ביקורת ספרותית על תמונתו של דוריאן גריי - מהדורת פרוזה מאת אוסקר ויילד
ספר מעולה

---

אוסקר ווילד פורש בפנינו את סיפורו של צעיר יפה תואר, דוריאן גריי שמו, שמכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים.
באחד מאותם ימים סגריריים ואפורים בלונדון של המאה ה-19 נפגשו דוריאן גריי והצייר באזיל הלווארד בדירתו של דוריאן שאותו העריץ, עד כדי כך שהיה לו להשראה בכל פעם שצייר, ושם בחדרו החל לצייר דיוקן חדש של אותו עלם יפה.
אל באזיל הצטרף לורד הנרי שהיה חברו הטוב. לורד הנרי פגש את דוריאן גריי וגם הוא נדהם מיופיו ונעוריו של הנער הצעיר. הוא החל לדבר איתו ולשתף אותו בדעותיו על החיים. לורד הנרי היה אדם בעל אופי חזק עם דעות ברורות ובעל השפעה "רעה" על אנשים. בשעה שישבו בחדרו של דוריאן, באזיל היה עסוק במלאכת האמנות, לורד הנרי ודוריאן הכירו והחלו לדבר. הנרי הסביר לדוריאן שאין דבר כזה השפעות טובות, כל השפעה היא בלתי מוסרית. על כך שאנשים אנוכיים מטבעם ונשלטים על ידי הרגש. בנוסף הוא גם אמר לו שעליו לדאוג לעצמו כמה שרק אפשר מאחר ויופי ונעוריים כמו שלו הם אינם נצחיים ואת מה שהאלים נתנו לו הם גם ימהרו לקחת. דוריאן גריי הושפע מאוד מדבריו של לורד הנרי ושקע בדיכאון. בינתיים באזיל סיים את הציור ושלושתם בחנו את היצירה, באזיל טען שזוהי היצירה הטובה ביותר שלו ולורד הנרי הסכים. דוריאן לעומת זאת, לאחר ששמע את דבריו של לורד הנרי, התחיל לשנוא ולתעב את הדיוקן, הוא כעס ולא היה מוכן לקבל את העובדה שהזמן יעבור והוא יאבד את יופיו ונעוריו בעוד הדיוקן עצמו נשאר צעיר ו"מלא חיים" ולא ישתנה לעולם. דוריאן מביע משאלה ומבקש להישאר צעיר בזמן שהתמונה תתכער ותזדקן במקומו.

בהמשך הסיפור מתחילים לגלות צדדים אחרים בנשמתו של דוריאן גריי הצעיר, לדוגמה: דוריאן מתאהב בשחקנית שאותה ראה כשבמקרה נכנס למחזה בתיאטרון קטן ועלוב - רומיאו ויוליה. שנחתו עיניו של דוריאן על סיביל ווין בפעם הראשונה הוא התאהב ותיאר אותה "כנערה בקושי בת שבע-עשרה, עם פנים קטנות דמויות פרח, ראש יווני קטן שעליו שיער חום כהה, קלוע בצמות, עיניים כמו מעיינות סגולים של תשוקה, שפתיים כמו עלי כותרת של ורד. הדבר המקסים ביותר שראה בחייו." הם נפגשו מספר פעמים ולבסוף החליטו להתחתן.
דוריאן ביקש מהנרי ובאזל שהצטרפו אליו לראות את סיביל משחקת בפעם הבאה וכך היה. הם נפגשו והפעם הכל היה שונה, גרוע, נדמה וסיביל לא הייתה על הבמה, מרחפת בעולם אחר, שום רגש במשחק שלה ואף לא עניין מה שגרם לדוריאן לחזור בו ולעזוב אותה, זאת היתה פרידה מגעילה מצדו של דוריאן על גבול האלימה. זה הותיר את סיביל שבורת לב מה שגרם לה להתאבד, או לפחות כך נדמה לי (התוצאות אינן חד משמעיות, אני מניח שמדובר בהתאבדות). כאשר גילה דוריאן שסיביל, לכאורה, התאבדה הוא שנא את עצמו ומשהו בו השתנה, זו היתה הפעם הראשונה בו עמד המצפון של דוריאן גריי במבחן.
לאחר המקרה דוריאן המשיך לביתו וכשהביט בדיוקנו הבחין בהבעה אכזרית על פרצופו. הנפש והמצפון שלו הוכתמו לאחר מקרה סיביל ווין ומוצגים לפנינו בדיוקן שלו עצמו. במרוצת הזמן ניתן היה לראות את הדיוקן מתכער ומזדקן עם כל שנה שעוברת, ניתן היה לראות את הנפש של דוריאן משחירה ומתרוקנת, משאירה אותו חלול ואבוד.

דמותו של לורד הנרי מוצגת כציניקן ונהנתן שדוגל בהדוניזם. ניתן לראות קווים דומים בין צורת חשיבתו והשקפתו על העולם לבין האסכולה הקירנאית, שנוסדה ע"י אריסטיפוס ביוון של המאה הרביעית לפנה"ס, וטענה שתכליתו וסיבתו של כל מעשה הוא התשוקה להנאה. עונג לכל צורותיו, בעיקר חושי, הוא תכלית החיים. דוריאן פנה לחיים נהנתנים, דוריאן עצמו הפך להודינסט, והחל לבצע מעשים הנוגדים מוסר ומוסכמות חברתיות בהשפעתו של לורד הנרי ויותר מהכל לאחר שהבין שללא יופי ונעורים אין אף תכלית לחיים: "כי נעוריך מופלאים ביותר, ומלבד הנעורים אין ערך לכלום"

השקפתו המיוחדת על העולם והדרך בה ראה את הדברים, באופן כל כך שנון ומקדים את זמנו, עזרה לווילד לכתוב סיפור נפלא ובעזרת כל משפט הצליח לסכם עולם ומלואו. כתיבתו מדהימה ותיאוריו מהיפים שקראתי. ווילד מבקר את החברה האריסטוקרטית בלונדון במאה ה-19, על כל מגרעותיה. הוא מבקר את הדרך בה אנשים מושפעים בקלות ראש שכזאת ואיך אדם הנחשף ללחצים ופיתויים חברתיים משנה את אופיו והתנתהגותו. בנוסף ווילד מבקר את המקום בו תפס יופי בחברה באותה תקופה ומדהים לראות כמה רלוונטי הספר גם בימנו.

מדובר, ללא ספק, ביצירת אמנות, קלאסיקה, ספר חובה.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על תמונתו של דוריאן גריי - מהדורת פרוזה