שירים לבת השוחטפיטר מנסו25הסבים והסבתות שלי דיברו יידיש האחד עם השני וגם עם ילדיהם. ההורים שלי דיברו יידיש רק כשהם רצו שאנחנו, הילדים, לא נבין על מה הם מדברים. בדרך כלל זה לא עזר להם, אבל אנחנו, הילדים, דוברים עד היום רק מספר בודד של משפטים ביידיש, לרוב פתגמים, עוד קצת מילים שנחרטו במוח, וזהו. הילדים שלנו לא יודעים אפילו את זה. וכך הולכת ונעלמת לה שפה. אבל אולי כך צריך שיהיה, ששפה שתחילתה בגולה תסתיים עם הקמתה של מדינה עבר
שירים לבת השוחטפיטר מנסו3"שירים לבת השוחט" הוא ספר מעניין בכך שלא הייתי מצפה לספר כזה לצאת לאור דווקא בארה"ב ולא בארץ. <mark>פיטר מנסו</mark> אמנם לא יהודי ואמנם אין לו את הרקע המשפחתי שאולי יש להרבה מאוד ישראלים, אבל יש לספר טעם של יהדות (וכן טעם של נוצריות, וגם טעם של מנהגי יהדות ארה"ב). "שירים לבת השוחט" הוא רומן חצי היסטורי, חצי מודרני. אמנם קצת נמאס סגנון זה, הסיפור זורם בצורה יפה, וכשיש צורך בשינוי מצב (לדוגמה, מעבר לזמן אחר)
שירים לבת השוחטפיטר מנסו1מה הביא את <mark>פיטר מנסו</mark>, גוי מושלם, לברוא את דמותו של איציק מלפש, היהודי האולטימטיבי, וללוות אותו מילדותו בקישינב לנערותו באודסה ואחר כך לעלומיו בניו יורק ולזקנתו בבולטימור? קשה להאמין שהספר הזה הוא תוצאה של תחקיר מעמיק. הוא מרגיש ממש כמו הדבר עצמו, כאילו המחבר גדל על הסיפורים האלה, על היידיש, על האירוניה וההומור השחור, על המאבקים האידיאולוגיים, השנינות, חווית הקורבן - בקיצור, על כל מה שהוא יהודי ג
שירים לבת השוחטפיטר מנסו5קראתי ביקורת בידיעות אחרונות ובקשתי להזמין מהסיפרייה המקומית, מהרגע שהחזקתי את הספר הוא לא עזב את ידי עד שסיימתי לקרוא אותו. התענגתי מכל דף. זאת הייתה חוויה בשבילי ליקרוא אותו. מהספר אפשר ללמוד על חיי היהודים תחת שלטון הצאר ברוסיה, על ההגירה לארה"ב. על תרבות היידיש. ספר מהנה ומעניין.
