ביקורת ספרותית על שירים לבת השוחט מאת פיטר מנסו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בפברואר, 2019
ע"י בת-יה


הסבים והסבתות שלי דיברו יידיש האחד עם השני וגם עם ילדיהם. ההורים שלי דיברו יידיש רק כשהם רצו שאנחנו, הילדים, לא נבין על מה הם מדברים. בדרך כלל זה לא עזר להם, אבל אנחנו, הילדים, דוברים עד היום רק מספר בודד של משפטים ביידיש, לרוב פתגמים, עוד קצת מילים שנחרטו במוח, וזהו. הילדים שלנו לא יודעים אפילו את זה. וכך הולכת ונעלמת לה שפה. אבל אולי כך צריך שיהיה, ששפה שתחילתה בגולה תסתיים עם הקמתה של מדינה עברית חדשה. "מזרה ישראל יקבצנו" נכתב, וכשמקבצים צריך גם לשמור על אחדות, ואין אחדות רבים טובה יותר משפה.

איציק מלפש נולד בשעה של פוגרום ביהודי קישינב, בילדותו נאלץ לעבור, לבדו, לאודסה. שם הוא לומד את עבודת הדפוס. אחרי שנים הוא מוברח משם לארצות הברית, במטרה לתרום גלופות דפוס ביידיש למוציא לאור של עיתון ביידיש. מלפש החליט שהוא משורר עוד בילדותו, אבל כידוע משירה לא מרוויחים כלום אז 'בינתיים' הוא עובד בעבודות אחרות, בעיקר, כדפס במערכת עיתון. מלפש כותב ביידיש, כי זו שפת אמו, והוא מסרב ללמוד אנגלית כי מבחינתו היידיש זו שפה שיש לה עתיד. הרי עוד ועוד יהודים באים מאירופה לניו יורק. אבל לא לעולם חוסן.
הספר הוא בעצם שירת ברבור לשפת היידיש. בתוך סיפור חייו של מלפש, שכולל דמויות אחרות, עבודות שונות, אהבות ועוד. נפרסת גם גסיסתה של שפה. שפה שתחילתה בעיתונים רבים ובספרים רבים עוד יותר , וסופה במגדלי בניינים שנהרסים על תכולתם.
הופתעתי כשהבנתי שהסופר הוא נוצרי קתולי. כל כך הרבה פרטים אינטימים על היהדות וחיי היהודים הייתי מצפה למצוא אצל י. בשביס זינגר או י.ל. פרץ ודומיהם - סופרי עיירות כותבי יידיש - אבל נראה שכאוצר במוזיאון דתות גם לפיטר מנסו לא חסר ידע ביהודים ויהדות למרות מוצאו. ואם הבנתי נכון לא רק שהוא קתולי במוצאו אלא שאמו היתה נזירה וכנראה שאביו היה כומר. נסתרות דרכי האל.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה (לפני שלושה שבועות)
תודה, רץ. כן. אנחנו דור שכזה -:)
רץ (לפני שלושה שבועות)
כל כך מזדהה אתך, כך הורי עדיין דברו אידיש ולי יש כזיכרון רק מלים בודדות מהשפה.
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
תודה גם לך, עמיחי.
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה, חני.
עמיחי (לפני ארבעה שבועות)
תודה רבה.
חני (לפני ארבעה שבועות)
באמת נסתרות בתיה. כתבת יפה..
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
אברהם, תודה רבה. כמו שאני שמעתי: לאחרונה גם במגזר הזה הולך ופוחת הדור.
אמנם לא כמו אצל החילוניים, אבל בכל זאת.
ובאשר לספרים ועיתונים ביידיש - זה כבר לא כמו שהיה.
אני זוכרת אצל הסבא והסבתא "הגדולים" שלי תרגומים ביידיש של ספרות רוסית ופולנית. לא חושבת שהיום מתרגמים ספרות זרה מסוג זה.
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
אנקה, תודה. נראה שיש לך כישרון לשפות יותר ממני. אני לא התביישתי לדבר יידיש. רבים על ידי דיברו שפות שונות.
אמנם היתה החלטה שכולם בארץ ידברו עברית, אבל אי אפשר להכריח עולים שגדלו על שפה מסויימת להפסיק לדבר בה. העניין הוא שהסבים שלי נולדו בארץ, והורי למדו עברית בבית ספר כבר בשנות ה-30, ומכאן שגם בבית של הסבים שלי ליידיש ולעברית היה אותו מקום, ואתי הם דיברו עברית. אז לא התאמצתי במיוחד -:)
בת-יה (לפני ארבעה שבועות)
מחשבות, תודה. אם אתה עדיין מבין את דג'יגאן ושומכר הכל בסדר -:)
אברהם (לפני ארבעה שבועות)
ביקורת מעניינת וסיפור מעניין.
לעניות דעתי, אין זו שירת הברבור של שפת היידיש.
בשכונות מאה שערים, גאולה, וכן בעיר בני ברק, בשכונות המאוכלסות בחרדים בני אשכנז, כאשר ההורים רוצים לדבר כדי שהילדים לא יבינו, הם מדברים *עברית*.(כמובן שזו הגזמה), אלא שכוונתי היא שבמקומות הנ"ל, השפה השלטת, היא שפת היידיש, ואת העברית -"לשון הקודש"- הם שומרים רק ללימוד תורה ולא לשיחות חולין.
ריבוי הילודה במגזר זה, והשפה השלטת בבית, בעצם מבטיחים את המשך חייה של השפה הזו.
אנקה (לפני ארבעה שבועות)
אצלי במשפחה אמא דיברה עם סבתא יידיש כשהן רצו שלא אבין את נושא השיחה. עם השנים הבנתי שאני בעצם מבינה יידיש. שפה עסיסית ומלאת ביטויים ופתגמים. כשהיינו צעירות, התביישנו בשפת היידיש כאילו הייתה משהו מביש, שצריך להסיר אותו כמו שמסירים בגד בלה וישן ומחליפים לחדש.
הילדים שלי לא מבינים כמעט מילה חוץ ממילים בודדות פה ושם שאני זורקת.
לי היידיש עזרה לקלוט גם אנגלית :)
ובכל אופן יפה כתבת וסקרנת אותי בנוגע לסופר הלא יהודי שכותב על יהודים בכזאת מומחיות.
מחשבות (לפני ארבעה שבועות)
מעניין. בילדותי דיברתי יידיש שוטפת והיום אני בקושי זוכר.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ