הסבים והסבתות שלי דיברו יידיש האחד עם השני וגם עם ילדיהם. ההורים שלי דיברו יידיש רק כשהם רצו שאנחנו, הילדים, לא נבין על מה הם מדברים. בדרך כלל זה לא עזר להם, אבל אנחנו, הילדים, דוברים עד היום רק מספר בודד של משפטים ביידיש, לרוב פתגמים, עוד קצת מילים שנחרטו במוח, וזהו. הילדים שלנו לא יודעים אפילו את זה. וכך הולכת ונעלמת לה שפה. אבל אולי כך צריך שיהיה, ששפה שתחילתה בגולה תסתיים עם הקמתה של מדינה עברית חדשה. "מזרה ישראל יקבצנו" נכתב, וכשמקבצים צריך גם לשמור על אחדות, ואין אחדות רבים טובה יותר משפה.
איציק מלפש נולד בשעה של פוגרום ביהודי קישינב, בילדותו נאלץ לעבור, לבדו, לאודסה. שם הוא לומד את עבודת הדפוס. אחרי שנים הוא מוברח משם לארצות הברית, במטרה לתרום גלופות דפוס ביידיש למוציא לאור של עיתון ביידיש. מלפש החליט שהוא משורר עוד בילדותו, אבל כידוע משירה לא מרוויחים כלום אז 'בינתיים' הוא עובד בעבודות אחרות, בעיקר, כדפס במערכת עיתון. מלפש כותב ביידיש, כי זו שפת אמו, והוא מסרב ללמוד אנגלית כי מבחינתו היידיש זו שפה שיש לה עתיד. הרי עוד ועוד יהודים באים מאירופה לניו יורק. אבל לא לעולם חוסן.
הספר הוא בעצם שירת ברבור לשפת היידיש. בתוך סיפור חייו של מלפש, שכולל דמויות אחרות, עבודות שונות, אהבות ועוד. נפרסת גם גסיסתה של שפה. שפה שתחילתה בעיתונים רבים ובספרים רבים עוד יותר , וסופה במגדלי בניינים שנהרסים על תכולתם.
הופתעתי כשהבנתי שהסופר הוא נוצרי קתולי. כל כך הרבה פרטים אינטימים על היהדות וחיי היהודים הייתי מצפה למצוא אצל י. בשביס זינגר או י.ל. פרץ ודומיהם - סופרי עיירות כותבי יידיש - אבל נראה שכאוצר במוזיאון דתות גם לפיטר מנסו לא חסר ידע ביהודים ויהדות למרות מוצאו. ואם הבנתי נכון לא רק שהוא קתולי במוצאו אלא שאמו היתה נזירה וכנראה שאביו היה כומר. נסתרות דרכי האל.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




