לפעמים אני מחפשת ספרים קצרים, כאלה שיעבירו את הבאסה בסבבה. והנה נחו עיניי על הספרון הזה בתקווה למשהו מעניין וקולח. אז מהבחינה הזו הספרון הזה לא אכזב, שני הסיפורים המאוגדים בו אכן מאוד קולחים ונקראים בקלות. הכתיבה חדה, ברורה ועניינית ללא רגשנות מיותרת, על אף שמדובר בסיפורי התבגרות ואהבת נעורים.

הסיפור הראשון "אהבה לכל החיים", המסופר בפרספקטיבה של לאחר כ- 30 שנה, מדבר על משולש רומנטי בין שני נערים, לאלו וברונו לנערה, ליסה. לאלו, מנהיג חברות נערים מרמאז'ו, כפר קטן בארגנטינה, שסיפור חייו ומערכת יחסיו של הוריו גיבשו אצלו השקפת עולם שרוטה על אהבה, נכבש במהרה בקסמיה של ליסה ועוזב את החבורה. ברונו, מספר הסיפור, הצלע הביישנית והמפוכחת מבין השלושה, נשבה אף הוא בקסמיה של ליסה, זיכרון מר-מתוק שאותו נושא לאורך השנים. ליסה, נערה בת 13, מגיעה לכפר יחד עם משפחתה, עקב שליחות מקום עבודתו של אביה, כובשת באדישותה ותעוזתה את כל הסובבים אותה. מתחצפת למורים, מקסימה את ההורים ומפלרטטת עם הבנים עד אשר תתרחש הנדידה הבאה. סיפור על חברות, בגידה, פרידה ואהבה תמימה וצובטת, ככזו המותירה שריטה עמוקה בחייהם של המעורבים, גם לאחר שלושים שנה: "אני אוהב את אשתי והיא אוהבת אותי; ההבדל הקטן הוא שהיא מאושרת".

התבגרות מינית הוא המוטיב המרכזי של "ציניות", הסיפור השני והנועז יותר. העלילה מתרחשת בפרק זמן קצר של חופשה, אליה יוצאים שני זוגות חברים וילדיהם, אלברו, בן ה-15 ורוסיו בת ה-12. במהלך הנופש, אלברו ורוסיו ישוחחו ויחקרו את מיניותם, בעוד שהוריהם נדרשים להתמודד עם חשיפתם למיניות הפורחת של ילדיהם. רוסיו היא הילדה המוזרה הנחשבת לצינית וחמוצה, היודעת להתל באלברו ולתפעל אותו כאוות נפשה. רגשות מבולבלים של תמימות נעורים, כאלה שלא תמיד מעיזים לומר בקול, יכולים לעתים להתיש, כמו הציניות עצמה (שיש האומרים כי היא רגש שהלך לאיבוד).

ספר חביב הכתוב בסגנון תמציתי וממוקד. הסיפור הראשון (71 עמודים) יפה ועצוב ובסיפור השני (46 עמודים), ביסיו שוזר רמזים של מתח מדומה המותיר את הקורא בסוג של ערנות וסקרנות. יחד עם זאת קראתי אך לא כזה התמוגגתי, מן תחושה מסוימת של החמצה.

לפעמים אני מחפשת ספרים קצרים, כאלה שיעבירו את הבאסה בסבבה. והנה נחו עיניי על הספרון הזה בתקווה למשהו מעניין וקולח. אז מהבחינה הזו הספרון הזה לא אכזב, שני הסיפורים המאוגדים בו אכן מאוד קולחים ונקראים בקלות. הכתיבה חדה, ברורה ועניינית ללא רגשנות מיותרת, על אף שמדובר בסיפורי התבגרות ואהבת נעורים.

הסיפור הראשון "אהבה לכל החיים", המסופר בפרספקטיבה של לאחר כ- 30 שנה, מדבר על משולש רומנטי בין שני נערים, לאלו וברונו לנערה, ליסה. לאלו, מנהיג חברות נערים מרמאז'ו, כפר קטן בארגנטינה, שסיפור חייו ומערכת יחסיו של הוריו גיבשו אצלו השקפת עולם שרוטה על אהבה, נכבש במהרה בקסמיה של ליסה ועוזב את החבורה. ברונו, מספר הסיפור, הצלע הביישנית והמפוכחת מבין השלושה, נשבה אף הוא בקסמיה של ליסה, זיכרון מר-מתוק שאותו נושא לאורך השנים. ליסה, נערה בת 13, מגיעה לכפר יחד עם משפחתה, עקב שליחות מקום עבודתו של אביה, כובשת באדישותה ותעוזתה את כל הסובבים אותה. מתחצפת למורים, מקסימה את ההורים ומפלרטטת עם הבנים עד אשר תתרחש הנדידה הבאה. סיפור על חברות, בגידה, פרידה ואהבה תמימה וצובטת, ככזו המותירה שריטה עמוקה בחייהם של המעורבים, גם לאחר שלושים שנה: "אני אוהב את אשתי והיא אוהבת אותי; ההבדל הקטן הוא שהיא מאושרת".

התבגרות מינית הוא המוטיב המרכזי של "ציניות", הסיפור השני והנועז יותר. העלילה מתרחשת בפרק זמן קצר של חופשה, אליה יוצאים שני זוגות חברים וילדיהם, אלברו, בן ה-15 ורוסיו בת ה-12. במהלך הנופש, אלברו ורוסיו ישוחחו ויחקרו את מיניותם, בעוד שהוריהם נדרשים להתמודד עם חשיפתם למיניות הפורחת של ילדיהם. רוסיו היא הילדה המוזרה הנחשבת לצינית וחמוצה, היודעת להתל באלברו ולתפעל אותו כאוות נפשה. רגשות מבולבלים של תמימות נעורים, כאלה שלא תמיד מעיזים לומר בקול, יכולים לעתים להתיש, כמו הציניות עצמה (שיש האומרים כי היא רגש שהלך לאיבוד).

ספר חביב הכתוב בסגנון תמציתי וממוקד. הסיפור הראשון (71 עמודים) יפה ועצוב ובסיפור השני (46 עמודים), ביסיו שוזר רמזים של מתח מדומה המותיר את הקורא בסוג של ערנות וסקרנות. יחד עם זאת קראתי אך לא כזה התמוגגתי, מן תחושה מסוימת של החמצה.