ביקורת ספרותית על הדרך לוורנאסי מאת אמנון יובל

---

מסע אבות

ספרו של עזריאל קרליבך, הודו - יומן דרכים היה בספרייתו הקטנה של אבי. הוא היה מרופט מרוב דפדוף שדפדף בו אבי, יליד הארץ שמעולם לא יצא מגבולותיה. עבורו הוא היה חלום גדול שלעולם לא יתממש. אבי מעולם לא סיפר לי מדוע הודו הרחוקה והמשונה, כל כך רתקה את דמיונו, עבודה שיצירה עבורי מסתורין לארץ הזאת ולמשאלת המסע הלא ממומשת של אבי.

כשבגרתי, מעולם לא הרגשתי צורך לצאת למסע להודו, אולי משום שהייתי טרוד בנושאים אחרים, ואף לא הרגשתי צורך להפוך את חלומו של אבי למציאות שלי.

חלפו שנים, ובני אומנם לא נסע להודו, אך הוא יצא למזרח הרחוק, לחוות אווירה אחרת, בנופים שעדיין המודרניות לא הצליחה להרוס, במקומות שיש בהם תמימות אנושית, וקשר של בני אדם לטבע. פעם חלמנו לנסוע יחד, נושאים תרמילים ופוסעים האחד ליד השני במשעולים של נופי בראשית, המאפשרים לחוות קרבה בין אב לבנו. חלום שאולי נממש יום אחד.

היה ברור לי שלהודו אחזור יום אחד, לא במסע פיזי, אלא באמצעות ספר מסע, דרכו אתכתב עם סיפרו של אבי על הודו, ועם חוויות בני ואנסה לפענח את קסם המסתורין והרתיעה מהיבשת הזאת.

לכן ספרו של אמנון יובל, הדרך לוורנאסי, המספר על מסע אב בעקבות מסע בנו המת להודו, הוא עבורי, מסקרן ומטריד בשכול שהוא הטיח בפני בתחילת מסע האב.

מסע להודו מעלה בקרבי שאלה, על משמעות השהייה בנופים אקזוטיים כפסק זמן מהחיים, ההופכים לעתים למסע פנימי לגילוי רוחניות ולחוויית החופש ההודי. יובל מעניק למסעו משמעות נוספת, כמסע, אבל ונחמת האב, העומד בניגוד למסע להודו כטקס חניכה של צעירים לאחר שירותם הצבאי. האם יציאת האב למסע בעקבות חוויות הבן המת, תעניק נחמה לשבר הנורא?

אני מצטרף ליואל למסעו להודו

חייו של יואל, פקיד מרובע באוצר, שהתאלמן לאחרונה מנורית אשתו האהובה, השתנו ברגע, כשבדלת ביתו נשמעה לפתע נקישה. בפתח עמדו שלושה אנשים שבאו לבשר לו על מות רועי בנו יחידו, בתאונת אופנוע בטיול הגדול להודו.

יואל התאבל, הסתגר, נתק את עצמו מחייו והחליט לצאת להודו בעקבות רועי בנו המת, להתחקות אחר יומנו, בו רשמי מסע והרהורים על החיים, אחר פנקסו בו מתועדים מסלולי תחנותיו, ומצלמתו בה הונצחו תמונותיו האחרונות, מראות שחווה כרגעים של אושר והתבוננות שקפאו בזמן.

יובל מצליח לבטא את מסעו של יואל בהודו, בצורה מוחשית, את התהו ובהו, ההמולה, הצפיפות, הריחות והרוחניות ובכך הוא מצליח להעניק לי תחושת מסע עם יואל, וממחיש עבורי בצורה נוגעת, מחשבות ורגשות העולים ומצפים את נפשו בשעה שהוא חולף בנופים בהם רועי בנו עבר רק לפי כחודשיים. מה שהופך את נוכחות רועי הבן במסע הזה לחזקה ומתפענחת בהדרגה, באופן שבו הצלחתי להבין מי היה רועי בנו, ומה היו יחסי האב והבן, ומעל הכל מרחפת בספר תחושת השכול הנפערת, מייסרת, מבלבלת, מכמירה וכואבת, כמוה אני לא זוכר מספרים אחרים שקראתי.

המסע מצליח לייצר סיפור מעניין, בו מתקיימת כל פעם הפתעה מחודשת נוכח הנופים הפזיים והאנושיים הנחשפים במהלכו, ודרך ההכרה האנושית החדשה שמתהווה בקרבו של יואל לאופן שבו מתפענחים חייו במקביל לחוויית המסע, ובצורה בה הוא מתמודד עם טראומת האבל שלו.

ככל שהמסע במרחבי הודו מתקדם, האינטימיות שלי עם יואל ובנו הולכת ומתעצמת, קרבה המחריפה את תחושת הכאב ונוגעת בשורשיו. המשכתי במסע עם יואל, מייחל עבורו לשינוי. האם יואל ימצא נחמה, מרפא וגאולה, לייסורי נפשו הדואבת והמבולבלת? לשם כך נצטרך להמשיך לצעוד יחד עם יואל במסעו המופלא והמרגש בדרכי הודו, בעקבות רועי בנו המת.

יחד עם יואל, יצאתי לחפש תשובות לחיים, מהי אהבה בין בני זוג, בין אב לבנו, ומעל הכל האם קיימת רוחניות חילונית, המבקשת לצאת להודו, לחוויה שונה, כבסיס לשינוי עצמי, בכדי לרכוש מודעות פנימית למהותם של החיים?

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הדרך לוורנאסי