ביקורת ספרותית על צבע המים מאת ג'יימס מקברייד
ספר מעולה

---

"בני משפחתו הג'ורדנים, היו אנשים נינוחים, אבל מאחורי יישוב הדעת החיצוני שלהם הסתתר זן חסון של גברים שחורים שלא רצית להיתקל בהם – אנשים קשוחים, דוביים, שידיהם החומות והחזקות לפתו פטישים ועיניהם הביטו ישירות בעיניך. ידיים אלו יכלו לתקן כל דבר שאפשר להניע, להזיז, כל מנוע שפלט חום, התיז מים, או שהיו בו מסתמים, משאבות או כבלים."
כך מתאר הסופר את משפחתו של אביו החורג שהיה בעלה השני של אימו, הוא היה האב שהכיר כי אביו האמיתי הלך לעולמו כאשר אימו היתה בהריון איתו. כתיבתו של גיימס מקברייד אשר נמצא במסע להכרת עולמה של אימו, היהודיה הלבנה, אשר הוסתר על ידה לאורך שנים, היא כתיבה מעולה בעיני. הוא מאותם סופרים אשר מהלכים קסם בדרך בה הם עושים שימוש במילים ומספרים את הסיפור, אשר כל פרק שלו עומד בפני עצמו , כמו גם מצטרף לתמונה הגדולה.
הוא מתאר ואינו מנסה לפרש, כי חלק מהדברים נשארו סתומים לו ולנו לאורך כל הספר, וטוב שהוא עושה כך, כי בידי כל אחד מהקוראים יש מידע מספיק כדי לנסות להבין, וכל אחד יבין בדרכו שלו מתוך נסיון חייו הוא.

» ביקורות נוספות של ענתי
» ביקורות נוספות על צבע המים