ביקורת ספרותית על ערפילי אבלון מאת מריון צימר-בריידלי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 4 באוגוסט, 2017
ע"י elkyrason


ממליצה את הספר לכל אדם שרוצה לחוות ספר כמסע שלם. יש הרבה דמויות מעניינות שאפשר להתחבר אליהן או לכעוס על המעשים שלהן.
העלילות (אי אפשר לכתוב עלילה לספר הזה) מעניינות ואת.ה מרגיש.ה שאתה חיי עם הדמויות חיים שלמים. הדמויות מאוד אנושיות- לא מושלמות. בספר הייצוג של האנשים השונים רב ואףי יש ייצוג לדעות תאולוגיות ופילוסופיות שונות.
לי ספציפית היה קשה בקטעים של המין, האונס והשחיטה של החיות, אך הספר פיצה על זה עם הכשפים של אבלון, והנאמנות ואהבה שנמצאת בספר בין הדמויות השונות. כל האסתטיקה של הספר מקסימה מאוד- סרטים בשיער וגלימות, ירח כחול על מצחן של המקודשות לאלה, צמחי מרפא, טוויה ועוד... הספר מכניס אותך לתקופה ולחיים שם.

עכשיו לספוילרים (אם לא קראתם את הספר אז תקראו ותחזרו לפה מאוחר יותר)
כאב לי הלב על הבגידה של מורגיין בארתור בזמן ההיריון השני שלה. הם כל כך אהבו אחד את השני, אבל נראה שכל דבר טוב נהרס לאט לאט בשביל האיזון או האכזריות של האל.ה או האלים. אני לא אדם מאמין ואני מטילה ספק בהרבה דברים, אבל זה לא הפריע לי להעריך את הספר. מה גם שהתחברתי לערעור על האל.ה ועל קיומו.ה.
רחמתי על כל כך הרבה דמויות. בעיקר על מורגיין, ארתור, רייבן, לאנסלוט, גארט ועוד...
למרות כל האכזריות והרוע היה קשה לי לשנוא מישהו, אבל מורדרד ומוראגוס קרובים לזה ודי ברור למה.
ידעתי מחברה שהסופרת של הספר עשתה דברים נוראיים והייתה בכתות. אני כן יכולה לראות את זה בספר השלה וגם לא. יש גם טוב לב ורחמים בספר, גם אם מעט. יש מעין ריקנות כשאתה מסיים ספר, במיוחד אם זה היה ספר טוב.
אהבתי את הרעיון שלאנסלוט אהב את ארתור, אבל זה לא בא לידי ביטוי בספר יותר מידי. גם כשמצאו לרגע שלווה ולאנסלוט שמר עליו באוהל אחרי שסלח לו, ארתור נרצח על ידי מורדרד שנרצח גם הוא. קטע יפה היה כשארתור היה עם מורגיין כאחיה הקטן והיא ניחמה אותו.
כשלאנסלוט רצח את גארט היה לי מאוד קשה. גארט אהב אותו והעריץ אותו ולאנסלוט גם הוא אהב אותו. הוא לא ידע שרצח אותו. הגיבורים של הספר עברו כל כך הרבה ולקראת הסוף מתו. לא הרגשתי באמת סוף טוב, גם אם חלקם מצאו שלווה במוות (כמו לאנסלט שמת עם הגביע והאלוהים שחיפש). אולי לא היה אמור להיות סוף טוב לספר טוב, קשה מבחינת אכזריות החיים, אבל טוב באמינות שבה מתאר חיים שלמים ורבים שנגמרים בסוף, כמו הספר.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני שנה)
תודה על הביקורת !
דני בר (לפני שנה)
אני מתקנא בדמויות שהצליחה לטוות הסופרת, שגרמו לך להזדהות עמוקה כל כך איתן.
ביקורת מעניינת כי רואים שנספחת לתוך העלילה לגמרי, ומה יפה מספר סוחף שכזה?



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ