ביקורת ספרותית על אתן לך את השמש מאת ג'נדי נלסון
ספר טוב

---

הכריכה הצבעונית מופיעה חסרת צבע כשפותחים את הספר, ככה שאנחנו נחשפים לעולם האמנותי והמשפחתי של האחים וגם למה שקילקל את העולם.
אני מאוד אוהבת לקרוא על בני נוער אמנים כי אני בעצמי כתבתי וציירתי הרבה. פשוט כיף לדמיין אותם יוצרים ומקבלים השראה.
הספר לא מכריח אותנו לקרוא אותו אם אנחנו באים בראש פתוח ונהנים מהז'אנר (מה גם שאפשר להרגיש נגיעות פנטזיה).
אם יש משהו אחד שהספר מעביר זה שהאנשים עם היכולת הכי חזקה לפגוע בנו,הכי קרובים אליינו.

תלכו לקרוא כי ספויילרים בדרך:
למרות שג'וד הצחיקה אותי ואהבתי את המשפטים מהתנך של סבתא... היא הייתה כל כך מאכזבת.
היא אמרה בספר שהיא הייתה שמחה להחליף את המשפחה שלה , ואז חשבתי לעצמי: מה קרה עם ההבטחה שלך לנואה תמיד לבחור בו על פני אחרים אם הוא טובע.
אני מחבבת אותה קצת יותר על המשפט "כן, בדיוק! אנחנו בסך הכל מוטות אנשים מתנדנדים".
אני יודעת שנואה עשה גם דברים רעים לאחותו, אבל זה הרגיש כאילו והיא עשתה הרבה יותר.
יש בה צדדים יפים, לדוגמא הפסלים שלה, השמלות שתפרה ואיך שהיא לא וויתרה בסוף (וגם קצת כל המידע על המחלות)
כאב לי מכל הקטעים עם בריאן כשהכל התדרדר. היה ממש ממש מקסים בטיולי חלל של בריאן ונואה ואז הכל הסתבך ונהרס.
הרבה מקרים שהתדרדרו זה ליטרלי בגלל קצר בתקשורת.
אז עדיין מאוד נהניתי מהספר, אני פשוט ממש אוהבת דמויות שנחשבות למשונות עם דמיון להגיד משפטים יפים, ככה שאנחנו כקוראים בקלות רואים תמונה אסתטית חוויתית בראש. גם איזה כיף שנואה ובריאן בסוף כן מדברים :<הוא צייר כל הזמן הזה שחשבו שלא!
והכי חשוב נואהוג'וד חזרו להיות משפחה (עם אבא שלהם, שזה גם חשוב)

» ביקורות נוספות של elkyrason
» ביקורות נוספות על אתן לך את השמש