שעוצרת את הזוג הזה מלהיות ביחד, ואם סופי לא הייתה שם, הנסיך והנסיכה שלו היו ביחד והכל היה מושלם.
בגלל זה טדרוס מנסה להרוג אותה, כי מבחינתו כל עוד סופי קיימת, היא תמיד תעמוד ביניהם.
-
את הספר הזה פחות אהבתי מהראשון, כי יש הרבה מסתוריות, והקצב קצת איטי באמצע, למרות שהחלק האחרון ממש טוב, האמצע קצת שיעמם אותי כי רציתי כבר להגיע לאקשן.
ברור שלא היה שם עמוד מיותר כי הכל מתחבר בסופו של דבר, אבל עדיין, לי אישית לא הייתה הרבה סבלנות.
הסוף קצת שבר לי את הלב...הייתי אומרת בדיוק מה הכאיב לי, אבל זה יהיה ספוילר.
סך הכל, נהניתי מאוד ועכשיו יש לי חשק לקרוא את השלישי שכבר קראתי אבל אני משום מה לא זוכרת ממנו כלום.
יש משהו בסדרה הזאת שפשוט גורם לך לרצות לדעת עוד, ואני כבר יודעת איך השלישי מסתיים וברור לי שזה סיפק אותי אז בזמנו, ושלא הרגשתי צורך להמשיך לרביעי שבעצם פותח טרילוגיה חדשה על החיים אחרי בית הספר.
אבל עכשיו אחרי שקראתי את הראשון והשני שוב...
נראה לי שאני רוצה להמשיך כבר עד הסוף, אז אני ממש מקווה שהשישי יתורגם מתישהו בקרוב.
זה פשוט עולם כל כך עשיר והדמויות כל כך מבדרות בעיניי.
הספר הזה פחות מצחיק, קצת ריחמתי על סופי שמנסה להוכיח שהיא טובה, ושהיא כבר לא המכשפה המטורפת שניסתה להרוג את כולם בספר הראשון.
לא יודעת למה הספרים האלה מרגישים לי קצת כבדים ריגשית, אני מניחה שהם קצת מעוררים בי טריגרים מסוימים.
בכל פעם שאמרו לאגתה "תנשקי את טדרוס!", הקרביים שלי התהפכו כאילו אני זאת שצריכה לנשק אותו ואני פשוט לא מסוגלת.
כן, זה מוזר, אבל בואו, זה מה שספרים אמורים לעשות לך.
הם אמורים לגרום לך להרגיש שאתה חלק מכל האקשן.
הספר הזה אישית לי היה קצת פחות מהנה, בגלל שהיה שם הרבה תסכול ושקרים, ואני מעדיפה לא להרגיש את הדברים האלה חחחח
אני פשוט שונאת לקרוא ספרים שיש בהם חוסר תקשורת, אשליות ואי הבנות וזה כן משהו שיש כאן.
סך הכל, בהחלט ספר טוב בעיניי כי עכשיו אני מאוד מתרגשת להמשיך אל השלישי.
לצערי נראה לי שאני אצטרך לחכות עד שאני ארכוש את הרביעי והחמישי, כי אין מצב שאני לא ארצה להמשיך בסדרה הזאת מיד אחרי שאני אסיים את השלישי.
אני ממש אוהבת לראות דמויות מתבגרות ומשתנות, וברור לי שספרי ההמשך יגרמו לי לצרוח מרוב הנאה והתרגשות.
בגלל זה אני חושבת שלפחות עבורי, הדמויות הרבה יותר חשובות מהעלילה.
כי הכל נהיה פי אלף יותר מהנה כשאתה מחובר לדמויות.
